רופא אמיץ (חלק 2)

111 13 5
                                    

ה.כ: זה הולך להיות החלק האחרון בעניין "החובש האמיץ", ככל הנראה. סליחה שלא עדכנתי, אין לי רעיונות! אני גונב את זה מאותה כתבה שגנבתי את הכתבה האחרונה. סליחה אם אני מבין משהו לגבי המסוק לא נכון. אני לא מכונאי.
!!!!אזהרה: טיפול בכוויות חמורות ועלבונות התאבדות!!!!

"יש משהו לא בסדר!"

וויל הרים מבט מעלה ממוניטור הלב של המטופל, בקושי יכול לשמוע את טייס המשנה מעל החבטה הקבועה של להבי המסוק.

הוא התנדב לסייע בהעברת חולה לבית חולים אחר ומתקדם יותר קילומטרים משם. לבית החולים כאן פשוט לא היה את הציוד הדרוש למה שצריך. בהתחלה הוא היה בטוח שההובלה תעבור בצורה חלקה - אבל כשראה את הטייס והטייס המשנה מחליפים מבטים מודאגים גרם לעצבנות להתכווץ בו.

"מה לא בסדר?" הוא שאל, מרים את קולו כדי להישמע מעל הרעש. לא הייתה תשובה. הוא הביט באחד הרופאים האחרים, שמשך בכתפיו, עיניה מראות את הפחד שהיא ניסתה להסתיר.

לפתע נשמע צליל חריקות נורא. וויל מחא כפיים על אוזניו. המסוק רעד, והוא מעד, כמעט נפל.

"מה קורה?" הרופא השני צעק. "אנחנו יורדים!" צעק טייס המשנה. "תתכוננו לקראת השפעה!"

הלהבים האטו, ואז עצרו לחלוטין.

המסוק צנח.

☀️☀️

ויל נזכר במה שקרה אחר כך רק בהבזקים.

נצמד לאלונקה של החולה, שיניים חרוצות כל כך שכאבו כשהאימה השחורה שאגה דרכו, מחסלת את כל המחשבה וההיגיון.

מביט מבעד לחלון כדי לראות את הקרקע דוהרת לפגוש אותם.

מחשבה צלולה מהדהדת בראשו: אוסטין, קיילה, אני אוהב אותך.

ואז חבטה של ​​חבטה וצריחה של מתכת ופציצות של אש וצרחות, וידיעה בוודאות שהוא עומד למות.

החושך התרסק עליו כמו גל, מאיים למשוך אותו אל השכחה. הוא נלחם נגדו, שבר את משטח.

הוא ניגש אליו, שוכב על גבו. הוא התיישב והביט סביבו. רגלו של הטייס הייתה מפותלת בזווית לא טבעית, זרועו של טייס המשנה הייתה תלויה, ושאר הרופאים היו מחוסרי הכרה. המסוק עלה באש, להבה ועשן עיוורו אותו. הוא נע על רגליו.

הוא היה צריך להוציא את האחרים מכאן. עַכשָׁיו.

כשמעד אל הטייס, וויל תפס אותו וגרר אותו למקלט של עץ שנפל במרחק של כעשרים מטרים משם. לא המקום הכי בטוח, אבל לא הייתה לו ברירה. לרגע הוא עצר, משב רוח נושק לעורו הקודח, נחנק מלאי אוויר צח.

וויל סולאס- וואנשוטים (מתורגם)Where stories live. Discover now