כשהשמיים נופלים

אמה: 24

אור השמש שוטפת את החדר בחמימות נעימה של אחר הצהריים כשעיניי נפקחות אט אט וראייתי מסתגלת לאור השמש הנכנסת דרך החלון הפתוח לרווחה. החדר המרווח והלא מוכר נפרס לפניי כשעיניי נפקחות, אך מראה מלבב יותר משידה וארון תופס את עיניי כאשר אני מחזירה את מבטי אל הגבר ששוכב לצידי. אני מביטה בגבר שגורם לי לסחרחורת בכל פעם שאני רואה אותו. לגבר שאתמול בילינו ערב בלתי נשכח יחד ובנוסף את שארית הלילה. הוא נראה כל כך שלו כשהוא ישן. עיניו עצומות וידו עוטפת את מותני בחמימות. אני רוצה להישאר ככה לכל חיי, איתו. בכל פעם שאני רואה אותו או נפגשת איתו הלב שלי מחסיר פעימה. בכל פעם שעיניו הירוקות יוצרות איתי קשר עין והוא מביט בי, רק בי, פרפרים מתעופפים בבטני כמו סופת הוריקן, משתוללים ולא נותנים לי הפסקה ולו לרגע אחד קטן. עיניו נפקחות לאט. עיניים ירוקות מביטות בי ברוך אך כשהוא קולט שאני מביטה בו, שפתו מתעקלת לחיוך קטן בשעשוע. ״אני מוכן לעוד סיבוב, מותק.״ הוא אומר וקולו צרוד מהבוקר. אני מגלגלת עיניים בחיבה וכשאני זזה, גופי צורח מרוב כאבים מליל אמש.
״הגוף שלי כואב,״
״סימן שעשיתי עבודה טובה.״ פאקינג מדהימה. אני מתקנת ביני ובין עצמי. אמנם גופי צורח מכאבים אבל אני לא מתחרטת על דבר. אתמול היה הלילה הכי טוב שחוויתי מזה שנים. וכשהשחר הפציע הוא העיר אותי לעוד סיבוב נוסף של עונג צרוף ובלתי נשכח. ״מה עם העבודה שלך?״ אני שואלת אותו כשאני מבחינה שהשעה שתיים בצהריים ולא התעוררנו מוקדם אל העבודה. ״לעזאזל עם העבודה. המקום היחידי שאני רוצה להיות בו הוא כאן איתך,״ קולו העדין מחמם, עוטף אותי כשמילותיו הנעימות מחלחלות בי. ״במיטה.״ הוא מוסיף בשעשוע ומביט בגופי מתחת לשמיכה. הוא מחזיר את מבטו אליי ומוציא ממני גיחוך. אתמול בערב היה הערב המהנה, המייסר והמענג ביותר שבחורה יכולה לחוות. אתמול הוא הגן עליי מתי שהוריי הקניטו אותי ובנוסף לכך היה שם כשהייתי צריכה מישהו שיהיה איתי, מישהו שיעמוד לידי בשקט ולא ידבר, שיבין את רגשותיי ללא מילים, יעטוף אותי בחיבוק חם ויגיד לי שהוא פה לצידי בעזרת מגעו ולא בעזרת מילים. כשהגענו הנה, לא יכולנו לעמוד בפני התשוקה שעמדה בינינו ולכן לקחנו את המספריים הארורות וגזרנו את הייסורים, את כל המתח שנמצא באוויר. החלטתי אתמול לסגת ולעצום עיניים לכמה שעות, לשקוע שוב בבועה שלנו, לשכוח מהפרויקט הגנוב. לשכוח מהכל ולחשוב רק עליו ועליי לרגע, וכך היה. אך כרגע, בשניה שהתחלתי לחשוב הפרויקט מתגנב אל מוחי כמו רוח סערה ומזכיר לי שאני לא אמורה להישאר כאן, במיטתו, בזרועותיו. לא עכשיו ולא אף פעם. ״כריס-״ שיחה נכנסת קוטעת את מילותיי הבאות. ״מצטער,״ הוא ממלמל כשהוא מנתק את השיחה מבלי לבדוק במי מדובר. ״מה רצית להגיד?״
״רציתי-״ השיחה הארורה מגיעה שנית וקוטעת את המילים שלי. הוא נאנח ומנתק פעם נוספת אך השיחה מגיעה שוב. ״פאק,״ הוא ממלמל ועונה לשיחה הדחופה. שקט שורר באוויר בנינו כשהוא מקשיב למילים שמגיעות מהצד השני של הקו. ״אני מבין,״ אמר. הוא נאנח וממלמל בקולו המקצועי, ״חצי שעה ואני שם.״ הוא מנתק את השיחה ומניח את הטלפון על השידה. הוא נראה עייף, מותש. כאילו השיחה ביגרה אותו בכמה שנים. ״קרה משהו?״
״בעיות בעבודה.״ הוא נאנח שנית, כאילו רק המחשבה על עבודה גורמת לו לעייפות. הוא מסתובב אליי ואומר, ״אני יודע כמה את רוצה שאני אשאר אבל העבודה מחכה לי, בייבי.״ אני צוחקת, חופנת את ראשי לתוך הכרית. אני מרגישה שהוא קם מהמיטה ומעיפה בו מבט אחרון. לעזאזל, מתי הוא הספיק ללבוש מכנסיים? גופו החצי עירום קורץ לי וליל אמש חוזר למוחי, מתגנב אליו בשקט. גופו החם כנגד גופי. הנשיקות שלו. הוא.
״על מה את חושבת?״
״אני לא הולכת לעלות לאגו המנופח שלך.״ הוא מגלגל עיניים בחיוך כשהוא מכפתר את החולצה הלבנה שלקח מהארון. הוא מסיים לסדר את עצמו ולהתלבש. לפני שהוא סוגר את הדלת של החדר אני אומרת, ״לא אמרת לי מה הבעיה בעבודה.״ הדלת נפתחת לרווחה, הוא נשען על המשקוף עם ידיים שלובות ולעזאזל, משהו לא בסדר איתי שהמחזה הזה מושך אותי? האם אני צריכה לקרוא לרופא? ״סטיב מערער על הפרויקט שלי. אני לא יודע מה הבעיה שלו אבל אני כן יודע שהוא יעשה הכל כדי שהפרויקט יחזור אליו.״ הוא נאנח.
״הפרויקט שלך?״ הוא מהנהן והבעת פניו נהפכת למשועשעת וקלילה יותר כשהוא אומר, ״חשבתי שאם אני כבר מפלצת, אני אסלול את הדרך שלי עד לקו הסיום.״ הוא קורץ אך כשעיניו ננעלות על שלי הוא אומר ברצינות, ״אם הפרויקט ישאר שלנו אתן לך לנהל אותו. אם תרצי.״ פניו רציניות, מחפשות את תגובתי, לא מפספסות שום הבעה של פניי. ליבי החסיר פעימה למשמע מילותיו והעלתי חיוך על פניי. אולי אנחנו עולים שלב בקשר שלנו בכל זאת... ״לילה טוב, היפיפייה הנרדמת.״ הוא אומר בחיוך כשרואה שאני לא הולכת להגיב וסוגר את הדלת. אני מחייכת לשמע מילותיו ועם המילים האלו, אני נשארת לבדי בחדר, בדירה וחוזרת לישון, שוקעת בשינה עמוקה עם חיוכו ופניו היפות בחלומי.