~בוקר~
קמתי בחוסר רצון בשקט בשקט...
שרון, עדי ומיטל עדיין ישנו ואני קמתי, התקלחתי וצחצחתי שיניים, התלבשתי, הסתרקתי, התאפרתי וכל זה...
לבשתי איזה משהו זרוק, לא שהיה לי אכפת... מצאתי איזה חולצה גדולה וטרנינג.... סתם התאפרתי ואפילו לא מחקתי את האיפור מאתמול... סתם בוקר מבאס... מאוד...
הלכתי החוצה לנשום קצת... להירגע...
בתוך כל הטרוף הזה אני מרכזית... ומאז שהגעתי אני מרגישה שאני רק עושה לא טוב לפה... ושוב אני שונאת את עצמי..
בדרך כלל כשאני עצובה אני כותבת את זה... אז כתבתי על זה שיר ואני לא יראה אותו כי אני שונאת להראות את מה שאני כותבת לאנשים!
כתבתי והתחלתי לבכות, זה בדרך כלל מה שקורה כשעצובים וכותבים את זה... כתבתי וכתבתי ובכיתי ובכיתי...
"אנה? את בוכה? עוד פעם?"
"עידן תעזוב אותי..."
"מה למה? אני עשיתי לך משהו?"
"לא..."
"אז בכל זאת" הוא התעקש
"לא עשית כלום פשוט אני לא רוצה אותך... איתי... כאן... לעולם..." פלטתי בטעות
"מה?! מה אמרת?!"
"כלום!"
"את אמרת שאת לא רוצה אותי איתך... לעולם... אמרת את זה..."
"לא אמרתי את זה..."
"את כן!"
"אני לא!"
"אנה..."
"טוב טוב אמרתי אמרתי!!!"
שתקנו כמה שניות...
"למה? מה זה אומר?"
"אתה חשבת ש... שהולך לקרות בינינו משהו...."
"אז...."
"אז רק חשבת!!!!" אמרתי
הוא הסתכל עליי בפנים מבולבלות
"כי לא יהיה בינינו כלום! אף פעם!" הוספתי
"את עדיין מאוהבת ברואי נכון?...."
"לא!"
"אז מה הקטע? למה לא יכול להיות בינינו משהו?"
"ככה!!"
"את... אני לא מוצא חן בעינייך? לא כי פשוט לפני כמה זמן הכל היה בסדר! מה קרה פתאום?!"
"לא קרה כלום.... אני פשוט הבנתי שאתה לא בשבילי..."
"אז... אפשר גם להיות ידידים וזה יכול להתפתח לאנשיהו!"
"אי אפשר!!!"
"למה?!!??"
"אנה למה???!!!"
"אנה מה יש לך???!!!"
למה??!!"
"כי אני שונאת אותך!!!!! אני שונאת אותך ואני לא רוצה לפגוע בך!!!"
"את שונאת אותי ולא רוצה לפגוע בי?! זה לא הגיוני, אנה מה הסיפור?!"
"אין שום סיפור תתמודד עם המציאות! המציאות אומרת שאני שונאת אותך ואנחנו לא מתאימים ולך תמצא מישהי אחרת!" עשיתי כאילו כעסתי אליו בעצם כשכעסתי כל כך על עצמי...
"אני לא מבין... למה את משחקת בי ככה?"
קמתי והלכתי...
"זה קל לברוח אנה!!!!" שמעתי אותו צועק מרחוק
באותו רגע הבנתי שאני פשוט חרא... לא רק ששרון חרא ועדי חרא אני גם... לא הייתי צריכה לדבר אליו ככה.. אני מניחה שפחדתי שאני ירשה לו להתקרב אליי יותר ממה שכבר היינו... אבל הפכתי את הקשר שלנו לזה שאני שיחקתי בו ועכשיו הוא שונא אותי... וגם אני... גם אני שונאת אותי...
רק עכשיו אני מבינה... רק עכשיו כשהוא כועס עליי אני מבינה שאני אוהבת אותו... אני אוהבת אותו כי הוא פשוט מקסים... מאחורי איך שהוא נראה הוא פשוט מושלם... ונכון לפני לא מעט זמן הייתי אם רואי אבל אם הוא התקדם הלאה אז גם אני יכולה... או שאני לא יכולה... כי כל מי שאהבתי היה קשור בחבורה המעצבנת הזאת של הבנות שאיתי בחדר... אז אני אוהבת אותו... זה מה שאני מרגישה עכשיו... ויהיה לי כואב אני יודעת... עד שיעבור לי... לא הולך לי להיות פה כיף... צדקתי בהתחלה! צדקתי צדקתי צדקתי!! אני רק סובלת... ושוב אני לבד... רואה ואינה נראת...
וכך נמשך היום... הבנתי שאני אוהבת אותו והוא פשוט כעס עליי.... וכל פעם שעברתי לידו עשיתי כאילו אני לא שמה לב אבל אחרי זה הלכתי ובכיתי...
הגעתי למצב שבו אני בורחת מעצמי... פשוט קמתי מהמיטה שלי והלכתי לחדר אקראי סתם כי באלי... נכנסתי לאיזשהו חדר פתוח וראיתי כדורים... היד שלי נמשכה עליהם... לקחתי כדור ובלעתי ככה בלי מים! התחלתי להרגיש לדמיין דברים ולהרגיש בחילה אבל כל מה ששמעתי זה: אנה.... סמים... חזקים מאוד... לא!.... אל.... תגעי..... מה עשית...
סורי על הפרק הארוך זה פשוט יצא ככה תצביעו ותגיבו זה עוזר לסיפור להתקדם וזה גם משמח ונותן לי חשק לעלות עוד פרקים ❤
YOU ARE READING
רואה ואינה נראת
Teen Fictionהעבר שלה מלא בבדידות, היא הייתה רגילה שלא שמים לב אליה בגלל איך שהיא נראת ומה שהיא אוהבת. אנה לווין, ילדה קצת שונה מכולם, נשלחה לפנימיה על ידי הוריה בטענה שהיא סובלת מבדידות בבית ספרה. היא חשבה שהכל ישאר אותו דבר, לא יהיו חברים, לא ידידים, רק דמעות...
