המון אנשים לא מבינים אותי, צוחקים עלי... תמיד הייתי רואה ואינה נראת... כן, רואה הכל, הריבים, השקרים והסודות של אותם אנשים שלא שמים עליי פס! לא שמים עליי... אני בלתי נראת בשבילם! לא יודעת למה. אולי אתם תגידו לי למה? אז ככה: אני אנה לווין, בת 15. אני די נמוכה, יש לי שיער חלק, שחור, פוני לצד שמכסה עין אחת. בהפסקות בבית הספר, אני אוהבת לשקוע בתוך המוזיקה, אני מעדיפה רוק. כן, המון אנשים קוראים לי: היפסטרית, זאת שלא מדברת, לא מקובלת, שקועה בתוך עצמה ותאמת שזה נכון! אני שקועה בתוך עצמי. קשה לי להתחבר לחברה, הם לא מבינים אותי, את הדברים שאני אוהבת. למשל: הצבע האהוב עליי הוא שחור. אנשים חושבים שאני אחת שרואה הכל שחור, אחת שחושבת שהעולם פשוט עלוב, אבל זה לא נכון! אני אוהבת את העולם הזה אבל לא את החיים שלי. אני כנראה כל כך ביישנית שאני לא מצליחה להתחבר לאף אחד... אף פעם לא היה לי חבר וגם לא ידיד או ידידה אמיתייםאבל יש לי משפחה שאוהבת אותי כמו שאני והם תמיד מנסים לעזור לי! אבל עם כל הבדידות שלי בחיים, אני לא יודעת מה לא בסדר בי, אני מרגישה שאני שונאת את עצמי....וזה סיפור חיי...
הסיפור לא מבוסס על החיים שלי בכלל, אבל הרגשתי צורך לכתוב אותו כי זה קורה להמון ילדים בחברה, לי לפחות, זה עושה משהו בלב... אני מקווה שאני יצליח לעשות את הסיפור ארוך או לפחות של 20 פרקים.... מקווה שתאהבו
YOU ARE READING
רואה ואינה נראת
أدب المراهقينהעבר שלה מלא בבדידות, היא הייתה רגילה שלא שמים לב אליה בגלל איך שהיא נראת ומה שהיא אוהבת. אנה לווין, ילדה קצת שונה מכולם, נשלחה לפנימיה על ידי הוריה בטענה שהיא סובלת מבדידות בבית ספרה. היא חשבה שהכל ישאר אותו דבר, לא יהיו חברים, לא ידידים, רק דמעות...
