"מה????!!!!!" צעקנו שנינו
-----------------------------------
יצאנו מהמכון מאוכזבות... איך עידן לוי? מה זה אומר? זה לא אמור להיות עידן קטרזה? לא יגענו מה לעשות, רצינו לחזור לפנימייה
"ואיי אני גוועת באמת! יש לי פה כסף רוצה נלך למסעדה?" שרון אמרה
"איפה יש פה מסעדה?? וגם אין לי כסף"
"לא משנה ניסע באוטובוס אולי לתלת אביב יא מלא מסעדות ולא נורא תחזירי לי, מה את אומרת?"
"לא יודעת...."
"נו פליז אני גוועת!!!!!! ובפנימיה האוכל לא טעים"
"טוב נו.... בואי"
עלינו אל האוטובוס ונסענו לתל אביב.
נכנסנו למסעדה, מסעדה קטנה וישנה. אני הזמנתי פיצה וענבים ושרון הזמינה המבורגר, צ'יפס וקולה.
היא באמת רעבה!
חיכינו להזמנה ובנתיים דיברנו.
"אבל למה עידן לוי?" שרון נאנחה
"נראה לי הוא מסתיר מאיתנו משהו..."
אחרי כמה דקות ההזמנות שלנו הגיעו. נער עם שיער שחור ובגדים של מלצר ניכנס בראש מושפל.
כשהוא התקרב הוא אמר: "מה תרצו להז..." הוא הרים את ראשו והפיל את הצלחות לרצפה יחד עם האוכל שבו.
הסתכלתי על שרון במבט מופתע והיא הסתכלה עליי.
"עידן??????!!!!!!!!!"
"אנה ושרון????!!!!!"
זה היה עידן. עידן היה המלצר שהגיש לנו את האוכל. מוזר.
"מה אתן עושות פה???!!!" עידן שאל
"מה אנחנו עושות פה??!! מה אתה עושה פה???!!!" אמרנו ביחד
"אתן לא אמורות להיות בפנימיה עכשיו?" עידן אמר. חצוף.
"ואתה לא אמור להיות במכון גמילה?" שאלתי
עידן השפיל מבטו ורצה ללכת... שרון תפסה בידו ואמרה
"אתה לא הולך לשום מקום עד שאתה לא מסביר מה פאקינג קורה פה!!"
"את בכלל על תדברי את גרמת לכל זה לקרות!!!"
שתיקה שררה במקום... ולפתע דמעה בוגדנית זלגה משרון.
"עידן אתה יכול לבקש מהבוס במקום 20 דקות הפסקה?"
"אני ינסה..."
אחרי 5 דקות עידן בא ואמר שיש לו 20 דקות ולא יותר.
יצאנו החוצה והתיישבנו על ספסל.
שוב השתיקה הזאת שכבר נמאסה עליי. שברתי אותה...
"למה אתה לא במכון גמילה? מזה עידן לוי? ולמה היית כבר במכון לפני שנה ועזבת? תגיד לי אני פשוט מרגישה שאני נלחמת בשבילך סתם!!!!!"
"כשהתחלתי לעשן ולקחת סמים דודה לי גילתה את זה
ושלחה אותי למכון גמילה בכוח... ולא רציתי להיגמל כי החיים שלי נהרסו... ואז כשעזבתי היא הפסיקה לנסות, אבל אבא היה בן אדם כל כך מצליח ולא רציתי שידע שנכשלתי בהכל... למרות שגם לו לא אכפת. שיניתי את שמי, ואני לא רוצה לחזור לשם! בתור מישהו אחר- בשם עידן קטרזה. הם ידעו שכבר הייתי פה ולא יתנו לי להיכנס, גם ללא כסף. אש באתי לפה להרוויח קצת ולקנות מקום ולהתחיל חיים חדשים."
היי לכם! עוד מעט הסיפור נגמר! כן עוד מעט נגמר ויתחיל סיפור חדש שאני כבר מתכננת, אז אני מעלה פרקים בקצב מהיר יותר...
תצביעו ותגיבו ❤
YOU ARE READING
רואה ואינה נראת
Novela Juvenilהעבר שלה מלא בבדידות, היא הייתה רגילה שלא שמים לב אליה בגלל איך שהיא נראת ומה שהיא אוהבת. אנה לווין, ילדה קצת שונה מכולם, נשלחה לפנימיה על ידי הוריה בטענה שהיא סובלת מבדידות בבית ספרה. היא חשבה שהכל ישאר אותו דבר, לא יהיו חברים, לא ידידים, רק דמעות...
