סיימתי לכתוב ביומן והלכתי לרוקן את הפח כי זה סוף שבוע וזה התור שלי בחדר ובמסדרון...
למעשה הבנות שאיתי אף פעם לא מרוקנות את הפח ואני לא יכולה לסבול את הריח אז אני מרוקנת אותו בעצמי. ובמסדרון יש לנו מין תורנות ואני השבוע.
לקחתי את הפח הקטן שבחדר ואת הפח שבמסדרון ובאתי לקחת אותם לפח הזבל.
הוצאתי את השקיות מהפחים אבל לפתע הרגשתי ריח מוזר מהפח הגדול, הסתכלתי לתוכו וראיתי בננה רקובה.
איכס.
אבל לידו היו סמים.
רגע מה??????!!!!!!!
היו לידו סמים, מין כדורים כאלה, כמו קפסולות. חשבתי וחשבתי לרגע איך זה יכול להיות מי זורק סמים לפח? מי המטומטם כל כך....
יכול להיות שזה עידן? שהוא זרק סמים לפח? כי רק לו היו סמים... אבל... למה שהוא יזרוק אותם לפח אם הוא משתמש בהם.
מי עוד השתמש בהם...
שרון!!!!!!!!
שרון כנראה זרקה אותם לפח... כשהיא לקחה לעידן את הסמים. לא אכפת לי איך היא לקחה אותם, אבל היא טיפשה מאוד. היא זרקה אותם לפח. וזאת יכולה להיות דרך להחזיר את עידן.
רוקנתי את הפח והוצאתי את הסמים.
הלכתי להחביא את הסמים טוב טוב בחלק של החדר שלנו. אני שונאת את העובדה שזה החדר שלנו.
החבאתי הכי טוב שאני יכולה להחביא ואני מאוד טובה בלהחביא דברים.
החבאתי את הסמים וחשבתי לרגע... מה בדיוק יצא לי מזה שאני יפליל את שרון? אז יעיפו אותה מהפנימיה אז מה?
לא יצא לי כלום בתכלס... אני לא אחת כזאת.... נוקמת... כל מה שאני רוצה זה להחזיר את עידן כמה שיותר מהר...
הלכתי לחפש את שרון נמרצות.
מצאתי אותה שקועה בטלפון בלובי.
"שרון..." קראתי בשמה
"מה..." היא אמרה בקול אדיש מתמיד
"יש לי בשבילך הצעה" אמרתי בביטחון
גבותיה התכווצו מרוב בלבול.
"אני מקשיבה" היא קמה ממקומה לאט לאט
הרמתי את ראשי, מבטי היה לחוץ והסתכלתי עליה, קצת מלמטה.
בלעתי רוק והתחלתי לדבר.
"אם את לא רוצה לעוף מהפנימיה הזאת למכון לגמילה מסמים... כדי לך לעזור לי להחזיר את עידן לפה!"
פניה ניהיו מבולבלות עוד יותר
"מה???!!! מה אמרת עכשיו?!" היא אמרה כשאלה
"מה ששמעת!" אמרתי לה כתשובה
"תגידי לי, את חושבת שאת יכולה לאיים עליי??!!"
"לא. אני בטוחה שאני יכולה!" לא ציפיתי מעצמי
"את ילדה מתחכמת את יודעת?" היא אמרה לי.
שתיקה שררה ביננו יחד עם המתח.
שברתי אותה
"בכל מקרה, מצאתי את הסמים של עידן בפח והחבאתי אותם בחדר שלך כל כך טוב שיקח לך יום למצא אותם. ולי יקח שניה אחת לקרא למנהלת ולהראות לה את הסמים."
שוב שתיקה שררה והפעם שרון שברה אותה.
"מה את רוצה ממני?" מבטה היה לחוץ
"שתחזירי לי את עידן!"
"איך?"
"את כבר צריכה לחשוב איך!"
"ומה תתני לי בתמורה?"
"אני לא יגרום לזה שתעופי מהפנימייה"
"וזהו?"
"שתעופי ישר למכון גמילה... זה לא מספיק?"
"לא יצא לי מזה כלום. אני יחזור הביתה לא למכון גמילה. מה אני יעשה שם הרי אני לא לוקחת... יוציאו אותי על השניה הראשונה"
שוב השתיקה המעצבנת הזאת...
"אני יעשה מה שאת רוצה!"
"ואני רוצה שעידן לא יאהב אותך!"
"אני לא שולטת בזה מצטערת"
"את תשלטי בזה!"
נכנעתי
"טוב אני רואה שאין עם מי לדבר... בכל מקרה אני כן יקרה למנהלת, מה יש לי כבר להפסיד אז בהצלחה עם חזרתך הביתה!"
"חכי!!!!" שרון צעקה לי בזמן שכבר התרחקתי ממנה
התקרבתי אליה בחזרה
"אני רוצה שתעזרי לי להעיף את עדי מהפנימייה!" היא אמרה לי
חייכתי אליה
"אין בעיה! אני יעזור לך! אבל גם את! אם אני נשבעת בשבועת יד ימין שלי גם את!"
"אני גם נשבעת בשבועת יד ימין! ולא מפרה אותה!"
הבטחתנו אחת לשניה. זאת התחלה של ידידות?
תצביעו ותגיבו ❤
YOU ARE READING
רואה ואינה נראת
Teen Fictionהעבר שלה מלא בבדידות, היא הייתה רגילה שלא שמים לב אליה בגלל איך שהיא נראת ומה שהיא אוהבת. אנה לווין, ילדה קצת שונה מכולם, נשלחה לפנימיה על ידי הוריה בטענה שהיא סובלת מבדידות בבית ספרה. היא חשבה שהכל ישאר אותו דבר, לא יהיו חברים, לא ידידים, רק דמעות...
