עבר כבר שבוע מאז שאני ורואי חברים! אנחנו עושים הכל ביחד! היה לנו במהלך השבוע פעילויות והצגה אחת שאני ורואי שיחקנו תפקידים ראשיים של אנשים שמאוהבים אחד בשני אבל ההורים שלי הם דתיים וההורים של רואי מוסלמים! שרון שיחקה את אחות של רואי כמובן, שעוזרת לו ודואגת ומסתירה את אהבתינו מההורים של רואי... עדי שיחקה את חברה שלי שמאוהבת ברואי ומנתגדת לאהבה הזאת ומיטל הייתה המספרת של ההצגה יחד עם עוד ילד מהשיכבה שלנו: יניב שנראה שהוא מאוהב במיטל!
היה לי קצת קשה לשחק את אחד התפקידים הראשיים בהצגה... לפעמים כשהתאמנתי התחלתי לגמגם ולא לזכור את הטקסט ולפתח פחד קהל אבל רואי תמיד היה שם בשבילי. הכל היה שווה את זה... במיוחד סצנת הנשיקה בסוף ההצגה שלי ושל רואי! לפי הנשיקה נראה לי שהקהל באמת ראה שאנחנו זוג, יש לנו מבט מאוהב בעיניים ופשוט אמיתי... והכי טוב... שראיתי את עדי מתפוצצת מקנאה ומסתכלת עליי במבט עצבני ומיטל מנסה להרגיע אותה בזמן ששרון קצת עצבנית אבל עדיין רגועה... כנראה שזה בגלל שלא התנשקתי עם עידן אלה עם רואי.
אני ורואי מאושרים ביחד! אבל מה שקרה לי אחרי השבוע הזה הפך את כל מה שאני חושבת על אנשים באותו רגע!!!!
------------------------------------------------------
~בוקר, חדר 33~
אני הלכתי לחדר האוכל וגם שרון ומיטל אבל משום מה עדי אמרה שכואבת לה הבטן ושהיא נשארת פה בחדר.
~בנתיים~
*נ.מ של עדי- תוכנית נקמה*
"לעידן... מהיום הראשון שהגעתי לפנימיה ראיתי אותך וזה היה אהבה ממבט ראשון! אתה פשוט מדהים ואני יודעת שאתה האחד שלי... אני חשבתי שאני אוהבת את רואי אבל לא... הבנתי שאני אוהבת אותך! תפגוש אותי בבית העץ של הפנימייה היום בשעה 3...
אוהבת מאוד... אנה! ❤"
"עכשיו רואי... אתה שלי ולא שלה פשוט אנה... בוגדת בך עם עידן! אתה תבין בסוף שאני צריכה להיות איתך ולא כבשה..."
הלכתי אל החדר אוכל והחבאתי את המכתב הזה מתחת לכרית של עידן... הלכתי אל אנה, כי אנחנו "צריכות לדבר"
"היי אנה"
"מה את רוצה ממני?!"
"אפשר שניה אותך בצד?"
"אממ טוב"
אנה עזבה בתמימות את החדר אוכל והתחלנו "לדבר"
"תקשיבי אני.... סליחה!!! מה שאני עשיתי לך ואיך שהתנהגתי אליך... זה היה פשוט מגעיל!! אני לא יודעת מה עובר עליי... שרון הזאת! היא ממש מגעילה היא פשוט גררה אותי לזה ואני לא רוצה את זה ככה... האם תוכלי לסלוח לי איי פעם?"
אמרתי בקול מתחנן
"ואווו!! זה היה פתאומי אני.... לא יודעת מה להגיד..." אנה אמרה לי
"רק תסלחי לי.... אני משתנה אני מבטיחה! תמיד צריך לתת לבן אדם הזדמנות שניה.." ניראלי ששכנעתי אותה
"נכון את צודקת! אני סולחת לך!!" (זה היה מהר)
"יופי!" נתתי לה חיבוק ועכשיו היא סומכת עליי וזה טוב... "אהה ואנה! תפגשי אותי בבית עץ נראלי לי ב3 אני רוצה לתת לך מתנה כסליחה על המעשים שלי!"
"ואוו תודה!! את ממש לא כמו שחשבתי... טוב אני לא ישכח!"
"יופי...."
עכשיו כל מה שנשאר זה ללכת לרואי ולעשות לו הצגה שאני נפלתי והוא יכול לעזור לי! ו"במקרה" לעבור אל האחות שזה בדרך לבית עץ, אני בטוחה שכבר עידן ואנה יהיו שם
חזרה לנ.מ של אנה
~השעה 3, בית העץ של הפנימיה~
"אני כבר פה ועדי לא? מה קורה פה?" חשבתי לעצמי... באתי ללכת אבל אז ראיתי את עידן מתקרב לבית העץ וחשבתי לשאול אותו אם הוא יודע איפה עדי! הוא התקרב אליי והתקרב אבל במקום לשאול את השאלה שלי קיבלתי ממנו תשובה מפתיעה!!
"אנה.... גם אני!!!!!!"
"מה גם אתה?"
"גם אני אוהב אותך?"
"רגע מה?"
"המכתב שכתבת..."
"איזה מכתב?"
"ששש.... אל תדברי!"
הוא התקרב אליי והתקרה לאט לאט ורצה לנשק אותי
~בזמן הזה נ.מ של עדי~
"אווץ' אווץ' אוףףףף רואי הינה אתה תעזור לי!!"
"מה קרה נפלת?" כמו שציפיתי
"כן ואני חושבת שנקעתי את הרגל! תעזור לי להגיע לאחות!!"
וכמו שציפיתי הוא מיד נרתם לעזרה והלכנו אל לאחות אבל פתאום ראינו את אנה ועידן כמעט בנשיקה ואז הם התנשקו!!!!! (כמו שציפיתי)
רואי ראה אותם התעצבן... עזב אותי.... זרק איזו אבן ושבר אותה! כשהוא הלך אנה השתחררה מעידן אבל כבר היה מאוחר מדי...
YOU ARE READING
רואה ואינה נראת
Ficção Adolescenteהעבר שלה מלא בבדידות, היא הייתה רגילה שלא שמים לב אליה בגלל איך שהיא נראת ומה שהיא אוהבת. אנה לווין, ילדה קצת שונה מכולם, נשלחה לפנימיה על ידי הוריה בטענה שהיא סובלת מבדידות בבית ספרה. היא חשבה שהכל ישאר אותו דבר, לא יהיו חברים, לא ידידים, רק דמעות...
