"בסדר אמא.... בסדר! אין בעיה! אני לא ישכח יותר..... אצלי גם הכל בסדר..... כן הכל באמת באמת בסדר אפילו מעולה... מישהו.... רואי!!! רו-אי! כן אמא, ידידים... טוב טוב חברים אמא... כן... בסדר ד"ש לאבא.... יאלה ביי... גם אני! ביי....
"יש לך ד"ש מאמא שלי"
התקשרתי לאמא שלי, באיזה 11 בלילה, מקווה שלא הערתי אותה, רואי היה איתי בחדר הזמני שלי, אחת מהבנות בחדר שלי עוזבת מחר ואני עוברת לחדר הזה... כבר הלכתי להתקלח לצחצח שיניים ולהתארגן לשינה, גם רואי...
" כיבוי אורות!" פתאום נשמע מהרמקולים של הפנימיה.
"אז... את רוצה שאני ישאר איתך לישון כאן?" רואי שאל...
"לא זה בסדר נתראה מחר..."
"בטוחה? כי אני גם די רוצה ש..."
"באמת בטוחה, אני רוצה הלילה לחשוב על כל מה שהיה, לנקות ת'ראש!"
"טוב... אבל אל תדאגי יום אחד אני כן ישן איתך באותו חדר..."
"אמממ עכשיו אני דואגת חחח"
"חחח טוב לילה טוב, אנה לווין!"
"לילה טוב רואי....."
"רואי מילר"
"אז רואי מילר חח"
הוא נתן לי חיבוק ונישק אותי בלחי, בלי לשאול... כן אני יודעת, אני נזהרת כזאת...
הוא הלך מהחדר וסגר הכל. לפני זה הוא כיסה אותי בשמיכה אבל אחרי זה ניהיה ממש חם אז יצאתי מהשמיכה הזאת וניסיתי להירדם. כמה דקות רק חשבתי עד כמה טוב לי שהכרתי את רואי, שכל כך דאגתי שהכל יהיה אותו דבר כמו בבית ספר, לא יהיו לי חברים, כולם ישנאו אותי ויגעלו ממני ועוד דברים שאני מדיימנת לעצמי בראש ואחרי זה בוכה מהם.
שכבתי על הצד וניסיתי להירדם עם התרגיל הזה שאומרים שהוא מרדים תוך 60 שניות, ניסיתי אותו ואז עצמתי את עייני ולא נרדמתי ישר...
פתאום אני שומעת את הדלת נפתחת לאט לאט ואני קמה ומדליקה את האור.
פתאום אני רואה את עידן והוא רואה אותי ואז אנחנו צורחים: "עההההההההההה!!!!!!!! מה אתהההה עושהההה פההה???!!!"
"מה אני עושה פה? מה את עושה פה?!"
"אני יושנת פה אם לא שמת לב!"
"אני שם פה את הסיגריות שלי, באתי לקחת עוד!
"ואיי אתה לא מבין איך הבהלת אותי!!"
"גם את הבהלת אותי! אף אחד לא יושן פה, בדרך כלל!"
"פשוט בחדר שלי..."
"עזבי קיצר את יושנת פה וזהו חחח.."
"חחחחח"
"למה לא באת לשבת לידי בחדר אוכל? זה בגלל חברים שלי?"
"לא... נראה לך?! חברים... לא אכפת לי, פשוט רציתי לשבת ליד רואי..."
"אתם זוג נכון?"
"איך ידעתי?"
"למה נראלך ש2 אנשים יכנסו לחדר אוכל מחזיקים ידיים ויושבים אחד ליד השני ויום אחד רק מכירים ואז תברחי מהחדר והוא ירדוף אחריך יפיל כיסא יתעצבן על שרון אחותו והם לא יהיו זוג? חחחחחח..."
"כע ת'אמת שיש בזה משהו..."
"חמודה עה?"
"מה?"
"לא סתם..."
הוא המשיך לעשן את הסיגריה שלו והתחלתי להשתעל...
"את רוצה שאני יכבה את זה?"
"מה שבאלך..."
הוא זרק את הסיגריה על הרצפה ליד הדלת כניסה בלי לכבות אותה...
"לא שאני מבינה בזה, אבל לא חיבית את הסיגריה..."
"לא זה בסדר זה תמיד מתחבה לבד...."
"אהה טוב..." הסכמתי איתו...
"טוב אז אני נראלי זז, חברים שלי מחכים לי במחששה...."
"במחששה? אתה הולך למחששה חחחח"
"למה את רוצה גם?"
"לא... עדיף שלא חחח"
"ילדה טובה חחח... הבנתי למה רואי התאהב בך, ילדה טובה... תיזהרי בנים רעים אוהבים בנות טובות, ולפעמים בנות טובות אוהבות בנים רעים.... טוב ביי!"
הוא אמר את זה וקרץ לי, כאילו שהוא רומז לי משהו, אני עם רואי, אני אוהבת אותו, אין מצב שאני יחשוב אפילו על עידן בכיוון אחר! זה לא יקרה, כל עוד אני ורואי חברים... עידן הוא ידיד שלי, אני מרגישה שהוא מבין אותי, אבל רק ידיד, אני לא יכולה ולא רוצה לראות אותו במבט שונה בכלל נקודה!
חזרתי למיטה לישון. ניסיתי להירדם כמה דקות ולא יכולתי, התרגשתי לראות מה יקרה מחר! מה יהיה, עוד סיפור, הרפתקה, משהו! אני רוצה שיקרה משהו...
אבל......
פתאום אני מריחה ריח מוזר, ריח של עשן, חשבתי לרגע שמבשלים משהו והוא נשרף, או שעידן נמצא בקרבה מעשן עוד סיגריה, אבל לא, הסיגריה שעידן זרק ולא כיבה התחילה לבעור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יצאתי מהשמיכה שלי ודמעות של פחד עלו בעיני, לא היה מטף בחדר או משהו לכבות את השריפה שהיתה קטנה ונהייתה יותר ויותר גדולה!!!!!!!!!!!!!!!
התחלתי להרגיש שאני מתחילה להיחנק וראיתי אש מול העיניים!!!!!! נלחצתי ולא ידעתי מה לעשות!!!!!!! פתאום נשמעת אזעקה מהחדר שלי, הכפתור האדום למעלה נדלק, הבנתי שהשריפה נהיית רצינית יותר ויותר, והעיקר זה בדיוק בכניסה של הדלת!! איפה שאפשר לצאת!!!!!!!!!!!!!!
כל מה שנשאר לי זה לקוות שמישהו ישמע את האזעקה ולצעוק:
"הההההההההציייייייילללללללללוווווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
YOU ARE READING
רואה ואינה נראת
Novela Juvenilהעבר שלה מלא בבדידות, היא הייתה רגילה שלא שמים לב אליה בגלל איך שהיא נראת ומה שהיא אוהבת. אנה לווין, ילדה קצת שונה מכולם, נשלחה לפנימיה על ידי הוריה בטענה שהיא סובלת מבדידות בבית ספרה. היא חשבה שהכל ישאר אותו דבר, לא יהיו חברים, לא ידידים, רק דמעות...
