רואה ואינה נראת

הסיפור של עדי

הסיפור של עדי

שמי הוא עדי ששון. אני בת 15.5. יש לי שיער חום ועיניים חומות, בקיצור אני רגילה אבל תמיד אומרים לי שאני ממש יפה וזה מעלה לי את הביטחון. הגעתי לפנימיה כי הוריי התגרשו ולא יכולתי לסבול את העובדה שאני גרה רק עם אבא שלי... כן עם אבא שלי ולא אמא... כי לאמא שלי לא היה אכפת ממני בכלל. הגעתי לפנימיה הזאת והיה לי ממש בסדר. בבתי ספר הקודמים שלי תמיד הרגשתי כמו מלכה. כולם היו חברים שלי, אבל היו כמה ילדים שקראו לי פרחה וזונה, ואני יודעת שגם דיברו עליי מאחורי הגב אבל זה רק כי הם קנאים...
התחברתי לילדה שקוראים לה מיטל, היא דומה לי באופי וזה סוג של חיבר ביננו. גם היא עברה את כל הקטע הזה עם הרכילות והקללות האלה אבל היו לה המון חברים ועדיין יש לה וזה מה שחשוב.

יום אחד ישבנו בכיתה ו2 ילדים מאוד דומים, בלונדניים בהירים עם עיניים כחולות נכנסו לכיתה. ילד וילדה, 2 אחים מושלמים. המורה הציגה קודם את הבן

פאאקקקק הוא היה כזה חתיך!!!!! והילדה הייתה גם מאוד יפה רק יותר ביישנית ממנו. ילד מהכיתה בשם עידן עזר לה להתחבר ולהרגיש פה בנוח, והם ניהיו ידידים ואחרי זה חברים. אני לא מבינה מה היא מצאה בו... הוא לא היה חתיך כמו רואי ולא בדיוק הטעם שלי וחשבתי שגם לא הטעם שלה... חשבתי שהיא קצת יותר מומחית בבנים יפים. בכל מקרה, הם ניהיו חברים ות'אמת שהקינאה תפסה אותי. איך זה יכול להיות שלילדה הזאת יש חבר לפני?
בפעם הראשונה בחיי ביקשתי ממנה שתעזור לי להתאהב. היא ניסתה לחבר אותי עם איזה ילד אחד איתי, הוא היה מאוד מקובל... ובפעם הראשונה בחיי לא הרגשתי כלום לילד הכי מקובל בבית ספר. העין שלי ישר תפסה את רואי ולא הרפתה, ואני התעקשתי עליו מאוד. קודם התאהבתי בו בגלל היופי, אך לאט לאט גיליתי גם את האופי ואת הדאגות שלו. לא לי, ראיתי איך הוא התייחס לשרון כאילו היא כל החיים שלו ורציתי ממנו גם יחס כזה רק בתור חברה ולא אחות, אבל אי אפשר להתווכח עם זה שלשרון יש מזל שיש לה כזה אח מושלם.
אמרתי לה מה אני מרגישה כלפי אח שלה, כן זה לא היה כזה נוח אבל לא יכולתי להתאפק יותר... והיא כמו חברה טובה ניסתה לחבר ביננו. בהתחלה לא יצא אבל יום אחד רואי התוודה מה הוא מרגיש כלפי והציע לי חברות!!!!!!!!
ההרגשה הייתה מושלמת, הייתי בעננים וברור שהסכמתי ישר, נראה לי אפילו יותר מדי ישר, הייתי צריכה לעשוצ כאילו אני לא כזה שמחה כמו איזה טיפשה שכל יום מחכה שהוא יציע לי... אבל לא יכולתי להתאפק. נהיינו חברים, ואני חשבתי שהכל יהיה מושלם אבל לא... זה לא... אחרי כמה ימים הוא התחיל להיות יבש בשיחות שלנו, לא רציני ואדיש. הוא לא התעניין בי בכלל, רק אני שאלתי אותו איך עבר עליו היום, רק אני זכרתי את היום הולדת שלו, אבל ככשאלתי מתי היום הולדת שלי הוא אמר שהוא לא זוכר.
הלכתי לשרון ואמרתי לה את כל זה... היא אמרה שהיא תדבר איתו ותגיד לו מה את מרגישה. עבר עוד שבוע והרגשתי שאנחנו חברים מספיק בכדי להתנשק כבר, השיחה שלו עם שרון עזרה קצת, אבל הוא כל פען המציא תרוץ שלא נתנשק, וחשבתי שזה זמני אבל זה נמשך המון זמן וכבר הפסקתי לנסות. לפעמים לא ידעתי מה אנחנו, הוא התנהג אליי כמו אל ידידה אבל רשמית- היינו חברים, ופעם חשבתי שחברים רשמית זה כל מה שצריך, אבל הבנתי שלא. יום אחד קרה איזה משהו לשרון ולעידן ובין רגע שרון ניהייתה ילדה מגעילה, קשוחה, שלא אכפת לה מאף אחד. אני ומיטל התחלנו לפחד ממנה קצת, לא יודעדת למה! זה בחיים לא קרה לי... והכי גרוע, זה שרואי פשוט נפרד ממני. הוא פשוט בא ואמר לי:

"תקשיבי עדי, אני ממש מצטער להגיד לך אבל אני נפרד ממך... אני אוהב אותך אבל אין לי אפשרות לחברה כרגע, יש עליי יותר מדי לחץ"

ולא האמנתי לו. אין לו שום לחץ והוא משקר אז התעקשתי... ובסוף הוא אמר לי באמת

"אוף עדי אני.... אני לא אוהב אותך!!!+ אני מצטער באמת אבל הצעתי לך חברות כי שרון ביקשה ממני וחשבתי שלאט לאט אני יתאהב בך וזה לא קרה, ואני לא יכול יותר"

אמרתי לו שזה בסדר ושאני יהיה בסדר אבל אחרי זה הלכתי לחדר ובכיתי... בכיתי ובכיתי ובכיתי ובכיתי כל הזמן..

ואז כשאנה הגיע לפנימיה רואי יתאהב בה. הייתי בשוק. איך הוא יכל להתאהב בה????????? ולא יכולתי לסבול את איך שהוא התייחס אליה... וזה רק הלך וגדל והוא אהב אותה כל כך... וכשאנחנו היינו חברים הרבה יותר זמן ממה שהם היו ואליי הוא התייחס כמו סתם ידידה שלו... וזה עיצבן אותי... ולא הצלחתי לשלוט בעצמי אז הפרדתי ביניהם... ואני מתחרטת על זה....