פרק 1

356 20 2
                                    

גופי כאב, גרוני היה יבש ועיניי היו מכוסות.
רציתי לפתוח את פי כדי לדבר, אבל בד חסם אותו.
הרגשתי חסרת אונים.

רעש פתיחת דלת נשמע, ואני ניסיתי לשחק את עצמי ישנה.
״מה הוא מוצא בה?״ קול גברי נשמע, ולאחר מכן רעש צעדים.
הרגשתי אותם.

עומדים מעליי.
״היא יפה, אבל לא מספיק.״ עוד קול גברי.
מתקרב.

זוג ידיים שנחתו מעליי הורידו לי את כיסוי העיניים, וגרמו לי לקפוץ בבהלה.
״קומי.״ שני גברים חסונים, ושריריים נגלו לפניי.
אקדחים בחגורתיהם.

סרקתי את החדר.

ישבתי על מזרון מעופש, בחדר מלא בעובש וסירחון.
ידיי עדיין קשורות, ואני חסרת יכולת לזוז.
״אמרתי לך לקום!״ נהם אחד מהם.

כחכחתי בגרוני, מסמנת לו להוריד לי את הבד שחוסם את פי.
הוא גלגל את עיניו בזלזול והוריד.

״אני לא מצליחה.״ קולי בקושי נשמע.
הם החליפו מבטים מיואשים, ואחד מהם התכופף לצידי.

הכניס יד מתחת לרגליי ועוד אחת מתחת לגבי, והחל להרים אותי.
ולא הייתי נערה קלה,
אבל עם השרירים שלו הוא יכל לסחוב פיל.

״איפה אני?״ אזרתי אומץ ושאלתי, אך הוא לא ענה.
הוא פתח את הדלת, ויצא אל האור ששרף בעיניי שהתרגלו לחושך.

אחוזה ענקית עמדה מולי, אך לא יכולתי להנות מהנוף יותר מידי-
כי דקה לאחר מכן כבר הייתי במעלית.
״אני ממליץ לך, אם את רוצה להישאר בחיים. תשתקי.״ לחש לי כשיצאנו מהמעלית.

הוא דפק בדלת גדולה פעם אחת, לא חיכה לתשובה ופתח.

משרד?
גבר בחליפה, שערו שחור ועיני כחולות כקרח- מבטו הקר העביר בי רעד בעמוד השדרה.

״תניח אותה.״ קולו בס, אפל ומחוספס.
הוא נוטף גבריות.

הוא קם מכיסאו המשרדי, ונשען על השולחן.
הגבר הניח אותי על כיסא, ושם את ידי בחזרה מאחוריי גבי.

״תשחרר את הקשר, היא לא תברח.״ אמר בזלזול.
וככה הוא עשה.

״אתה יכול ללכת, תודה.״ הגבר שהביא אותי הנהן וסגר את הדלת אחריו.
וככה נשארנו, ביחד בשקט.

״אם להגיד לך את האמת.. את לא נראית לי אותו בן אדם כמו בסרטונים שלך.״
תשתקי לילי, את רוצה להישאר בחיים.

״שם את מדברת, שמחה. אבל את שקטה מאוד.״ הוא התקדם אליי באיטיות, מתנשא מעליי בגובהו.

״מה את אומרת? מה כל העוקבים שלך היו אומרים אם הם היו רואים את לילי הקטנה יושבת על כיסא,״ התכופף והתקרב אליי במרחק נגיעה.

״ כלכך חסרת אונים.״ לחש באוזני והעביר בי צמרמורת.
״עזוב אותי.״ אמרתי בהתרסה, מרכינה את מבטי לרצפה.

ידו ליטפה את שערי, במגע עדין.
״אני לא מאמין, זה גם מדבר.״ אמר בלגלוג והרים את סנטרי באצבעותיו.

״מה אני עושה פה?״ קולי נשמע מתחנן, מלאת פחד.
״מה זאת אומרת?״ קם מהרצפה וחזר להישען על שולחנו.
״אני לא צריכה להיות פה.״ מלמלתי בחשש.

הוא הוריד את ג׳קט החליפה שלו, חושף את שריריו.
החולצה המכופתרת נמתחת על עורו, כמעט נקרעת.
אלוהים, הוא פשוט חיה.

על חגורתו נמצא אקדח, בדיוק כמו לאנשים הקודמים.
״אנחנו נדבר על זה פעם אחרת. עכשיו את צריכה להתקלח ולהיבדק.״ אמר כשגבו מופנה אליי, הוא מתעסק במשהו בשולחן.

״קחי, מים.״ הגיש לי כוס מים קפואים, בדיוק מה שגרוני צריך.
מייד הושטתי את ידי ושתתי הכל.
הקלה מידית עברה בי.

״לילה טוב.״ חייך אליי, והחזרתי לו מבט שואל.
על מה הוא מדבר?

לאט לאט עפעפיי נעשו כבדים וגופי נעשה רפוי,
לא, לא לא- חתיכת בן זונה!

הוא שם לי משהו במים.
אבל עד שהבנתי את זה, כבר נפלתי אל החשכה.

הפרק קצר נורא רק כדי לראות אם מישהו מתעניין בכלל בסיפור
מאחלת לכם יום מדהים, ומקווה שאהבתם.
💋Xoxo

כאוס פראי-Wild chaosWhere stories live. Discover now