כאוס פראי-Wild chaos

פרק 5

״אני לא עולה על זה.״ צווחתי כשידו הענקית של לאונרדו משכה אותי לכיוון המטוס הפרטי שלו.
״אתם משוחררים, תעלו.״ הסתובב אל המאבטחים שלו, שהנהנו בכבוד ונכנסו אחד אחרי השני למטוס.

לאחר שראה שכולם עלו, הסתובב אליי.
״לילי, את תהי בסדר. אני מבטיח לך.״ עיניו הסתכלו עליי ברכות שטיפה הפחידה אותי.

״אני לא עולה על זה, לאונרדו. אני לא רוצה.״ התחננתי
״אני לא יכול להשאיר אותך לבד בבית, בבקשה. תבואי איתי, את תהני שם.״ לרגע חשבתי שדמיינתי.

כי לא יכול להיות שלאונרדו גולד..התחנן בפניי הרגע.
הוא ניצל את הבלבול שלי, וזרק אותי על גבו.
הכיתי את גבו באגרופים, אבל הוא התעלם.

״אתה חתיכת בהמה, אתה יודע? אני חושבת שיש לך פיצול אישיות קשה!״ צרחתי, מתעלמת מאנשי הצוות שמסתכלים עלינו.

הוא הניח אותי על כיסא המטוס וחגר אותי, כשאני ממשיכה להשתולל אבל הוא מתעלם.
כלב מגודל.

״תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, לילי. ההתנהגות הילדותית הזאת נמאסת אליי. אל תכריחי אותי להרדים אותך.״ סינן באוזני.

נשמתי עמוק, מנסה להירגע.
לא פחדתי מטיסות, או מגבהים.

כעסתי מהעובדה שהוא מתנהג ככה, מתעלם מזכות הבחירה שלי ומחליט לעלות אותי על מטוס כשאני מתנגדת.

כי פחדתי שככה-אבלה את שארית חיי אם לא אצליח לברוח.

לאחר שראה שנרגעתי, התיישב בכסאו מולי.
מתיישב בנוחות ומסתכל עליי בצורה קריפית.

״יש לך 14 שעות, תראי סרט או משהו.״
״אל תפנה אליי.״ מלמלתי, מנסה למצוא תנוחה נוחה ומחליטה לנסות להירדם.

***
״ואו.״ לחשתי בפלא כשהנהג הוריד אותי ואת לאונרדו במלון שבו נבלה את השבוע.
הוא אפילו לא עצר לרגע להסתכל, רק סימן לאנשי הצוות של המלון לקחת את המזוודות והתקדם.

אני החלטתי, אני הולכת להנות.
רציתי לטוס לתאילנד כבר כלכך הרבה זמן, והנה אני פה- ואין שום אדם שיוכל להרוס לי את זה.

״אני מחכה.״ נהם לאונרדו.
במחשבה שנייה, יש אדם אחד.

״אני באה.״ מלמלתי, והתקדמתי אחריו לכיוון המעלית.
״איפה אנחנו?״ שאלתי כשהשקט החל להיות מביך ומעיק.
״פוקט.״ אמר באדישות.

כשהמעלית עצרה בקומה 14, הוא יצא מהמעלית ואני אחריו.
״אנחנו ישנים באותו חדר?״ שאלתי ונעצרתי במקומי, בזמן שהוא אפילו לא התייחס אליי.

״היי, ויקינג. תענה.״ רצתי אחריו, כמו ילדה קטנה.
״כן, לילי. אנחנו ישנים באותו החדר.״

״רגע, אני ל..לא מאמינה. זה המלון שלך?״ צווחתי כשהבנתי למה אנחנו בתאילנד, ולמה אפילו לא הלכנו לקבלה לקחת מפתח.
״כן.״ אמר באדישות, כשפתח את החדר שהתפרס על קומה שלמה.

קפאתי במקומי שסרקתי את המקום הענקי הזה.
החדר היה מעוצב בגווני שחור-אפור, הכל בו צרח יוקרה וכסף.
הכל בו היה..כלכך קר.

המיטה הייתה בגודל קינג סייז ובצדדיה עמדו שתי שידות שחורות,
מקלחת עם זכוכית מושחרת כדלת עמדה ממול.
אין דלת הפרדה, הכל פשוט...פתוח.

״אני הולך לפגישה, אסיים מאוחר.״ אמר כשהתעסק בטלפון שלו.
״ואני נשארת פה לבד?״ שאלתי באכזבה, ממש רציתי לפחות לראות קצת את פוקט.

״אני אמצא יום שבו נטייל, מצטער.״ הסתכל עליי במבט כנה ואמיתי שטיפה גרם לי לדגדוג קטן בלב.
״בסדר.״ הנהנתי.

מצטערת שיש הפרש זמן בין פרק לפרק, אבל מקווה שהאהבתן.
אני באמת שמחה אפילו לראות הצבעה אחת ותגובה אחת זה מחמם לי את הלב שמישהו בכלל קורא את זה.💞💞🙏

Xoxo