עבר-
ישבתי בספסל ליד הקבר של אמא, מונעת מעצמי לבכות כשראיתי את מבטו החלול בעיניו של אבי.
״קר.״ מילה בודדה בקעה מפיו, נאמרת בטון של תינוק שלא מבין מה הוא אומר.
הוא מנותק מהסביבה.
הוא לא יודע מי אני בכלל, או למה אנחנו פה.
או מי האישה ששוכבת בקבר, שפעם נהג לאהוב מכל הלב.
קמתי בעייפות, מורידה את המעיל שעליי ומלבישה אותו עליו.
״נחזור הביתה עוד קצת אבא, רק עוד קצת.״ מלמלתי, מחבקת את עצמי מרוב תחושת ריקנות.
הווה-
לאחר שהאישה אספה אותי ברכב שלה, היא הביאה אותי לעיירה קטנה.
חסרת דרמות ומלאה באנשים טובים וחמים.
היא הציעה לי מגורים ובתמורה עבדתי בעסק של בנה הבכור, מסעדה איטלקית לא מצליחה במיוחד.
הקמתי פה חיים חדשים, זהות חדשה.
״זה מה שהוא אמר?״ הקשבתי בחצי אוזן לשיחה המשעממת בשולחן שבו הגשתי את האוכל במסעדה, בוחנת את הבנות בקפידה ונזהרת לא ליצור קשר עין.
״אני נשבעת לך, מיקה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אחותו הקטנה נסיכה אמיתית וכיף לי לטפל בה.״ הסכמתי לעצמי להסתכל שוב כי משהו בי הרגיש לא טוב, משהו בי לא היה רגוע.
האישה הסתכלה אליי בחזרה.
פערה את עיניה בהלם, מסתכלת עליי בפה פעור ולא מורידה את עיניה ממני.
גורמת לי להוריד את שאר המנות בזריזות מהמגש לשולחן ולהסתלק אל הדלפק.
אלוהים..אלוהים למה הסתכלתי?
מי זאת, יכול להיות שאני מכירה אותה?
לא יכול להיות, היא לא הייתה מוכרת לי בכלל, אבל בהחלט נראה שהיא מזהה אותי.
עברתי במהירות את דלת המטבח, מורידה את הסינר מגופי ומפזרת את שערי מהקוקו ההדוק.
״דניאל, אני חייבת לזוז.״ אמרתי לבוס שלי בלי להתעכב, אפילו לא הסתובבתי אחורה.
״היי! לאיפה לילי?״ קולו נשמע מאחוריי.
אבל אני התקדמתי ישירות ליציאה, עוברת דרך הסמטה ומתקדמת בזריזות אל הבית.
הרגשתי את זה, אלוהים.
הרגשתי את הפחד הזה.
יכולתי להישבע שהיא קשורה ללאונרדו.
אלוהים, האם היא עלתה עליי?
התחלתי להזיע ולנשום בכבדות, מעלה את כל האופציות האפשריות בראשי.
כעבור חמש דקות, פתחתי את דלת הבית והתקדמתי ישירות לחדר שלי.
פותחת את התיק גב שלי וזורקת בבלגן את כל הדברים החשובים פנימה, סוגרת אותו וזורקת אותו על גבי.
מוציאה מהשידה פתק, וכותבת התנצלות למשפחה שאירחה אותי.
מסבירה שקרה משהו לא צפוי ואני חייבת ללכת.
דפיקות נשמעו בדלת, הקפיצו אותי בבהלה.
רצתי עם התיק במהירות למטה, פותחת לדניאל העצבני.
״למה עזבת באמצע המשמרת?״ התנשם בכבדות, מראה שהוא רץ לפה.
״אני חייבת ללכת. אני מודה לכם על האירוח, באמת. הצלתם אותי.״ חלפתי על פניו ויצאתי, משאירה אותו מאחוריי.
״זה בגלל האישה שאת מלצרת?״ קפאתי במקומי, לא זזה.
מרגישה כמו גנב שנתפס בשעת מעשה.
הסתובבתי אליו, רואה שהוא משנה את מבטו.
הוא נראה כמעט..מפוחד?
״היא באה אחרייך למטבח, דרשה שאגיד לה את שמך.״
״אלוהים דניאל, אל תגיד לי שאמרת לה!״ התחננתי, מתפללת שלא סיפר לה.
אך הוכיח לי אחרת כשמשך בכתפיו בחוסר אונים.
אלוהים, אני חייבת לברוח.
״היא ביקשה שאביא לה את מספר הטלפון שלך.״ פערתי את עיניי, בהלם מכמה שהוא דביל.
״למה לעזאזל נתת לה? אין איזה חוק שאוסר עלייך לתת על העובדים שלך מידע?״
״אני לא יודע,״ נע במקומו באי נוחות, נראה כלכך תמים שכאב לי עליו.
״אני מצטער לילי.״ התקרבתי אליו, מהנהנת.
״זה בסדר.״ לחשתי, מנסה לגרום לו להפסיק להיראות לחוץ כלכך.
״את לא מבינה..״ מלמל לעצמו, מושך בשערו ולא מפסיק להסתכל לצדדים.
״אני מבינה, דניאל. הבאת לה את השם והמספר טלפון שלי. הכל בסדר, כנראה סתם נלחצתי.״ לא משנה מה אמרתי, הוא לא הפסיק להתנהג בצורה חשודה.
״הייתי צריך את הכסף, את יודעת את זה. נכון? המסעדה עומדת לפשוט רגל. הייתי חייב את הכסף.״ הורדתי את התיק מגבי ונאנחתי בכבדות, מלטפת את גבו בהרגעה.
הוא הזכיר לי טיפה את אבי בתקופה שמצבו היה טיפה יותר בסדר, הוא זרק מילים ומשפטים בלי הקשר ונראה כלכך מנותק עד שזה כאב לי בלב.
״הכל בסדר, דניאל.״ חזרתי על עצמי שוב ושוב.
לפתע דלת החצר נפתחת בבום, חושפת לא אחר מאשר
לאונרדו גולד.
YOU ARE READING
כאוס פראי-Wild chaos
Romanceהוא נהיה אובססיבי. אסור שאחרים יגעו בה, היא רק שלו. והוא צריך אותה קרובה. כאוס פראי הוא ספר שמכיל תכנים מיניים, כפייה, חטיפה, ועוד הרבה דברים שיכולים לא להתאים לכולם. אנא מכם, תפעילו שיכול דעת. ממש מקווה שתאהבו!! ספר ראשון שלי💞 Xoxo
