Trapped (boy x boy)

פרק 5

פרק חדששש!!
לא הגעתם למספר התגובות.. אז החלטתי לוותר לכם על התגובות.
=====
פרק 5
"אז.... ריאן, מה אתה עושה בזמנך החופשי?" האווירה לא הייתה כל כך נוחה ופתוחה. לא מפתיע אותי.
"אמ.. אני מצייר, כותב, קורא, מה שבני נוער רגילים בגילי עושים בזמנם החופשי."
"האם אתה נפגש עם חברים?" ניקיתי את גרוני בחוסר נעימות.
"אהמ... אין לי כל כך הרבה חברים." לחשתי, מובך.
"הו.." ההורים שלי החליפו ביניהם מבטים תוהים.
"למה?"
לא ימאס להם לשאול אותי שאלות? אני כבר יושב על הספה מול ההורים שלי אולי שעה.
"תראו.."
צלצול בדלת קטע את דברי.
מי זה יכול להיות? בטח טעות.
"חכו בבקשה רגע." ביקשתי בנימוס.
הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה.
דמות נשענה על המשקוף, בטוחה בעצמה ויהירה.
"שלום ריאן, מה שלומך?" ג'ייס שאל מתכוון להכנס לביתי בלי הזמנה בכלל.
מה הוא חושב שהוא עושה?
סגרתי עליו את הדלת.
"מה אתה חושב שאתה עושה ג'ייס?"
"כמו מה זה נראה לך שאני עושה? אני נכנס לבית של החבר הכי טוב שלי."
"ג'ייס... זה לא זמן טוב למשחקים שלך."
רק חסר לי שההורים שלי יראו אותו איתי. הוא נראה בד בוי, וההורים שלי יתחילו לדאוג.
"אף פעם אין לך זמן ל'משחקים שלי'." הוא אמר את החלק האחרון בזלזול.
גלגלתי את עיני.
"ריאן. תרשה. לי. להכנס." הוא דרש, בקולו נשמעה נימה כועסת.
זה מעצבן אותו שאני לא עובד לפי הכללים שלו. כשמחשבה זו עברה בראשי חייכתי.
"למה אתה מחייך?" הוא שאל מזועזע שהוא לא משפיע עלי. לפחות לא משפיע עלי בעינין הספציפי הזה.
"סתם... אתה חמוד." עניתי לו, מרגיז אותו בכוונה.
"אני לא חמוד ריאן." אוף. שיפסיק להגיד את השם שלי! זה גורם לי למשהו בבטן. וזה מעצבן אותי שהוא משפיע עלי ככה.
"תפסיק ג'ייס. תלך."
"ריאן, מי זה?" ההורים שלי צעקו מהסלון.
"מי אצלך בבית?" ג'ייס שאל בהתעניינות.
סובבתי את ראשי כדי לענות להורים שלי שזה איזה שליח פיצה דפוק שבטעות התבלבל בכתובת וג'ייס ניצל את ההזדמנות,
פשוט דחף את הדלת בקלות, נכנס לבית שלי.
הוא כל כך מעצבן. והוא תמיד בא בזמן לא טוב.
איך הוא בכלל יודע איפה אני גר?
התכוונתי לשאול אותו את זה, אבל הוא כבר היה רחוק, נכנס לסלון.
מה הוא חושב שהוא עושה?!?
רצתי אחריו.
שיט. שמעתי דיבורים מהסלון.
רק שהוא לא מדבר עם ההורים שלי. רק שהוא לא מדבר עם ההורים שלי. התפללתי בראשי.
מפתיע שכשהגעתי ראיתי אותם מדברים נכון?
"לא סיפרת לנו שיש לך חבר הכי טוב..." אמא שלי פנתה אלי.
"טוב.. הוא לא בדיוק חבר כל כך טוב-"
"הוא סתם צנוע." ג'ייס קטע אותי.
מה לעזאזל הבעיה שלו?!
עכשיו אני לא יכול להגיד משהו אחר להורים שלי.
"כן... הוא חבר די קרוב שלי." החלטתי לזרום עם הקטע.
ג'ייס הסתכל עלי בצורה קצת מוזרה ואז החזיר את מבטו להורים שלי, הוא בטח תוהה למה אני זורם עם השקר שלו.
"נחמד.. נחמד.." אבא שלי אמר. "ריאן.. אני יכול לקחת אותך רגע לצד?"
"כן, כן, בטח." אמרתי במהירות.
"יופי." הוא קם מהספה, לוקח אותי איתו לצד.
"אני שמח שמצאת לך חבר נחמד. הוא בהתחלה קצת מרתיע אבל הוא נורא נחמד," הוא הודיע לי. " אני ואמא שלך אהבנו אותו."
פי ניפער בהפתעה.
מה גרם להם לאהוב אותו? מה הוא כאילו מכשף אנשים? אני לא מבין את זה.
רק לי הוא כל כך חרא?
אבא שלי חזר לסלון ואני נשארתי שם עוד קצת זמן, קפוא במקום, עדיין בשוק.
חשבתי שהם ישנאו אותו.
ואו.
"ריאן?" ג'ייס צעק לי מהסלון. "אתה רוצה שאני אכין משהו לאכול?"
למה הוא כל כך נחמד לידם?!?!
"לא.. ג'ייס.. זה בסדר, הכל מוכן." אמרתי, חוזר לסלון.
"מעולה!" אמא שלי צחקקה, "בואו נלך לאכול!" ג'ייס הזמין אותם.
הם פשוט משתלטים על הבית!
***
מטרה: 75 הצבעות.