Trapped (boy x boy)

פרק 6

תודה לכל מי שעדיין פה.
אין לי השראה.
אוהבת אתכם!
----
פרק 6
התיישבנו מסביב לשולחן האוכל, שכבר סידרתי.
ג׳ייס התיישב מולי, אבא שלי התיישב לידי ואמא שלי ליד ג׳ייס.
בלי להשוויץ, יצא לי אוכל נורא טעים.
הארוחה עברה לאיטה בדיבורי סרק.
מזגתי קצת מיץ שקניתי לאחת הכוסות.
כשסיימתי לשתות והחזרתי את עיניי לג׳ייס שישב מולי, ראיתי את אגרופו מתכווץ והוא מיד מפנה את מבטו ממני לאימי שישבה לידו.
מה קרה?
מה עשיתי עכשיו?
חוץ מהמקרה הזה לא היו דברים מוזרים מדיי.
"טוב, ריאן. אנחנו שמחים שאתה מסתדר מעולה ושיש לך חבר." אבא שלי הודיע, קם מהשולחן ומנקה את פיו במגבת.
"כן, אני חושבת שאנחנו נזוז... יש לנו עוד טיסה לברזיל להגיע אליה." אימי גם קמה.
יופי.
לפחות הם לא ישנים פה.
"אני מאוד שמחתי לפגוש אתכם." ג'ייס קם גם הוא, מחייך חיוך אמיתי לכיוון ההורים שלי.
ברגע שהם עזבו ושמענו את המכונית שלהם מתניעה ויוצאת ג'ייס נצמד אליי, תופס אותי מאחורי גבי.
ידיו נחתו מסביב למותניי, מחזיקות אותי קרוב אליו.
עיקצוצים הורגשו על עורי.
"בחיים אל תעשה את זה שוב בחברת אנשים." בקולו נשמע כעס וגם... תשוקה?
"מה לא לעשות?"
"אתה באמת לא יודע מה אתה עושה כל פעם כשאתה שותה מיץ?" הוא שאל אותי.
"אממ.. לא." עניתי לו, מובך.
"אתה מלקק את הפיה של הבקבוק."הרגשתי אותו מתקשה, הזין שלו צמוד לתחת שלי.
זה מה שאני עושה?
"אממ.. סליחה." התנצלתי, המוח שלי רוצה להשתחרר מחיבוקו אבל הגוף שלי רק רוצה להישאר בין ידיו החזקות.
"אין לך מה שהתנצל, באמת שלא." הוא חייך, חיוכו מורגש על צווארי.
״אממ... אתה יכול בבקשה לעזוב אותי?״ המוח שלי ניצח את המלחמה הקטנה שהייתה לו עם גופי.
״לא.״ הוא קבע.
״טוב... אז, אני אנסה להשתחרר בעצמי.״ התחלתי להילחם באחיזתו החזקה.
לבסוף הצלחתי לברוח ממנו, מתחיל לרוץ ולצחקק בהיסטריה.
״אז אתה רוצה מלחמה?״ הוא שאל, יודע את התשובה, וכבר מתחיל לרוץ אחריי.
עליתי למעלה, לחדר שלי, קופץ מתחת למיטתי.
הוא נכנס מייד אחריי, לאט, כבר לא רץ.
״ריאן, ריאן, ריאן.״ הוא צקצק.
התכוונתי במקומי, לא רוצה שהוא ימצא אותי.
״אני מציע לך למצוא מקום קצת פחות מובן מאליו להתחבא בו.״ הוא צחק, מושך אותי ממתחת למיטה.
״אוף!״ צעקתי.
״בוא לפה.״ הוא משך אותי לשבת על ירכיו, מסובב את פניי אליו וממקם את רגליי כך שכל רגל הייתה מונחת בצד אחר של גופו.
חייכתי אליו, אני לא יודע למה אבל היום נפתחתי אליו.
אולי בגלל שההורים שלי אהבו אותו, ואולי בגלל שהוא סתם היה נחמד.
אחרי שהצחקוקים שלנו דעכו הבטנו אחד בעיניו של השני.
סתם שתקנו, נהנים מהשתיקה הנעימה.
פעם ראשונה בחנתי את עיניו של ג׳ייס בקפידה, בתוך הירוק שלו היה גם קצת חום וכחול, השילוב הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
עיניי עברו לשאר המאפיינים של פניו, גם אותם אני בוחן בקפידה, האף הישר ועצמות הלחיים הגבוהות, הלסת החזקה שלו שכשהוא מצמיד את שיניו העליונות לתחתונות, בולטת במיוחד, שערו בצבע הזהב, חולי...
הייתי ממשיך אבל השפתיים המלאות שלו תפסו את עיניי.
חיוך משוויץ נפרס על השפתיים האלה, גומות עמוקות מופיעות, גורמות לעיניי לעלות לעיניו במהירות.
״אתה רוצה לנשק אותי?״ הוא המשיך לחייך את החיוך יהיר שלו.
הסמקתי.
הנדתי בראשי, האינסטינקט הראשון שלי היה לקום ולברוח אבל ידיו החזקות תפסו אותי, מחזיקות אותי במקום.
״לאן?״
״אממ.. ל-לא-״
״אתה מסמיק.״ הוא קבע עובדה. ״אתה רוצה לנשק אותי.״ ניצוץ של הבנה נשמע בקולו.
״ל-לא, מ-מה פתאום?״ למה אני כל כך חלש ולא בטוח לידו בעניינים כאלה?!
״אתה ממש לחוץ, אדום לגמרי ובוהה בי ללא הפסקה.״ שוב קובע עובדות. יופי.
גלגלתי את עיניי.
הוא צקצק בלשונו. ״מה זה? אתה מגלגל לי את העיניים?״
השינוי בנושא גרם לתחושת הביטחון שלי לחזור.
כל עוד זה לא משהו שקשור בי ובו בעניין רומנטי, אני זורם.
״כן. זה בדיוק מה שאני עושה.״ חייכתי חיוך משוויץ בחזרה.
״מה קרה תפסת תחת שוב?״ הוא חייך. ״אני אוהב שאתה מסמיק! תסמיק! תסמיק!״ הוא ילל.
התכוונתי לקום כששוב פעם ידים משכו אותי חזרה.
״אני רוצה נשיקה קודם.״ הוא דרש בילדותיות.
שוב הסומק חזר ללחיי.
״שוב אתה מסמיק!!״ הוא קרא בשמחה. ״עכשיו אני רוצה נשיקה!״
״ט-טוב... אבל א-אתה מבטיח לתת לי לקום אחר כך?״
הוא חשב לרגע ואז הינהן. ״כן. מוסכם.״