Trapped (boy x boy)

פרק 13

הוווווווווו תראו מזה?!??!
זה חתול?
זה נחש?
זו נמלה?
זה סופרמן?
נע אה!!
זה פרקקקקק!!
שני פאקינג פרקים בשבוע! שיא!
בשביל המאורע המדהים הזה וגם בגלל שאני חולה לכם על התחת
תגיבו המוןןןןןןןןןןןןןן!!!!!!!!
אבל ממש המון.

פרק 13
״רצינו להודיע לך שארע פיגוע במטוס בו ההורים שלך טסו, טיסה מספר A564-״
--------
רגליי לא יכלו להחזיק אותי יותר, פשוט התיישבתי על הרצפה.
״מ-מה קרה להם?״ קולי יצא חלש, מקוטע, כמו שאני הרגשתי.
״נשמח אם תבוא לבית החולים **** ונוכל להחליף פרטים.״
הנהנתי, אפילו שהיא לא רואה אותי. ״בסדר, תודה.״
היו הדברים האחרונים שזכרתי שאמרתי לפני שנכנסתי למין טראנס. למה זה היה חייב לקרות דווקא בטיסה שלהם? למה? אני לא מבין את זה בכלל! זה כל כך לא פייר, הם עוד היו צעירים מידיי, זה בכלל לא הגיע להם.
המחשבות שעלו לי בראש היו חסרות היגיון, בהתחשב בכך שאפילו לא ידעתי מה קרה להם עדיין.
״ריאן, לאב, מה קרה?״ שמעתי את ג׳ייס שואל אותי בדאגה, מתקרב אליי ותופס במותניי, מרים אותי, כאילו הייתי תינוק.
״קדימה בייבי, תספר לי מה קרה.״ הוא אמר והתיישב על הספה, אני עדיין בחיקו והסתכל עליי.
״ה-הורים שלי, בט-טיסה-״ גימגמתי ודמעה זלגה במורד לחיי. ״מה קרה להם אהוב שלי?״ ג׳ייס הצליח להרגיע אותי קצת עם קולו המנחם.
״היה פ-פיגוע.״ הוא הנהן, מנשק את לחיי ולא שואל יותר מדיי שאלות. ״לאיזה בית חולים אנחנו צריכים להגיע?״
״****״ לחשתי.
״אוקיי, קדימה בייב, אני פה איתך, קדימה.״ הוא עודד אותי, ממהר ללבוש את חולצתו ומכנסיו שעדיין היו במטבח ונועל את נעליו, בזמן שאני עוד בטראנס שלי, יושב על הספה ובוהה באוויר.
״יאללה, הולכים אהוב, להרים אותך?״ הוא שאל.
הנהנתי בבישנות ושלחתי אליו ידיים נזקקות. ״אווו בייבי, בוא.״ הוא חייך, תופס בי ומעלה אותי למעלה, אני בערך רואה את העולם מנקודת מבטו, מה שממש מגניב, כי אני נמוך והוא גבוה.
כל המחשבות האלה עלו לי רק כדי להסיח את דעתי מהמחשבה מה עלול לקרות, מה קרה להם, או מה יגידו לי שקרה. אני לא רוצה לחשוב על זה. זה גורם לי להרגיש חלש.
כשהגענו לאוטו אחרי שנעלתי נעליים, או יותר נכון ג׳ייס נעל לי, הוא הושיב אותי במושב שליד הנהג, תופס את מקומו במושב הנהג ומתניע.
**********
האורות ברחובות היו מעומעמים כשיצאנו מהאוטו, כבר ערב, והיה קריר.
ברחובות זרמו נחלים קטנים של גשם וכל פעם שאני או ג׳ייס נשפנו יצא מפינו ענן שהיה דומה לעשן, זה עזר לי להסיח את דעתי, מתמקד בנשימות שלי ובעננים שיוצאים לי מהפה.
הצמדתי את הסווצ׳רט שלי לגופי, ואת ידיי אחת לשניה, משפשף אותם ומנסה להשאיר אותן חמות. ״קר לך בייבי?״ ג׳ייס שאל, מודאג.
הנהנתי הנהון קטן והוא מייד עטף אותי בזרועותיו, עד שהגענו לבית החולים המואר באור פלורסנט שאי אפשר לפספס אם תלך בסימטא האפלה.
כשנכנסנו פנינו למזכירה שהייתה במקום והיא הוראתה לנו לחכות, התיישבנו על שני כיסאות שהיו באיזור וחיכינו. כשהמזכירה החביבה חזרה היא סימנה לנו לעקוב אחריה, אז זה מה שעשינו. עקבנו אחריה עד שנכנסנו לחדר קטן שהיה מיועד לאחת הרופאות הטובות במחלקה של הטיפול הנמרץ.
כשנכנסנו לחדר הדלת נסגרה מאחורינו, מה שהודיע לנו שהמזכירה הלכה. במקומה אישה שנראתה צעירה יחסית נגלתה אלינו, יושבת בכיסאה, כנראה ועוברת על דפים שונים.
״שלום, מי מכם הוא ריאן דוויס?״
״אני.״ הוצאתי בלחש.
״ומי אתה?״ היא פנתה לג׳ייס. ״אני ג׳ייסון בראון, החבר של ריאן.״
הוא החבר שלי?
לחיי התחממו, אני רוצה להיות חבר שלו.
״בסדר, תשבו בבקשה.״ מייד כשנזכרתי למה אנחנו פה התיישבתי, רוצה אבל באותו הזמן גם לא רוצה לשמוע את החדשות.
״אז ככה, כפי שאתם כבר בטח יודעים ארע פיגוע בטיסה A564, הטיסה בה ההורים שלך, ריאן, טסו בה. כרגע אנו עוד לא יודעים דבר על מיקום הנוסעים במטוס או מצבם, צוותיי חקירה מנסים ככל יכולתם לאתר את המטוס ולתקשר עם הנוסעים... כרגע נראה שמדובר במקרה חטיפת מטוס, אנחנו עוד לא בטוחים. אז כמו שהבנתם המידע שלנו מוגבל, וכרגע לא נוכל לעזור לכם. אנחנו באמת מצטערים לאור המצב בו אנחנו משאירים אתכם חס-״
״די!!״ יבבתי, ״הבנתי, בבקשה תפסיקי, אם יהיה לכם מידע בבקשה תודיעו לי.״ ניסיתי להגיד בנימוס ככל יכולתי, היד החמה והגדולה של ג׳ייס תופסת בשלי ומחממת אותה.
לא הספקתי להגיד להורים שלי שאני אוהב אותם, בכלל, לא אמרתי להם רוב חיי שאני אוהב אותם. גם אם הם השאירו אותי לחיות לבדי עם עוזרת עד גיל 16 ולאחרונה התחלתי לחיות לבד, זה לא אומר שאני לא אוהב אותם. הם חייבים לחיות, בשבילי.
*******
להגיבבבבבבבבבבבבבבב בבקשהההההה
נ.ב zayn-xcx רואה? פרסמתיייייייי!