נ.מ גבריאל:
פאקינג פאק אני משתגע!!! איפה אלנה? אני שנייה אחת מוריד ממנה את העיניים והיא נעלמת. רחבת הריקודים מלאה באנשי מאפיה שרוקדים ביחד עם נערות הליווי שהם הביאו או שלקחו מאנשים אחרים "איפה אלנה?" אני צועק לאחותי השיכורה באוזן מכיוון שרעש המוזיקה מחריש אוזניים והיא לא שומעת אותי.
פלורה הסתכלה סביבה בבלבול, פאק היא שיכורה מדי, אני לוקח את ידה ומקדם אותה לעבר היציאה ששם רוי והבנות נמצאות, השעה מאוחרת ועוד מעט המועדון יהפוך להיות בית זונות, הן לא צריכות להיות כאן "רגע גברי נזכרתי, היא הלכה לשירותים" פאק אני משתגע! איך היא הלכה לשירותים לבד?! היא לא מודעת לסכנות? במיוחד שיש סביבה גברי מאפיה חרמנים.
"אבל שנייה אחת, מי זה?" פלורה עוצרת אותי לפני שאני מתקדם לשירותי הבנות, היא מצביעה על היורש של המאפיה הפורטוגלית "זה יורש המאפיה הפורטוגלית, דניאל סנטיאגו, בן 18 וגר בעיר ליסבון" אני פולט מהר את המידע שעולה בראשי עליו, עשיתי חקר גדול על כול ראשי המאפיה ומשפחתם, אבל בגלל הלחץ שלי על אלנה אמרתי את מה שזכרתי באותו רגע.
"מה לך ולו?" אם הוא העז להתעסק עם אחותי, הוא מת! וזין על הסכם השלום בנינו.
"כלום, סתם סיקרן אותי לדעת" עיניה היו כבר חצי פתוחות, נתתי הוראה לרוי לקחת אותן חזרה לבית ורצתי מהר לכיוון שירותי הבנות.
הרגשתי שאבן כבדה ירדה מליבי כשראיתי את פוליטו שלי עומדת מחוץ לשירותים ומסתכלת סביבה בבלבול, לעזאזל היא גם שיכורה וזה נראה שכול רגע היא הולכת ליפול.
אני רואה שגבר מסתכל עליה כאילו היא הטרף שלו ומתקדם לעברה, אני מתקדם אליה יותר מהר ושם את ידי סביב מותניה הצרות, היא הביטה בי בהתחלה מעט מבוהלת כי לא ראתה את הפנים שלי אבל אחרי שזיהתה אותי, היא חיבקה אותי חיבוק צדדי, שמתי לב שעיניה כבר לא שמחות ומאושרות והחיוך ירד מפניה, מה קרה? אני פאקינג ארצח את אותו בן אדם שעשה לה משהו ולא מעניין אותי גם אם זאת אישה, יש לי את הדרכים שלי.
הוצאתי את אלנה מהאולם הצפוף והכנסתי אותה לרכב, חגרתי אותה ואותי והתחלתי בנסיעה רגועה ממה שאני רגיל, היא שיכורה עכשיו ואם אסע מהר מדי היא תקיא בתוך הרכב.
אני מניח את ידי על הירך שלה והיא מסתכלת עליי במבט שאני לא מצליח לפענח "מה קרה פוליטו?" ושלא תגיד לי שלא קרה משהו, כי אני יודע שמשהו קרה, אני צריך לדעת מה זה ולטפל בזה, אסור שהיא תהיה עצובה.
אבל התגובה שלה זו רק אנחה קטנה והיא שמה את ידה על ידי ומתחילה לשחק עם האצבעות שלי "כלום, רק עלו לי כמה מחשבות עצובות"
"למה את חושבת על דברים עצובים? אל תחשבי על זה, האביב הגיע וגם עוד מעט יכול היום הולדת שלך, את צריכה להיות שמחה, יפה שלי" אני מביט בה במבט קצר ועם חיוך קטן, אבל מבפנים אני אוכל את עצמי, על מה היא חשבה? אולי על ההורים שלה? אולי מישהו אחר גרם לה להיזכר בדברים לא טובים.
YOU ARE READING
la mafia 1- המשך
Romanceהיוש לכול הקוראות: אז לאחר תקלה מצערת שבה החשבון הקודם שלי שבו התחלתי לכתוב את הספר נמחק, אני מתחילה לכתוב כאן את המשך הספר הקודם la mafia (1), זה ייקח זמן ואני יודעת שאותה כמות של קוראות והצבעות זה לא יהיה אותו הדבר, אבל אני כן הולכת להמשיך אותו וא...
