פרק 60- אלנה

232 20 7
                                    

נ.מ אלנה:

אני רואה דרך החלון את הזריחה, לא הצלחתי להירדם כול הלילה, בכיתי עד השעות הקטנות. אני שוכבת עכשיו עם פלורה על המיטה שלה, היא הציעה לי לישון איתה והסכמתי, זה באמת עזר לי לפרוק אצלה את כול הכאב, הצער, האכזבה והתסכול מהתגובה של גבריאל.

הוא בטח נלחץ וברח, אני לא מאשימה אותו גם אני לחוצה, אבל הוא לא חזר עד עכשיו לבית ואני דואגת לו, אני דואגת לנו, מה יקרה איתנו? 

אני שומעת את הדלת נפתחת ומתוך אינסטינקט אני עוצמת את עיניי ועושה את עצמי ישנה, הדמות נעמד ליד המיטה ומלטפת את פניי בעדינות, אני לא צריכה לנח פעמיים כדי לדעת שזה גבריאל, יש לו מין מגע מיוחד כזה, הרבה גברים בעבר נגעו בי בצורות כאלה ואחרות אבל לאף אחד לא היה את המגע המיוחד והחמים כמו שיש לגבריאל.

"אני מצטער פוליטו" הוא מתכוף ונושק נשיקה קטנה לשפתיי. מה זאת אומרת הוא מצטער? על התגובה שלו או שהוא נפרד ממני?

אני רוצה לפתוח את עיניי ולשאול אבל הוא כבר יוצא ועוזב את החדר, הלב שלי דופק במהירות ואני מרגישה שוב פעם את הלחץ מתפשט לכול רמ"ח איבריי, מה הולך לקרות בנינו עכשיו? 

***

"יא איזה כיף! אז את הולכת לגור איתנו עכשיו?" אמור לא הפסיקה לקפוץ משמחה סביב הגננת שלה קמיל שעומד במטבח נבוכה מכול האנשים סביבה. 

מסכנה, היא נראית עייפה, היא בטח לא נרדמה אחרי שהיא גילתה שמאפיה רודפת אחריה כדי להרוג אותה, ועוד לחשוב שאם היא לא הייתה קמה בגלל צלצול בטלפון שלה היא הייתה יכולה להישרף בחיים.

 "זה עד שהיא תמצא מקום אחר" רוי תופס את אמור ומרים אותה על הידיים שלו, קמיל מחייכת לו חיוך קטן ומשהו בעיניים שלו משתנה, אני גרה כאן מספיק זמן כדי לדעת איך רוי מתנהג רגיל או ליד אנשים זרים, והוא בהחלט לא מגיב ככה.

אני מסתכלת סביב ומחכה לגבריאל שירד, הוא כאן, הוא בבית, אז איפה הוא? "גבריאל הלך לישון, הוא חזר עייף" סמואל לוחש לי באוזן, הוא בטח שם לב לזה שאני לא משתתפת בשיחה שלהם ושקועה בגרם המדרגות.

מעט עצבות ואכזבה מילאו אותי, אני חיכיתי לו כול הלילה שנדבר וגם דמיינתי איך השיחה תתנהל והוא פשוט הולך לישון כי הוא עייף?! אז מה?! גם אני עייפה ומותשת מאתמול אבל נשארתי וחיכיתי לו. אני חושבת שההורמונים של ההיריון מתחילים לפעול.

"קחי אלנה תאכלי" פלורה הגישה לי צלחת שמלאה בכול טוב מיד המלך אבל כול מה שקורה ביני לבין גבריאל גורם לי לחוסר תיאבון. 

"אני לא רעבה" אני מזיזה את הצלחת ונאנחת בחוסר מצב רוח

"אלנה זה חשוב להיריון, זה חשוב לך ולתינוק" היא לוחשת לי באוזן כדי שאף אחד לא ישמע וידע, והביצית הרעבה בתוך הבטן מתחילה גם ללחוץ ולהרגיש הוא רעב, אז אני לוקחת את המזלג ומתחילה לאכול בשביל התינוק הקטן שנמצא לי בבטן. 

la mafia 1- המשךWhere stories live. Discover now