נ.מ אלנה:
"אוף אני לא מאמינה שאני לא אהיה איתך בקניות" פלורה נשכבת על המיטה בעצב, עוד פחות שעה היא כבר צריכה לטוס, היא תחזור למסיבת האירוסין תטוס עוד פעם ואז תחזור לחתונה
"היי, זה בסדר, חוץ מזה שנעשה שיחות ווידאו כי אין מצב שאצליח להסתדר לבד" אני גם נשכבת לידה על המיטה "לא רוצה, אני רוצה להיות כאן איתך" היא מתלוננת בקול ילדותי ואני רק צוחקת ומחבקת אותה, פלורה היא באמת חברה טובה, היא תמיד כאן בשבילי לעזור ולתמוך.
"גברתי, המסוק התחיל לחמם מנועים, המזוודה מוכנה?" אחת המשרתות עומדת בדלת ומאחוריה שומרי הראש של פלורה. גבריאל הצמיד לה עשר שומרים, חמש ליום וחמש ללילה. הוא מאוד אובססיבי להגנה על האחיות שלו ואחרי שהוא סיפר לי מה הוא עבר, אני לא יכולה לשפוט אותו.
פלורה קמה באנחה מבואסת מהמיטה והסתכלה עליי "תזכרי, השמלה לאירוסין חייבת להיות בצבע העיניים שלך, תצלמי לי תמונות ותתקשרי מתי שבא לך, לא משנה מה השעה אצלי או אצלך" אני מחייכת חיוך קטן ומלווה אותה לכיוון המסוק שמחכה לה על הגג. אני זוכרת שיש שם בריכה, הגעתי לשם אחרי שהלכתי לאיבוד כאן בהתחלה, זה מקום ענק, לא ידעתי שזה גם מיועד לחניית מסוקים.
עלינו לגג והאחים שלה חיכו לה שם כדי להיפרד "למה אתם עושים את כול הסצנה הזאת שוב, אני חוזרת עוד שבוע" לפלורה לפעמים יכול להיות דיבור ביצ'י כזה, אבל היא עושה את זה רק כדי להסתיר את הרגשות האמיתיים שלה, אני שמה לב לזה שיש לה משהו אחר בעיניים, אני לא יודעת למה היא עושה את זה אבל נראה לי שזה קשור למה שגבריאל סיפר לי שהם עברו.
אני סורקת את הגג ואני רואה את הבריכה והג'קוזי שם בצד ועולה לי רעיון מבריק לראש, אויש בעלי לעתיד אתה הולך להיות כול כך מסכן היום...
נפרדנו בחיבוקים מפלורה, היא עלתה על המסוק עם עשרת השומרים שלה ועוד שתי משרתות שיעזרו לה שם והיא טסה לפריז לעשות צילומים לקראת הקיץ שמתקרב.
"היי אלנה" לונה ניגשת אליי, היא טיפה סגורה אבל יצא לנו לדבר כמה פעמים סתם שיחות, היא דווקא חמודה וגם מסקרנת אותי "חשבתי אולי נלך לקנות שמלות ביחד מה את אומרת?" שמחתי לאור העובדה שאני לא אלך לבד וגם אולי אוכל להכיר אותה יותר. היא לא הסתכלה עליי כשהיא שאלה את זה, בטח זה מביך אותה מעט אבל אני רואה בזווית עיניי את סמואל מסמן לה אגודל למעלה ועם חיוך. הוא בטח יזם את הרעיון כדי שנכיר יותר.
"בטח אני אשמח, מתי את רוצה?" אני מחייכת אליה ואני רואה את גבריאל עומד בצד ומחכה שנסיים לדבר "אולי בשעות יותר מאוחרות, יש לי טיפה חומר להשלים" לונה היום התחילה את הלימודים בתיכון, מעניין איך הלך לה שם? החלום שהיה לי בתור נערה זה להיות בבית ספר, להכיר חברים, לצאת לבלות ולפעמים גם לשרוף שעות על למידה, העיקר להיות כמו כולם. אבל החלום לא התגשם והוא גם לעולם לא יתגשם, אני כבר בת עשרים ועוד מעט עשרים ואחת.
YOU ARE READING
la mafia 1- המשך
Romansהיוש לכול הקוראות: אז לאחר תקלה מצערת שבה החשבון הקודם שלי שבו התחלתי לכתוב את הספר נמחק, אני מתחילה לכתוב כאן את המשך הספר הקודם la mafia (1), זה ייקח זמן ואני יודעת שאותה כמות של קוראות והצבעות זה לא יהיה אותו הדבר, אבל אני כן הולכת להמשיך אותו וא...
