נ.מ גבריאל:
בום. בום. בום.
הלב שלי לא מפסיק לדפוק במהירות, גופי רועד ונצבר על מצחי זיעה קרה. אני מנסה להסדיר את הנשימות שלי, אני נושם מהאף ונושף מהפה.
"אתה האבא הכי גרוע בעולם!!" אני רק בן 9 וצועק על מפלצת שגדולה ממני בכמה עשורים "תסתום! אני לא אבא שלך! אני בוס שלך, ילד חצוף!" הוא נותן לי כאפה חזקה שגורמת לי למעוד על הריצפה ולדמעות לעלות לעיניי, אבל אני נלחם בהן. אני לא אבכה מולו, אסור לי לבכות! אבל הוא צודק, מבחינתי הוא בהחלט לא אבא שלי, הוא לא ראוי בכלל לתואר 'אבא'.
הסיוט מכה בי מתי שאני מתעמק בקופסא עם המתנה בפנים שאמורה לספר לי שאלנה בהיריון ואני הולך להיות אבא עוד תשעה חודשים.
והנשימות לא מאיטות הן הולכות וגוברות, אני מרגיש את הקירות סוגרים עליי וחונקים אותי. אני מרגיש שוב בתוך המרתף הקטן ששם הוא היה מכה אותנו עד שנייה לפני המוות.
"רק ככה אפשר לחנך אתכם לא לעשות שטויות, ילדים מטומטמים" המפלצת צעקה עליי, על רוי וסמואל. אנחנו יושבים על הברכיים עם ראש למטה וידיים קשורות מאחורי הגב. אני מסתכל על סמואל ורואה את הדמעות זולגות מעינו, אני מסתכל על רוי ורואה איך הוא נלחם בעצמו לא לצרוח. אני מביט במפלצת במבט מאיים, יום מותו קרוב יותר מאי פעם.
"רק ככה אפשר לחנך ילדים, וככה גם אתם תחנכו את היורשים שלכם!" לא יקרה לעולם! לא יהיו לי ילדים!
זאת השבוע שנשבעתי לעצמי בגיל 13, אני לא רוצה להביא ילדים לעולם! אבל מה אני אומר לאלנה? אני מסתכל בעיניה במבט אטום מרגשות, הזיכרונות תוקפים אותי אחד אחרי השני. אסור שהדבר הזה יקרה, אסור שיהיו לי ילדים.
אני רואה את המבט השבור של אלנה בעיניים ואני מרגיש איך גם הלב שלי נשבר, אני לא יודע מה לעשות ואני לא יודע מה להגיד.
לפני שנכנסנו לחד היא הייתה נראית שמחה וגם לחוצה, היא רוצה את הילד, אבל אני לא. איך אנחנו אמורים להסתדר? אני רוצה אותה איתי ולצידי כול החיים, לפני רגע התחתנו וחזרנו מהירח דבש שלנו, מה אני עושה עכשיו?
בלי להגיד מילה נוספת יצאתי מהחדר שהרגשתי חנוק בתוכו וירדתי במהירות במדרגות שהובילו ליציאה של הבית "גבריאל לאן אתה הולך?" פלורה יוצאת אחריי וצועקת לי, אני לא מתייחס גם לשאר האחים שלי שנראים מבולבלים ואני נוסע ישירות למקום שלי, המקום היחיד שיש לי שם שקט מכולם, אפילו עוד לא הספקתי להראות אותו לאלנה, רציתי כמה פעמים אבל זה לא הסתדר כול כך.
אחרי חצי שעה של נסיעה הגעתי והחנתי את הרכב קצת רחוק מהצוק, התקדמתי לכיוון הצוק וישבתי על הקצה, נשענתי אחורה על ידיי וזרקתי את ראשי לאחור, נשמתי את האוויר הצח והסתכלתי על הנוף המרהיב שנמצא מולי, מתחת לרגליי היה תהום גדולה אבל כשמסתכלים על האופק רואים את היער הגדול ומאחוריו אפשר גם לראות קצת מהים.
YOU ARE READING
la mafia 1- המשך
Romanceהיוש לכול הקוראות: אז לאחר תקלה מצערת שבה החשבון הקודם שלי שבו התחלתי לכתוב את הספר נמחק, אני מתחילה לכתוב כאן את המשך הספר הקודם la mafia (1), זה ייקח זמן ואני יודעת שאותה כמות של קוראות והצבעות זה לא יהיה אותו הדבר, אבל אני כן הולכת להמשיך אותו וא...
