נ.מ אלנה:
גבריאל פותח את הדלת תוך כדי שאנחנו מתנשקים והוא מוביל אותי לכיוון המיטה בחדר שלנו במלון "את כול כך יפה" הוא הזיז קבוצת שיער לאחרי אוזני והרים אותי כך שהרגליים שלי עוטפות את מותניו והמשכנו להתמזמז עד שהשכיב אותנו על המיטה ואז הוא התחיל לרדת עם נשיקות רטובות שבהחלט ישאירו לי סימנים מחר.
"ב-בייב~" אני גונחת מתי שהוא מתחיל לרדת נמוך יותר וגם מוריד לי את השמלה והנעליים, הוא נעצר עולה למעלה ואנחנו חולקים נשיקה צרפתית מלאה בתשוקה ואהבה.
נשארנו רק עם תחתונים ומתי שהוא בא להוריד את שלי עצרתי "אנחנו לא יכולים לעשות אהבה היום" אני מודיעה לא חסרת נשימה וגם מחכה לתגובה שלו
"מ-מה? למה?" הוא הביט בי בשוק והמשיך לשחק עם התחתונים שלי ואני שיחקתי קצת עם שיערו הפרוע, הוא נראה כול כך סקסי ומושך אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה
"אני במחזור" אני אומרת מהר ומנשקת את שפתיו, הוא לא מגיב הוא עדיין בשוק "אי מצטערת, אני יודעת שחיכית לזה הרבה זמן וגם אני אבל..." נשכתי את שפתיי ולא ידעתי איך להמשיך
"לא פוליטו, את לא צריכה להצטער הכול טוב, מתי קיבלת?" הוא יורד ממני, נותן לי נשיקה קטנה ונשכב לידי
"היום בבוקר, ומתי שאתה משנה תאריכים אתה צריך לבדוק יותר לעומק" אני נותנת מכה קטנה לחזה שלו ונצמדת אליו לחיבוק
"לעזאזל, אלובים ממש שונא אותי, אה?" הוא שואל בציניות ואני נותנת לו עוד נשיקות "אני מצטערת" הוא באמת התאפק והשתלט על עצמו אפילו כשהיה שיכור, וגם אני כול כך רוצה אותו... "את חייבת להפסיק להתנצל על דברים שאת לא אשמה בהם מותק" הוא מחבק אותי קרוב אליו ומשחק עם השיער שלי
"אבל את חייבת להחליף לפיג'מה, אני בסוף אזיין אותך גם מתי שאת במחזור", אני צוחקת וקמה לעבר המזוודה הגדולה שלנו כדי להוציא את הפיג'מה שלי. כשאני מתקדמת לכיוון השירותים גבריאל מחבק אותי מאחור ושם את ראשו על הכתף שלי "את בטוחה שאת במחזור ושזה לא אולי איזה פצע או משהו?" הוא שואל בייאוש ואני רק צוחקת ומגלגלת לו עיניים.
החלפתי לפיג'מת הסאטן הלבנה (התמונה למעלה) ושתינו נכנסנו מתחת השמיכה וחיבקנו אחד את השני "תודה גבריאל, על הכול" אני נצמדת אליו יותר כדי להרגיש יותר קרובה אליו
"אני אוהב אותך פוליטו ואני אעשה מעל ומעבר בשבילך" הוא נותן לי נשיקה בקודקוד ראשי ומחבק אותי חזק יותר "אני לא מאמינה שאני עומדת לטוס, אני לחוצה" אני וגבריאל טסים מחר לירח הדבש שלנו באיים הקריבים, זאת פעם ראשונה שאני טסה, בחיים לא חלמתי בכלל שיהיה לי קטנוע קטן שאני אסע עליו.
"אין לך מה לדאוג" הוא משחק עם קצוות שיערי
"ואם יקרה משהו למטוס או ש.... תחשוב על זה, זה גובה ענק" הייתי מאוד לחוצה בעיקר מפוחדת, רק לחשוב על הגובה ואני לא מצליחה לנשום וגבריאל רק צוחק עליי.
"אין לך מה לפחד פוליטו אני פה איתך" הוא חייך אליי חיוך שחצן ואני נתתי לו מכה לחזה "אם אתה לא סותם אני האריך לך את עונש גם אחרי המחזור" אני מאיימת אליו והוא מייד מוריד את החיוך מפניו "מצטער מותק אני אוהב אותך" הוא מפזר עלי המון נשיקות ומנסה להתחנף אליי.
***
"גבריאל! די! אני לא רוצה!" אני נאחזת במושב של המטוס ורוקעת ברגליי "פוליטו המטוס אפילו לא המריא" גבריאל שם את ידו עליי בניסיון להרגיע אותי, אבל אני מרגישה את הלב שלי על מאתיים ואת הדמעות מציפות את עיניי מפחד
"היי, תסתכלי עליי" הוא מסובב את ראשי לכיוונו "רק להמראה תישארי במושב חגורה היטב, ואחרי שנמריא תוכלי לשבת עליי ולחבק אותי, אוקיי? זה ייקח כמה דקות אני מבטיח" הוא מלטף את פניי ומנגב את הדמעות שזלגו מעיניי "אני אוהב אותך, אל תבכי" הוא מנקר את שפתיי בנשיקות קטנות כדי להסיח את דעתי מהטיסה
אני מעמיקה את הנשיקה ומתי שאני מרגישה את המטוס מתחיל לזוז אני בטעות נושכת את השפה התחתונה שלו "אני מצטערת" אני אומרת ומלטפת את השפה שלו "זה בסדר" הוא אומר ומושך אותי לעוד סבב של נשיקות ומזמוזים, אני מתעמקת בנשיקה ומתרכזת בשפתיו החמות והמתוקות של גבריאל.
"זהו פוליטו בואי אליי" על הצג של המטוס הופיע שאפשר לשחרר את החגורות וגבריאל עזר לי לקום, הושיב אותי מעליו וחיבק אותי קרוב אליו, וזה באמת עזר לי הרגשתי בטוחה יותר.
"אדוני אני יכולה להגיש לכם משהו?" הדיילת ניגשה אלינו והתכופפה מעט כדי להראות יותר את המחשוף שלה "פוליטו את צמאה או רעבה?" הוא נישק אותי מולה כדי להראות לה למי הוא שייך "לא אני לא רוצה כלום אבל קצת קר לי" אני מתחפרת לתוכו עוד יותר "תביאי לנו רק שמיכה" הוא אומר לה בקול קר ומבט אטום בעיניים כדי שתבין את הרמז שהוא לא בעניין שלה, היא הביאה לי שמיכה והלכה עם מבט מתנשא ועצבני.
"גבריאל, אני יודעת שאתה אוהב אותי והכול, אבל סתם יש לי שאלה שמציקה לי" הדבר הזה יושב לי כבר הרבה זמן על הלב "את יכולה לשאול אותי כול מה שאת רוצה מותק" הוא נותן לי עוד נשיקה ומכסה אותי בשמיכה "אתה יכול להוציא את סלינה מהבית?" האישה הזאת לא מפסיקה להציק לי ולעצבן ולעקוץ בכול רגע שהיא רק יכולה, וכול זה קשור ליחסים בינה לבין גבריאל, היא כול הזמן אומרת שמרוב שהיא חשובה לו אז הוא לעולם לא יעיף אותה מהבית, אני רוצה לבדוק את זה.
בדקתי את תגובתו של גבריאל ומשהו בעיניו השתנה "זה טיפה מסובך" הוא מתחמק מקשר עין איתי, קמתי מהחזה שלו והבטתי עליו בכעס "למה? היא חשובה לך?" והוא נבהל מעט "לא, זה לא קשור לזה, זה... את לא תביני, עזבי"
"מה את לא תביני?! אם היא עד כדי כך חשובה לך אתה מוזמן ללכת להזדיין איתה!" אני מניחה שגם העצבים של המחזור וגם כול הלחץ מהטיסה התערבבו ביחד ויצרו פצצה מתקתקת. קמתי מגבריאל שניסה להשאיר אותי על רגליו ועברתי למושב אחר בקצה המטוס עם השמיכה.
התחלתי לבכות בשקט ליד החלון, אני חושבת שאני לא מרגישה טוב, בא לי להקיא וגם מה שגבריאל אמר גרם לי לערער על היחסים שלו איתי וגם עם הזונה שלו.
***
"פוליטו הגענו" אני שומעת את הקול שלו במעומם ואני פותחת לאט לאט את עיניי ואני מגלה שאני יושבת על הרגליים של גבריאל והוא מחבק אותי צמוד אליו "מה?" שאלתי מבולבלת והסתכלתי סביבי "הגענו לאיים הקריבים, בואי נרד" הוא מרים אותי כמו כלה "פוליטו אני יודע שאת כועסת עליי, אבל אני מבטיח לך שאני אסביר לך כשנגיע הביתה, בינתיים בואי נהנה מהירח דבש שלנו, אני אוהב אותך"
YOU ARE READING
la mafia 1- המשך
Romanceהיוש לכול הקוראות: אז לאחר תקלה מצערת שבה החשבון הקודם שלי שבו התחלתי לכתוב את הספר נמחק, אני מתחילה לכתוב כאן את המשך הספר הקודם la mafia (1), זה ייקח זמן ואני יודעת שאותה כמות של קוראות והצבעות זה לא יהיה אותו הדבר, אבל אני כן הולכת להמשיך אותו וא...
