סול:אני יוצאת החוצה, ספרים בידי, אל החצר הגדולה, וכמעט מחייכת כשאני מבינה שאני באמת כאן.
מהיום שבו הייתי ילדה קטנה, ואימא שלי סיפרה לי על הקמפוס היפהפה שבו למדה, חלמתי ללמוד פה.
הצלחתי לחסוך מספיק כסף כדי לשלם על שכר הלימוד כאן, ואני מאושרת מכל רגע.
הכל פה כל כך יפה.סבתא, נוקס ולונה עברו לאיטליה כמה חודשים אחרי בטענה ש "הפיצות של שיקאגו לא מספיק טובות", אבל למרות הכל, אני באמת שמחה שהם כאן.
עבדתי בהמון עבודות כדי לשלם על הלימודים האלה, שהם באמת יקרים, אבל יש פה את מגמת הרפואה הטובה ביותר בעולם.
לכן לקחתי את הספרים, כדי ללמוד בזמן שביל, החבר שלי, משחק בגולף.החלטתי להיות רופאה ברגע שראיתי את אימא שלי מתה, ברגע שהבנתי את חוסר האונים המשווע הזה.
האישה שאהבה אותי ללא סוף וללא תנאי, מתה לי מול העיניים, והדבר היחיד שעשיתי היה לצרוח ולבכות.
זה כל כך כאב.לא רציתי שזה יקרה יותר אף פעם. לאף אחד.
התחושה הנוראה, שמילאה את קרביי ברגע שזה קרה.אימא שלי מתה לפני שמונה שנים, כשהייתי בת שתים-עשרה, ועדיין לא התגברתי.
אני נושמת את האוויר הצח של איטליה, כל כך שונה מהאוויר של שיקאגו, המסריחה מעשן.
אני מאיצה את צעדיי, נרגשת לפגוש את ביל. החבר שלי מאז השנה הראשונה בקולג'.
הוא משחק גולף עם החברים במגרש, ואני נהנת להגיע אל האימונים שלהם.ביל הוא בן אדם עשיר. מאוד, האמת.
להורים שלו יש תעשייה ענקית של ייצור נפט, כך שבהחלט לא חסר לו כסף.אני ממשיכה ללכת בשביל הארוך, חיוך קטן נסוח על פניי.
הקמפוס הוא מקום יפהפה, אין ספק.
עצים בכל מקום, דשא, השמים תמיד כחולים, זה מראה שתמיד כיף לראות.הקמפוס הוא מקום די מבודד, כך שאין הרבה אנשים בחצרות, למרות שמדי פעם אפשר לראות כמה.
למרות האשליה של המקום הענק, מבפנים הקמפוס מפוצץ בתלמידים.אני ממשיכה ללכת, ראשי קבור בעננים כש-
בום.
ערימת הספרים שאני מחזיקה בידי נופלת לכל עבר, ואני איתה.
"תסתכלי לאן את הולכת, כלבה!"
אני נתקלת בקול צווחני ומעצבן.
"אני מצטערת, אני פשוט..."
אני מרימה את מבטי ופוגשת במבטה של לא אחרת מאשר ג'וסלין קראקוב. תלמידת שנה ב' הכי כלבה שפגשתי בחיים.בפעם הראשונה שפגשתי אותה, אי שם במחצית השנייה של שנה א', היא דרכה עליי בטעות, ואז התבכיינה שהסוליה היקרה של הנעל שלה התעקמה בגללי.
תסתכלי לאן את הולכת, כלבה.
בכל מקרה, הבחורה הזאת מבחינתי היא השטן.
בחורה עשירה ומפונקת שחושבת שמגיע לה הכול.
YOU ARE READING
Let Me Go
Romanceג'ייקוב- אובססיה. מילה שאף פעם לא חשבתי שאשייך לעצמי. לא התכוונתי. היא פשוט עמדה שם, וחייכה אל מישהו. וכל עולמי התהפך. היא הייתה השמש, ואני הייתי הצל שעוקב אחריה. התחלתי לכתוב לה מכתבים, לרגל אחריה. רציתי לדעת עליה הכל. סול קבאסו היא האישה שלי. בין...