סול:
שפתיו החמימות של ג'ייקוב נצמדות אל שפתיי ברכות של מאהב.
אני מתנשפת, הוא צוחק בחמימות אל תוך פי.
השיר נגמר, אבל אף אחד מאיתנו לא מתנתק.
גופו החסון נצמד לגופי באופן מושלם ואני מייבבת, מלאה בכל כך הרבה רגשות בלתי-פתורים.
ידיו החזקות עדיין חופנת את פניי, כאילו אם לא יחזיק אותי אני אברח, אעלם מעל פני האדמה. הוא מחייך אל שפתיי וידיו נעות מעלה, ממותניי מטפסות וחוקרות כל פיסת עור פנויה.
הוא נושף ברטט, עיניי התכלת שלו זוהרות כשידיו מתמקמות, לאט ובאיטיות, עד שמגיעות לתחת שלי, הוא עוצר שם ולא זז אפילו מילימטר. כאילו הוא עדיין לא מאמין שזה הדבר האמיתי.
שאני הדבר האמיתי.
שפתיו נעות יחד עם שפתיי, בתיאום מושלם, לשונו חגה על תפר שפתיי, משדלת את שפתיי להיפשק ולהיענות לבקשתו האילמת, ואני עושה כבקשתו, כמובן.
אני מפשקת את שפתיי ונותנת לו להיכנס, נאנקת כשהוא מסובב את לשונו על שפתי התחתונה, הוא צוחק. כמו המרושע שהוא.
"יש לך טעם של גן-עדן,"
הוא ממלמל על שפתיי.
"גן-העדן הפרטי שלי."
לעזאזל.
הוא מטייל עם ידיו לכל מקום, חוקר ומתחכך בי, אני משתנקת כשאני מרגישה את גודל הזקפה הנוקשה שלו, פאק. אין מצב שהוא יצליח להיכנס לתוכי.
לא שאני רומזת שנעשה סקס.
זו רק נשיקה, לעזאזל.
הוא מחייך על שפתיי ונושק להן ברכות לפני שמתנתק ממני, וחמימותו עוזבת אותי.
אני מצליחה רק בקושי שלא לייבב.
"אוי, גחלילית. אם הייתי יכול, הייתי לוקח אותך עכשיו למעלה ועושה בך את כל רצוני, אבל... לעזאזל. הפעם הראשונה שלנו לא תהיה ככה. ממש לא."
הוא אומר ונושף בכבדות על שפתיי.
"אני... אני רוצה,"
אני לוחשת בשקט, פניי מסמיקים לגמרי.
"לעשות את זה. איתך."
הוא שולח אליי חיוך קורן.
"ברור, גחלילית,"
הוא מחווה על גופו השרירי ועל פניו המסותתים.
"מי לא?"
אני חובטת בו, והוא מעמיד פנים שהוא מתקפל. רק בשבילי.
"אני רצינית,"
אני אומרת.
שיט, שיט, שיט.
למה הפה שלי לא מפסיק לזוז?!
"אני רוצה להיות איתך, רק פעם אחת, אתה יודע, לפני ש..."
YOU ARE READING
Let Me Go
Romanceג'ייקוב- אובססיה. מילה שאף פעם לא חשבתי שאשייך לעצמי. לא התכוונתי. היא פשוט עמדה שם, וחייכה אל מישהו. וכל עולמי התהפך. היא הייתה השמש, ואני הייתי הצל שעוקב אחריה. התחלתי לכתוב לה מכתבים, לרגל אחריה. רציתי לדעת עליה הכל. סול קבאסו היא האישה שלי. בין...
