סול:
"אני יודע איך להסתיר גופה. תאמין לי."
ואז הצעדים הולכים ומתקרבים, ושנייה לפני שאני מספיקה לעכל את מה שאמר כרגע, הדלת נפתחת, ופניו החתיכיים והמרושעים להפליא של ג'ייקוב ניצבים מולי, ואני קופאת.
אני לא מסוגלת לזוז, לא מסוגלת לנשום.
ג'ייקוב לא באמת אמר לי למה הוא בחר, מכל המקומות בעולם, להגיע דווקא לכאן.
אולי... אולי הוא בא לכאן כדי לרצוח מישהו?
אולי הייתי סתם כלי במשחק שלו?
זה כל מה שהייתי?
אני יכולה לשמוע את ליבי נשבר, אני משתנקת, השתנקות אחת קטנטנה לפני שנופלת לרצפה.
"סול,"
אני שומעת התנשפות לצידי, ג'ייקוב כורע על ברכיו ממולי ועיניו נראות אשמות מאי-פעם.
"כמה מזה שמעת?"
אני מתנשפת בשקט, הוא מקמט את מצחו ומשפשף בשתי אצבעות את רקותיו.
אני לא מסוגלת לענות לו,
הכל קשה מדי, מורכב מדי, יותר מדי,
ואני קורסת.
"מספיק בשביל להבין מי אתה באמת."
המילים יוצאות מפי בשנאה, שנאה שכולה כוונה אליו, אליו ואל השקרים הנוראים שלו.
הוא נוגס בשפתו התחתונה ונראה אכול חרטה, מסוכן, ויפהפה, וכל מה שרציתי אי-פעם.
שקרים.
הוא שיקר לי, אבל ממה עוד כבר יכולתי לצפות?
אני מכירה אותו פחות משנה, ומכירה זו הגדרה נרחבת מדי.
אני לא יודעת מי הוא, מאיפה הוא בא, מה סוג האוכל האהוב עליו, אני לא יודעת עליו כלום.
ובכל זאת, הוא פרץ את חומותיי וגרם לי להאמין.
להאמין באהבה.
להאמין בטוב.
ועכשיו...
עכשיו כבר לא נותר דבר.
"בבקשה, גחלילית. אני יכול להסביר..."
אולי הוא תכנן לרצוח גם אותי?
אולי זו הייתה כל התוכנית המרושעת שלו מלכתחילה?
אני מרגישה את הדמעות החמימות זולגות באיטיות מצמררת על לחיי, יפחה קלה יוצאת ממני, ואני זועמת.
זועמת על-כך שאני חלשה, וטיפשה, ושוטה. נתתי לעצמי להתאהב בבחור שאני בקושי מכירה, והתוצאות לא איחרו להגיע.
התאהבתי ברוצח.
במאפיונר, אולי.
בפסיכופת.
אני יודע איך להסתיר גופה, תאמין לי.
YOU ARE READING
Let Me Go
Romanceג'ייקוב- אובססיה. מילה שאף פעם לא חשבתי שאשייך לעצמי. לא התכוונתי. היא פשוט עמדה שם, וחייכה אל מישהו. וכל עולמי התהפך. היא הייתה השמש, ואני הייתי הצל שעוקב אחריה. התחלתי לכתוב לה מכתבים, לרגל אחריה. רציתי לדעת עליה הכל. סול קבאסו היא האישה שלי. בין...
