בולימיה היא מחלה סודית...:/

פרק 65

חברים שליחה שלא העלתי הרבה זמן פרק פשוט עברתי דירה והפרק היה על המחשב ורק עכשיו חיברו לי אותו אוהבת אתכם וכמובן מקווה שתואהבו את הפרק החדש ❤❤❤❤❤❤❤

הוא התקרב אלי בעדינות אך נשק לי על הלחי,
הבטתי בו לא מבינה... "את עדיין חושבת עליו.."
"לא אני לא..."
"עובדה שידעת ישר על מי אני מדבר.."
"פיט.."
"זה בסדר אביגאיל, אני יחכה לך עד שהוא יעלם לתמיד."
ליטפתי את פניו "בואי" הוא קם ועזר לי לקום, ולעלות על הסוס "תצליחי לרכוב בחזרה?"
"יותר מהר מימך זה בטוח" צחקתי והתחלתי לרוץ "הייי" שמעתי את קולו ממאחור.
הוא רץ ממש צמוד אלי אבל עדיין אני הובלתי, צחקתי בקול רם וגם הוא האטנו בכניסה לאורווה הוא ירד מהסוס ועמד לידי ועזר לי לרדת "אני יודעת לבד אתה יודע?" גיחחתי "תני לשחק אותה ג'נטלמן"
הנהנתי בראשי וחיכתי הובלנו את הסוסים.
הכנסנו אותם לתא והתקדמנו חזרה למבנה כשיצאנו מהאורווה פגשנו באיזבל,
"היא אמא"
"הי מותק"
"הי איזבל"
"מה שלומך יפה?"
"הכל טוב"
"איזה כיף לראות חיוך"
צחקתי,
"באתי לחפש אותכם כי אני רוצה שרופא יבדוק אותך לראות מה מצבך,"
"אוקי" הסתכלתי על פיט והוא הינהן, איזבל הושיטה לי ליד לקחתי אותה וצעדנו לכיוון המבנה של הרופא,
"טוב התוצאות יגיעו עוד 15 דקות בערך, אז בואי נשוחח קצת טוב?"
"אוקי" חייכתי
"מה שלומך אביגאיל?"
"לא משהו..."
"שמעתי שהיתה כאן מישהי חשובה לך,לא?"
"כן.. "
"אבל הבנתי שהיא עזבה בשבילך,"
"כן."
"אז את יכולה להבין לא?"
"כן, אני עצובה אבל זה יעבור אל תדאג אני יהיה בסדר"
"את חושבת שצריך לדאוג? זה יכול לערער את האיזון שלך?"
"לא חושבת"
הושמע קול מהמדפסת "יש תשובות"
"אוקי" הייתי בלחץ..
"אוקי, אשלגן אצלך מעל המינימום בקטנה, אמ, ברזל חסר אבל נוזלים במצב תקין"
"אתה יכול לדבר בשפה שהבין?"
"כן כן אני מצטער אני פשוט אומר בקול כדי להבין יותר"
"אה אוקי"
"בגדול המצב שלך השתפר, הוא יכול להשתפר עוד יותר עם לא תקיאי אבל "
"הוא גם יכול להחמיר " השלמתי את המשפט בלחש.|
"כן, אבל תביני שזה תלוי בך! הכל בידיים שלך תמידי בתרופות, והטיפול, בלי הקאות בלי להגיע למצבים קיצוניים ריגשית וגופנית והכל יהיה טוב!"
"אוקי, תודה"
קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר פיט חיכה לי בחוץ "נו?"
"אני במצב מאוזן הכל פתוח, אם אני יתמיד בכדורים טיפול המצב ישתפר או לא אז הוא יחמיר אני כזה באמצע."
"יש משהו שאפשר לעזור?"
"אמ.. הוא אמר שאסור לי להיות במצבים קיצוניים רגישיים או פיזים אז.."
"לא לנסות לנשק אותך ולברוח שוב אה?"
"שתוק" נתתי לו מכה על הכתף וצחקנו,
-מתן-
"דניאל קום לבית ספר"
"אין לי כוח אמא"
"קום!!"
שמעתי את הדלת למטה נפתחת , "בוקר טוב ליאן"
"בוקר טוב ולנטינה מותק, מה שלומך?"
ולנטינה???
קמתי בזינוק מהמיטה ונכנסתי לשטוף פניפ ולצחצח שיניים לבשתי גינס בהיר וחולצת בית ספר שחורה.
"הוא למעלה אולי את תצליחי להקים אותו "
שמעתי את צעדייה במדרגות, היא דפק על הדלת ופתחה בעדינות "דני?"
"כנסי כנסי"
"אתה מוכן, למה היא אמרה שאתה לא קמתה.."
"לא רציתי ללכת שמעתי אותך אז קמתי"
"קמתה בשבילי? איזה כיף לי"
"מצחיקה"
"או שלא רציתה שאני יראה אותך בתחתונים?"
"חשבת ללכת למופע סטנד אפ?"
"האמת? חשבתי לקחת אותך איתי"
"למה?"
"כדי שבדיחות יהיהו עליך ואנשים יבינו את הטמטום שלך"
"גיחי גיחי"
"טוב תנעל נעליים קרצייה"
"מה הלחץ שלכן"
"יש היום הכנה לטיול קום"
"אוי נכון"
נעלתי נעליים וירדנו למטה ביחד "איזה כיף שאנחנו ככה"
"איך ככה?"
"ככה,שוב חברים טובים.."
"אני עשיתי טובה לאמא שלך לא כי אני באמת אוהבת אותך!"
"אה באמת?" הרמתי אותה על הכתף שלי הפוכה והתחלתי לרוץ לכיוון בית ספר "לא לא דניאל תוריד אותי ללאאא"
"בוקר טוב"
הגענו לשער וניב בירכה אותנו "תוריד אותייי"
הורדתי אותה היא חיבקה את ניב ונכנסנו ביחד לבית הספר, במבואה הראשונה הונחו תמונות של שנה שעברה מהטיולים של השיכבה שעזבה אבל גם של השיכבה שלנו.. ולנטינה נעצרה "מה יש?" נעצרתי אחרייה, היא הצביעה על התמונה, הרמתי את ראשי מימנה והבטתי בתמונה זאת היתה תמונה של ארבעתינו... שי ולנטינה אני ו... כאב לי לומר את שמה.
הנחתי את ידי על כתפייה רואה את דמעותיה מבצבצות בעינייה העדינות והבהירות "בואי" חיבקתי אותה והתקדמנו לאט למרחב שלנו.
הלכתי איתה לשירותיים היתי בטוח שחלפנו על פני ליאור ואפילו לא הסתכלתי עלייה זה הולך לעשות לי בעיות אחר כך באסה... אבל לא נורא היא שטפה את פנייה לקחתי נייר וניגבתי את פנייה ומחיתי את דימעותייה בעדינות,כאב לי לראות אותה ככה.
"את בטוחה שאת יכולה להכנס לשיעור?"
היא לקחה נשימה עמוקה עצמה את עינייה לכמה שניות ופתחה אותן "כן".
היא חיבקה אותי ידיה היו על עורפי ולחשה לי בעדינות "תודה".
חייכתי והידקתי את חיבוקה.
"מה קורה כאן?" התנתקנו מהחיבוק מהר זאת הייתה ליאור...