בולימיה היא מחלה סודית...:/

פרק 66

"אני מחכה" היא הסתכלה עלינו במבט מפחיד, רציתי להרביץ לה! אני צריכה לבקש רשות לחבק אותו? הלוו טיפשה אני מכירה אותו לפני שלמדת ללכת.
"מחכה למה?"
"למה ניראלך שאת מחבקת את החבר שלי ככה? ועוד בשירותיים?"
"ליאור זה בסה"כ חיבוק אל תעשי סצנה"
"דניאל מה אתה מסביר לה בכלל?"
"תקשיבי ליאור, צאי מהסרטים שאני הולכת לבקש את הרשות שלך כל פעם שאני ירצה לחבק אותו או לדבר איתו כי את מזה חייה בסרט אם חושבת את זה! אני מאחרת לשיעור בי דני" נתתי לו נשיקה על הלחי והתקדמתי עם חיוך, היא תפסה את ידי ומשכה אותי חזרה ליד דניאל והתקרבה אלי "את חייה בסרט אם את חושבת שזה יהיה ככה, הוא שלי, הוא ה-חבר שלי ולנטינה, לא שלך, ולא של החברה שלך! צאי מהסרט שאת הולכת לעשות מה שאת רוצה! זה כבר לא השטח שלך יותר שמרי מרחק"
"הלו הלו בנות תרגעו שניכן! במיוחד את ליאור! דיברנו על זה כבר, ולנטינה היא החברה הכי טובה שלי ואני לא יפסיק להיות איתה בקשר לא משנה מה דעתך עליה, את תיהיה חייבת לקבל את זה אם את רוצה שנמשיך להיות ביחד כי אם זה לא מתאים לך? את מוזמנת לקום וללכת."
"דניאל?" דמעות ביצבצו מעינייה שמחתי שהוא סוף סוף העמיד את הזונה הזאת במקום ושלא תעוף מעל הפופיק שלה,
"אני ישאיר אתכם לבד... אמרתי בשקט ויצאתי.."
*נק' המבט של דניאל*
דמעות ביצבצו מקצה עינייה והבנתי שקצת הגזמתי בדיבורי אלייה.. התקדמתי אלייה לחיבוק אבל היא הלכה אחורה והתקדמה ויציאה תפסתי את ידיה ומשכתי אותה אליי חיבקתי אותה והיא פרצה בבכי "שש די אני מצטער לא התכוונתי"
*מרכז שיקומי*
"אני מחלקת לכם את המבחנים במתמטיקה " המורה הרימה טיפה את קולה שהוציאה אותי מהשירבוט במחברתי לא יכולתי להפסיק לחשוב עלייה, כמעט נישקתי אותה... היו לנו כל כך הרבה פעמים של כמעט מתי זה יהיה הגע האמיתי... אני אוהבת אותה כל כך .
"פיטר? רוצה לספר לכולנו מה אתה כותב שם?"
"מה ? לא סתם "
"אז אני הייתי ממליצה לך במקום לכתוב או להתעסק בשטיות ללמוד יותר לפעם הבאה" היא הגישה לי את מבחני... נשבע שרציתי להרביץ לה קיבלתי פאקינג 90 מה היא רוצה??
"את קצת מגזימה נכון?" אמרתי יורק זלזול היא נפלה עלי מתחילת שנה מהרגע שהתקרבתי לאביגאיל לא יודע מה הסיפור שלה.
"סליחה?"
"קצת עפת.. קיבלתי 90 פעם אחת לא קיבלתי 100 אז אני צריך להשקיע יותר? אולי הבעיה בך?"
כל הכיתה צחקה "פיטר גש עלי בבקשה הכיתה משוחררת" היא רטנה
אספתי את חפציי לקחתי את המבחן ביד וניגשתי אליה "מה?"
"קודם הרגע אני לא האויבת שלך!"
"אני לא אמרתי את זה... זאת את"
"פיטר!"
"אולי שחררי מימני קצת?? די הגיעה החופשה שחררי"
"מקווה שתיהיה עסוק בללמוד ולא רק להסתובב עם החברה החדשה שלך.."
"מה הסיפור שלך?"
"היא בולימית! היא תדרדר אותך יותר! שנינו יודעים מה מצבך! עד שזה הפסיק? השתפר? אתה מסתובב עם ילדה מתוסכלת???"
הבטתי על החלון וראיתי את אביגאיל עם דמעות בעיניים.. היא שמעה אותה סעמק.
"תקשיבי לי טוב אם אתלא רוצה שאני ידאג שיעלו את התחת השמן שלך על טיל תרגיעי את הדיבור שלך לאביגאיל את לא מכירה אותה! ואם מדברים על תסכול.. את האישה היחידה שמתוסכלת כאן! מה קרה בעלך עזב אותך? פעם אחרונה שאת מדברת על אביגיאיל!"
דיברתי בזילזול ובבוז אלייה יצאתי מהכיתה בלי לחכות לתגובה וחיפשתי את אביגאיל.. נחשו איפה מצאתי אותה?
נכנסתי לחדרה זורק את חפצי על המיטה שלה, "אביגאיל?? את כאן? אל תיתיחסי אלייה היא אישה חולה " " אביגאיל??" פחדתי לפנות לאיזור השירותיים לא רציתי...
לא שמעתי אותה אבל מקיאה....אבל כן שמעתי את מים זורמים  "יכול להיות שהיא מתקלחת? "אביגאיל?" היא לא ענתה וניבהלתי פתחתי את הדלת בעדינות על האסלה היה דם.. היא הייתה שרועה על הריצפה על קצה אצבעותייה היה קצת דם, רצתי מהר אלייה וזרקתי את עצמי על הריצפה מחזיר אותה בידי בודק את הדופק שלה "אוייי אביגאיל שלי מה עשית!!"  דמעות זלגו מעיניי לא מצאתי את הדופק ....  והיא לא נשמה !.
*במתן*
"למה אתה מדבר אלי ככה?"
"ליאור.. בואי אנחנו מאחרים לשיעור"
"על הזין שלי השיעור!"
"תרגיעי! מה זה הדיבור הזה?"
"לא רוצה דניאל! מאז שהינו ביחד אתה מתנהג מוזר..."
"מה? מה את מדברת שטויות"
"אני מדברת שטויות? דניאל באמת? "
"כן באמת! מאיפה זה בא?"
"מאז שהינו ביחד אתה כבר לא נוגע בי.. לא מנשק אותי ליד אנשים.. עשיתי משהו?"
"לא עשית כלום אני באמת לא יודע על מה את מדברת!בואי נצא מכאן בבקשה " התקדמתי והושטתי לה יד אבל היא משכה אותי אחורה וסגרה את הדלת.
"מה ליאור מה?"
"אתה יודע?"
"מה?"
"אני באמת לא חושבת שאני הבעיה כאן."
"לא מבין"
"גם לא אתה אני פשוט חושבת שזה לא אמיתי... ומעולם לא היה"
"אני לא מבין ליאור לאן את חותרת."
"לשאלה"
"איזה שאלה?"
"אתה אוהב אותי?"