בולימיה היא מחלה סודית...:/

פרק 8 -.איך זה להיות בן המוות לחיים..

*נקודת המבט של אביגאיל*

שמתי לב שהיא בוחנת אותי ומשווה לתמונה ואז רצתי אליה... אבל לא הבנתי למה אני רצה כל כך לאט כאילו אני זוחלת.. הכל ניהיה אדום פתאום כמו דם... וולנטינה,ולנטינה נעלמת לייי אני לא רואה אותה! מה לעזעזל קורה לי!

ופתאום הכל קפא לי הרגשתי כאילו אני ישנה...

*נקודת המבט של דניאל*

ניב סימה לדבר ולא הבנתי המ קורה בין שניהן אז יצאתי החוצה וחיפשתי אותן.. ראיתי אני ולנטינה יושבת רחוק ומישהי עומדת קפוא מימנה כמה שניות היא עמדה ואז כאילו ניסתה לרוץ אבל היא הלכה באיטיות.... ואז ראיתי זאת הייתה גולה.... ולא הבנתי מה קורה וחיכיתי בצד ופתאום היא נפלה... היתי בשוק צעקתי לולנטינה

דניאל:"לנטינננננהההההההההה!!!!!!!!!!! אביגאיייל!!!!!!!!!!"

ראיתי את ולנטינה מרימה את הראש והמבט של היה ניראה כאילו היא ראתה את השטן מולה... מה עובר עליה...

ואז שמעתי את ניב וגילית מאחורה ראיתי את ניב עוברת אותי בריצה מהירה ונופלת ליד גול גילית הלכה מהר וצעקה אני היתי קפוא לא הצלחתי לזוז וולנטינה פשוט רצה אליה אבל נפלה והיא קיבלה מכה רצינית וזחלה אליה... ניב לא הבינה מה קורה ואמרה לגילית:"תקראי למישהוו תזמינו אמבולנס אביגאיל אביגאייל קוומיי תעניי ליי"

גילית הוציאה את הפלאפון והתקשרה למד"א וולנטינה... ולנטינה היא מי שהיתה מוזרה... המבט שלה כשראתה אותה נופלת הריצה והנפילה והזחילה שלה ... והתמונה... התמונה שהיא לא עזבה לרגע גם כשהיא נפלה היא לקחה את התמונה והמשיכה לזחול.. .מה כל כך מיוחד בתמונה?

רק כשעברו לידי הרופאים רק אז התעוררתי...! הבנתי איפה אני מה שקורה ובשנייה היתי ליד אביגאיל... פחדתי פחדתי לאבד אותה.."

*נקודת המבט של ולנטינה*

היא עמדה מולי.. קפואה כאילו היא בשוק שהגבתי כמו שהגבתי ואז חזרתי להסתכל בתמונה החריטה... החריטה לא יצאה לי מהראש אביגאיל התחילה לזוז ראיתי אותה.. היא ניראתה כאילו היא רוצה לרוץ אבל לא מצליחה...ואז שמעתי את דניאל... דניאל מה הוא קשור...

הוא צעק:"ולנטיננננננההה!!!!!!  אביגאייל!!!!!!"

לא הבנתי מה הוא רוצה הרמתי את הראש ואביגאיל... אביגאיל פשוט מהליכה מהירה נפלה אחורה על הריצפה... הרגשתי שנופל עליי כל העולם שהשטן בא ולקח לי אותה... לקחו לי אותה... לא האמנתי לזה לקח לי כמה שניות ואחרי שראיתי את ניב וגילית הבנתי שזה לא חלום.. ורצתי החזקתי את התמונה לא שיחררתי אותה אבל מרוב שנעלתי את המבט עליה.. שזרוקה שם כמו גופה בת 100 שהגיעה הזמן שלה ללכת נתקעתי באבן של חול ונפלתי כאב לי.. לחקתי את התמונה שנפלה וזחלתי אלייה.. אל החברה שליי... שמונחת שם כמו גופה שמחכה שיואכלו אותה... כאילו היא ויתרה...ניערתי אותה כל כך חזק שניב תפסה אותי... היא אמרה שאסור לעשות את זה ואני עלולה לגרום לה נזק מוחי... לא עיניין אותי כלום באותה שנייה רציתי את החברה שלי בחזרה!! ועכשיו!! זה כל מה שחשבתי עליו באותה שנייה. לא על דניאל ולא על ניב ולא על הבנות ולא על הריב עם שי שרציתי לספר לה ואפילו הסכין לא היה חשוב לי עזבתי את התמונה הארורה האשמתי את עצמי אם לא היתי רואה את הסכין כל זה לא היה קורה... הכל באשמתי היא ככה בגללי...

ואז הרגשתי יד על הכף והסתובבתי זה היה הרופא שבה באמבולנס הוא הוראה לי לקום מימנה... כדי שיוכל לראות אותה.. גם ניב זזה.. הוא נגע לה בצוואר ובפרק כף היד לבדור דופק הוא הרים את הרגליים שלה ועוד רופא החזיק אותם לכמה שניות והוא לחץ לה על הפרק כף היד איפה שבודקים דופק...  והוראה לזה שהחזיק לה את הרגליים להוריד אותן לאט ובעדינות...

ואז הוא שיחרר את היד סתם לה את האף לכמה שניות ונגע לה מתחת לאוזן והזיז לאט לאט את היד לכיוון העורף שלה הוא הניח את היד שם כמה שניות והרים לה את הראש וקירב את הסנטר לחזה.. והניח בחזרה ושוב נגע לה בעורף... ואז שיחרר אותה הוראה לכולם להתרחק... הוא טען שזה בשיל שהיא תוכל לנשום... האמת שלא הבנתי מה הוא רוצה... ואז היא התחילה לזוז בהתחלה האצבעות בכף יד שלה ואז היא פתחה עיניים... לא היתי יותר מאושר מאז! בחיים לא שמחתי לראות אותה כמו שהיום.. כמה שניות.. כמה שניות שהיא יכלה ללכת.. רק כמה שניות שהיו בשבילי נצח!!!!!

היא התעוררה כולם היו סיבבה אבל שמעתי אותה המילה הראשונה שהיא הוציאה מהפה היה:"ולנטינה.. איפה היא?" הרגשתי צביטה כל הכעס שהרגשתי עליה נעלם! רק הרגשתי שאני  צריכה לראות אותה לגעת בה להראות לה שאני צריכה אותה בדיוק כמו שהיא צריכה אותי...

העפתי את דניאל וגילית זזה אחריו.. כניראה פחדה שאני יעיף גם אותה..

מעמידה פשוט הפלתי את עצמי לישיבה ולחשתי לה עם דמעות בעיניים:"אני כאן קוקי..אני מתמיד יהיה כאן איתך! אל תעשי לי את זה יותר תבטיחי לי שלא תעזבי אותי!"

החזקתי לה את היד חזק כי היה אסור לגרום לה לקום שהיא לא תקבל זעזוע... פחדתי כל כך עליה שפשוט שכחתי מכל העיניין על הסכין והחריטה והתמונות! הן פשוט לא עיניינו אותי כל מה שעיניין אותי היה גול לדעת שהיא כאן והיא בסדר ושהיא לא תעזוב אותי שוב! ואז...

בבקשה תגיבווו על הפרק...

(הסיפור הראשון שלי)