פרק 16- העבר יוצא אל האור... חלק ב'

1.1K 46 0
                                    

סליחה שלא העלתי עד עכשיו פשוט היתי בלחץ מטורף,

אני מקווה להעלות את הפרק הבא מהר יותר.

גול:"אתן שטפתן לי את המוח... בזה שאני לא לעולם לא יהיה כמו כולם! שאני לעולם לא הוכל להרגיש ולהתנהג כמו כולם!"

ניב הסתכלה עם דמעות בעיניים....

*נקודת המבט של ניב*

בחיים לא ראיתי אותה מדברת בכל כך עוצמתיות איך זה יכול להיות שהיא עברה את זה? איך הן היו מסוגלות לעשות לה את זה??. אין להן לב? היא בסה"כ הכל ילדה קטנה.

והיא המשיכה לדבר..

*נקודת המבט של גול*

גול:"אתן גרמתם לי להאמין שכולם יפגעו בי ולכן אני צריכה להפסיק להרגיש! להלחם בכולם!

אתן הפכתן אותי למפלצת הזאת, ובסופו של דבר אתן אלה שפוחדות מימנה יותר מכל אחד! אתן יצרתן אותה ואתן פוחדות מימנה תיראו איך צוחק הגורל!

אתן אלה שהפכתן אותי לזה אתן גרמתן לי לחשוב את כל מה שחשבתי את כל מה שהרגשתי עשיתן לי שטיפת מוח גרמתם לי לשנוא את כולם, אבל אתן יודעות משהו?

היום כשאני כאן... אני גאה בכל מה שעברתי כי בזכות זה הגעתי לכאן הכרתי מהם אנשים באמת מה הן רגשות אמיתיים איך זה מרגיש להיות חלק מקבוצה בכיתה עם מורה נורמלית הכל ואז היתי נלחמת במפלצת הזאת שלא תצא כי היא תביס את כולם היא תרחיק את כולם מימני ואףאחד לא יעזור לי לצאת מימנה אבל פה כאן עכשיו לא אכפת שהיא תצא ושאני יהיה ה"מפלצת הזאת" אתן יודעות לה? כי כאן אני יודעת שגם אם היא תצא החוצה יש  לצידי חברות שאוהבות אותי ויועצת ומנהלת ומחנכת שלא תוותר עלי בכזאת קלות ושהן יעזרו לי לצאת משם וילחמו אפילו ביי כדי לעזור לי.

מה שאתן בחיים לא הייתן עושות לא בשבילי ולא בשביל אף אחד אחר, אז סבבה אנחנו הולכות לבלות כניראה הרבה זמן ביחד... ואני מתכוונת לשחרר את הכעס השנאה התיעוב שאני מרגישה ולהבין שהרגשה היחידה שאני צריכה להרגיש כלפיכן הוא רחמים!"

איריס קטעה אותי

איריס:"את יודעת בכלל מה זה? רחמים?"

ניב:"בטח שהיא יודעת!!! תני לה לסיים לדבר!" ניב היתה עם דמעות בעיניים ושמחתי שהיא מגנה עלי הרגשתי שאני לא לבד שוב...

גול:"במיוחד עכשיו איריס אני צריכה להרגיש כלפיכן רחמים כי הפרצוף האמיתי שלכן התגלה, אני משחררת את העבר שלי כי אני גאה בו כי בזכותו אני מי שאני היום ועם מי שאני היום, ושלמה עם זה.אבל בכל זאת אני מצהירה לפניכן גילית,אור,ניב ושתיכן... אתן לא מחליטות שום דבר בקשר אלי גם אם אני יבריז אין לכן זכות לפנות אלי! אני יתן את הכבוד הבסיסי כמו לכל מורה כאן... גם אם אני לא מתה עליה וזה מה שאתן תקבלו לא מעבר לזה וגם על תבנו על זה!

זהו סיימתי.... מפה זה כבר אתן.."

אור הייתה עם דמעות בעיניים וגם ניב...

גילית היתה בשוק מהדיבור שלי מהפתיחות ומהאומץ...

ואיריס וחייה היו מיובשות....

גילית:"טוב,עכשיו כשהכל כבר ברור אני יכולה לאשר את בקשתך גול למרות שהחלטת כבר אבל יש לך את תמיכתי בתנאי שיהיה כבוד בסיסי בינך לבינן" הנהנתי והיא המשיכה

גילית:"טוב ניב עכשיו זאת העבודה שלך עם אור לחלק את השכבה שהגיעהאלינו בין 7 הכיתות שלנו"

ניב:"בשמחה! אהה וגול אני גאה בך כמו שבחיים לא היתי גאה"

אור:"גם אני גול הוכחת את עצמך כילדה בעלת אומץ מיוחד וכנות אמיתית!"

גול:"תודה אור.... וניב תודה על הכל באמת לא היתי מגיעה ליום הזה בלעדייך!

אהה ואיריס וחייה ברוכה הבאה" חייכתי ויצאתי מהחדר

*נקודת המבט של ניב*

גול היתה מדהייימה האומץ והכנות שלה גרמו לי לצמרמורת היא פשוט שיחררה את הכעס שלה וחזרה להיות הילדה שכולם אוהבים... חבל שהשתיין האלה לא חשבו ככה..

איריס:"אתן מבינות שזאת הצגה? היא לא באמת תתנהג בכבוד!"

התעצבנתי באמירה הזאת כל כך!

ניב:"כאביגאיל אומרת משהו היא מתכוונת אליו! ואם היא אמרה שהיא תיתן לשתיכן כבוד אז היא תיתן לכן כבוד!"

חייה:"שמת לב שאת נגדינו עכשיו? בגלל כל השטויות שהיא הוציאה מהפה שלה והפכה את זה לפנטזיה"

גילית:"אוקי אף אחד לא נגדיכן אבל אני יכולה להגיד דבר אחד נגדכן שאתן עדיין תקועות לפני שלוש שניים ואם ילדה בגיל 15 שיחררה גם אתן יכולות !"

ניב:"אפשר להגיד הכל על אביגאיל אבל היא לא משקרת!"

חיה:"רואים שאת לא מכירה אותה..."

ניב:"אני מכירה אותה יותר מכל אחד אחר! אפילו יותר מההורים שלה!"

היתי חייבת להגן על אביגאיל כי מצד אחד זאת האמת היא ממש לא כמו שהן אמרו ומצד שני כי אם גול תעשה את זה זה יגמר ברע..

איריס:"אוקי,נעשה כמו התחלה חדשה עם אביגאיל."

אור:"אני שמחה איריס... ואת חייה?"

חייה:"אני.... אני מסכימה... למרות שיהיה קשה לשכוח..."

אור:"אוקייי אז ככה איריס את המורה לתנ"ך וחייה את  ל...אזרחות,סגור?"

איריס+חייה:"סגור"

איריס:"רגע אבל באיזה כיתות?"

ניב:"על זה אני יודיע לכן עד סוף היום."

*נקודת המבט של גול*

המון מחשבות עברו לי בראש... איך אני ישרוד את הזמן הזה שהם הולכות להיות איתי באותו מקום ובאותו זמן ושיכול להיות שאני גם אצטרך ללמוד עם אחת מהם אם לא עם שתיהן,

ועכשיו יותר מכל רציתי לברוח... לא התחשק לי לעשות כלום! כלום חוץ מלהעלם מפה ולברוח

או להתעורר ולהבין שכל זה היה רק חלום... וששום דבר מזה לא קרה ואני בטוח סיוט...

ראיתי מלא ילדים עוברים אותי חלק אני מכירה וחלק לא כ"כ או שפשוט לא שמתי לב לפרצוף שלהם,

צעדתי לכיוון המרחב והרגשתי יד על הכתף שלי הסתובבתי מהר וראיתי אותו...

בולימיה היא מחלה סודית...:/Where stories live. Discover now