פעימות

פרק 2:

פרק 2.
השמש זרחה מסנוורת אותי מזכירה לי את כל הקטע של אתמול עם החלון. אלוהים זה היה כל כך מפחיד וזה היה חלום.
התלבשתי בבגדים חמים במקום הזה תמיד קר. ירדתי למטה. נטלי הגישה לי קערת קומפלקס. שמתי חלב ואכלתי בעמידה מנסה להתחמק מכל קטע של שיחה כמו בימים הקודמים. אני פשוט לא בנויה לזה, אמא. השארתי את הקערה חצי מלאה כשנמאס לי מהמבטים שלה והיא כל כך רזה. "אייך ישנת היום?" היא שואלת. אני מהנהנת לוקחת את התיק וחומקת החוצה. הגשם שיורד מרטיב אותי והקור מלטף אותי ואני אוהבת הכל. אני אוהבת פחות את השמש. אני עולה על האופנוע ומתניעה. הרגש שזה גורם לי להרגיש כאילו אני נושמת מהתחלה כאילו אני חיה רק מלפני דקה זה גורם לי להרגיש יותר טוב וחסר למישהו אם יקרה משהו לאופנוע שלי. קיבלתי אותו מתנה. לורן די שכנעה את אבא שאני אחראית ושאני צריכה אופנוע וטוב הנה הוא. עשיתי סיבובים בעיר שלא הכרתי כי יצאתי מוקדם מדי. כנראה שזה העונש שלי. הגעתי ב7 וחצי לחניית הביהס הורדתי את האוזניות ממני משיתקה את אחד מקטעי הראפ שהתחיל בדיוק. המבטים היו עליי רובם. נעים להכיר באמת! עמדתי שם עוד כשהגיעו שלוש מכוניות ספורט אחת אחריי השנייה חונות גם באותו הסדר אחת ליד השנייה. הטלפון שלי נפל מעצם זה ששחררתי אותו כשניסיתי לנתק את האוזניות. התכופפתי להרים אותו. וכששמתי את האוזניות בתיק וגם את הטלפון ובאתי להסתובב קלטתי אותו מסתכל עליי ואז מפנה את מבטו כשאני רואה אותו. הוא היה מוכר לי והפנים שלו! מאתמול בלילה ובחלומות. אין מצב שאני מוותרת לו! חתיכת דפקט! צעדתי אליו זועמת. נעמדתי מולו. הוא לא היה לבד. לא. הוא היה עם חבורה מסביבו ואני לא יודעת מה קרה אני חושבת שפשוט כעסתי עליו כל כך שאני אפילו לא יודעת למה. הוא הסתכל עליי. ויכולתי להשבע שאני מכירה אותו!
ואז הוא קרץ. וזה העלה את כל העצבים יותר מדי. "אני מכירה אותך! ראיתי אותך אתמול." אמרתי נוגעת בחזהו עם אצבע מאשימה. "בלילה!." הוספתי. אחת מהבנות שם נדחפה בינינו. "אין מצב! הוא היה איתי!" הוא צחק. "זואי.. זה לא יקרה מאמי אפילו אם את מנסה לחפות עליי." היא הסתובבה והסתלקה משם. אחד מהם חיבק אותה ואז אמר בקול עבה "זאק? זה נכון?" הוא תפס בידיי ולקח אותי הצידה והרגשתי את הרעידות האלה בין האצבעות שלנו וגם הוא הרגיש את זה כי הוא התאבן ."תתרחקי ממני! "הוא אמר. והצלצול נשמע. ואז שוב הם הלכו באותו הקצב ובאותה החבורה והיו היו 5, 6. וזה נראה כל כך מדהים כי הם היו כל כך מותאמים וכך כך שונים,! ואז היא הסתובבה ממה שהבנתי קוראים לה זואי. ואז היא חייכה והיא כל כך יפה ואז השיניים שלה נחשפו.