פרק 11:
נקודת מבט זאק:
איוון שם יד עליי. "זאק מה קורה?"
הוא שואל.
"מה קורה?" אני שואל אותו.
"אתה שעה דופק לקיר מכות. שברת כבר את כל הקיר. אז עכשיו ברצינות מה קורה?"
"אני פשוט לא יכול יותר. זה נמאס לי. נמאס לי."
הוא ישר הבין על מה אני מדבר.
"אחי אם זאת באמת האהבה שלך אז לך על זה..
אני יודע שזה קשה אבל תדאג שהפעם זה לא יהיה כמו בפעמים הקודמים. תראה לה את כל הצדדים. תכיר אותה על באמת."
אני מסתובב אליו.
"וואו מה זה היה?"
אני שואל אותו. הוא צוחק.
"מהלב אחי מהלב."
הוא מתרחק אחורה.
"שנייה אז אתה עוזב את הקיר? דונה עוד שנייה מפוצצת אותך במכות."
הוא אומר.
אני מחייך יורד אחריו.
"כאילו שהיא תצליח" "שמעתי את זה!" היא צועקת מהמטבח.
"איפה היית אתמול בערב?" זואי מופיעה מולי שואלת אותי.
אני מושך אותה החוצה אחריי. הדבר שאני שונא זה שמישהו שקרוב אליי מאוהב בי מילא בנות מביה"ס שלא אכפת לי אבל זואי ? "זואי." אני אומר בזמן שאנחנו עושים תחרות ריצה.
היא נעצרת.
מתקרבת אליי.
"אני יודעת. היא חזרה. היא הייתה גם חברה שלי. אבל זאת לא היא."
"אני פשוט לא יכול. זואי אני מצטער אני רק פוגע בך ואני חייב שתביני אני אף פעם לא יאהב אותך. אני מצטער."
היא מחייכת. והניבים שלה נשלפים.
"זאק. אתה באמת יודע לשבור לב של בחורה."
"אני מצטער פשוט נפלת על אחד - "
"טיפש. אני בסדר רק שתדע שאתה לא היחיד שנמאס לו."
היא אומרת וטסה בריצה. זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותה רצה ככה כל כך מהר כל הפעמים האחרות היא שעשינו תחרויות ריצה היא לא רצה ככה היא דווקא הייתה אטית בשבילי.
....
דונה צוחקת...
"שברת לשתי הבנות את הלב." "טוב לראשונה לא ממש. רק אמרתי לה שתתרחק ממני."
"טוב. אז אייך היא הגיבה? "
היא שאלה מדליקה את הטלוויזיה ומזפזפת בערוצים.
" היא אמרה לי שאני דפוק ואגואיסט ושאני זה שהתקרב אלייה ושהיא לא בדיוק רצתה לבוא לכאן ושמישהו כמוני יעשה לה קטעים.. "
דונה צוחקת.
"אני אוהבת אותה. לגמרי."
" טוב גם פעם אהבת אותה."
"זאת לא אותה אחת."
"אני יודע. אבל... "
" בכל מקרה אתה יצאת דפוק. "
אני נאנח.
" אני... טוב זה לא קל לה לעבור לכאן. "
"לא, באמת. תחשוב על זה היא לא עשתה כלום כדי להתקרב אלייך אתה זה שהפחדת אותה בחלון אתה זה שדיברת איתה ביער ואתה זה שלקח אותה בכוח אז
מה אתה רוצה?!"
"רק שתפסיק לגרום לי להשתגע אחרייה."
"טוב זאת תמיד הייתה הבעיה. "
" אז מה לעשות? "
היא צוחקת.
"עצה שלי תשכח מכל העניין של היעוד ורק תנסה להיות איתה ואם זה לא עובד הפעם פשוט תעלם מכאן אבל לתמיד. אבל לא סתם לכמה שנים אלא לתמיד."
"אני מבין למה מירב תמיד אהבה אותך." אני אומר.
"עבר הרבה זמן ואני עדיין מרגישה חור בלב." "כן. היא חסרה לי." אני אומר נאנח. "היא תמיד תהיה"
היא אומרת קמה. "לאן את הולכת?" היא צוחקת. "מה לעוד מסיבה?"
"כן. ואתה הולך אלייה."
היא אומרת מצביעה עלי.
...
אני מכוון אבן לחלון שלה והיא בדיוק פוגעת. אני משליך עוד כמה עד שתהל פותחת את החלון אני נעלם אבל היא מוצאת את הפתק שכתבתי לה. אני זורק עוד כמה אבנים אבל היא לא פותחת לי את החלון. אני מרגיש את האנרגיה של אמא שלה. היא ישנה.
אני נכנס דרך הדלת ועולה במדרגות. אני לא יודע איפה החדר שלה בדיוק.
יש להם שלוש קומות.
אני בטוח שהקומה השנייה היא של תהל גם כי אין בקומה השלישית חלון וגם אני די מרגיש את האנרגיה שלה.
אני נכנס לחדר.
היא שוכבת במיטה עם אוזניות.
היא לא שמה לב אליי
חשוך כאן .
היא בהתחלה לא שמה לב ואז היא בוהה בי לא מבינה מה יש שם?
אני עושה לה שלום.
ואז היא צורחת. היא לאט לאט נרגעת. "אומייגד מה תעושה כאן??!"
היא אומרת מוציאה את האוזניות .
"באתי להתנצל." אני אומר.
"לקח לך זמן. עבר כבר שבוע." היא אומרת בלחש.
כן... השבוע הכי קשה שהיה לי.
"אמא שלי תהרוג אותך אם היא תמצא אותך כאן."
היא אומרת. אני מגחך. "קשה להרוג מישהו שהוא בן אלמוות."
"כן. ברור אני אודיע לה."
היא אומרת מגחכת
"תהל. אני מצטער יצאתי דפוק."
"כן באמת יצאת דפוק. "
" את לא היחידה שחושבת כהה." אמרתי מתיישב על המיטה.
" אני הייתי יותר שמחה אם לא היית בא אליי בשלוש הלילה."
" את שמחה שבאתי?" אני שואל אותה כמו דפוק. "לא ממש. המצב לגמרי מבייך ." " למה? בגלל הפיז'מה שלך?" "היי! לא. בגלל שמלך הכיתה מתנצל." היא אמרה צוחקת.
"הייי! לא רק הכיתה." אני אומר. היא צוחקת. "טוב בכל מקרה. למה את לא ישנה??!" אני שואל. היא מסתכלת עליי. "החלומות." היא אומרת לבסוף.
"זה עליי? " אני שואל.
" עלינו." היא אומרת. "זה מפחיד אותך?"
"לא. לא ממש. קצת." היא אומרת מכווצת את הפוך.
"פעם זה הפחיד אותי. הייתי חולמת עלייך כל הזמן.
ולא הבנתי.
היה לי חבר והרגשתי כל כך אשמה."
"אני מתאר לעצמי. מוזר לי לחשוב שאת חולמת עליי."
"כן למה לא מספיק לך הבנות שחולמות עלייך?"
"זה אף פעם לא מספיק. אני תמיד רציתי רק אותך. " " אבל רציתי שתחלמי עליי מרצונך. לא כהה. "אני אומר מצביע עלייה.
אני מסתכל עלייה.
"אז מה אייך הייתי פעם? " היא שואלת.
אני לא מצליח לתאר.
" זה בסדר. במילא לא בא לי לדעת. " היא אומרת נופלת על המיטה.
"תגיד ערפדים ישנים? "
"לא."
"טוב. אבל אני לא יכולה בלי כמה שעות שינה." היא אומרת.
אחלה רמז.
"אפשר להישאר?" אני שואל אותה. היא מהססת.
"אני ארדים אותך."
אני אומר במהירות.
"טוב . רק אם אתה שר לי שירים. " היא אומרת צוחקת. אני מכסה אותה בפוך. אני מתיישב ליידה. אני שר לה איזה שיר...
...
היא כבר נרדמה חזק. אני מלטף את השיער שלה. היא זזה טיפה. "אני תמיד אשאר..." היא ממלמלת. ואני נזכר זה מה שהיא אמרה לי פעם. "את לא. פשוט אל תלכי." אני אומר. זה מה שעניתי לה. ואז היא הסתובבה והלכה.
.....
השעה עכשיו שבע. והיה לי את הלילה הכי טוב בינתיים.
יום חדש התחיל.
ואני מבטיח -
הפעם הסיפור יהיה שונה.
YOU ARE READING
פעימות
Vampiroהחזקתי חזק בתיק שעל גבי. שתי המזוודות שלי לצידי. המונית שהורידה אותי כאן כבר מזמן הסתלקה. ואני לא יודעת מה מונע ממני להיכנס ולהגיד "היי אמא אני פה." אולי בגלל שאני לא מכירה את אמא שלי ולא רגילה לקרוא למישהו אמא. או אולי בגלל כשעברתי פה ראיתי את...
