פעימות

פרק 7

פרק7:

הטלפון שלי ניגן את אחד השירים האהובים עליי best day of my life
אבל עכשיו מה זה לא טוב לי לשמוע אותו על הבוקר.
לגמרי שכחתי מהתזכורת שקבעתי להיום חשבתי שאני לא אצליח לקום בכוחות עצמי. אבל קמתי שעתיים לפני
.
שמתי משחת שיניים על המברשת והתחלתי לצחצח שתוך כדי אני מסתכלת על עצמי. כל כך מוזר נראתי לעצמי שונה, אחרת היה בי איזה שינוי שאני בעצמי לא יכולתי להגיד מהו. בטח בגלל העיגולים בעיניים.

נעמדתי מסתכלת על עצמי במראה. שמתי טייץ צבא וסריג שחור עם כתוביות
'i just want do fun '
שמתי צעיף ואת התיק צד שלי שצבעו ירוק דהוי עשיתי צמה לצד מבולגנת לגמרי וירדתי למטה. התיישבתי ליד השולחן ליד נטלי.
.
"להביא לך קורנפלקס?" היא שאלה אותי. אני נלחמת עם עצמי אני ממש רוצה קשר איתה
ואני אשב כאן ואדבר איתה. אני מהנהנת. היא נעמדת מתקדמת למטבח וחוזרת עם קערה מלאה בקורנפלקס וחלב בצד.

אני נעמדת בפתאומיות אני מושכת בשערי. "אני... אני לא יכולה."
היא שמה את הקערה על השולחן. "אני פשוט לא יכולה. אני לא מוכנה זה פשוט מהר מידי. אפילו לקרוא לך אמא אני לא מצליחה . אני פשוט מצטערת." אמרתי לוקחת את התיק ויוצאת מהבית במהירות.
אני מתחילה ללכת ברגל. יצאתי די מוקדם ואני יכולה ללכת ברגל וגם להספיק להגיע בזמן. המזג אוויר די קריר. אבל אני אוהבת את הרוח הזו.

אני לא מאמינה שברחתי לה כהה היא כל כך מנסה ואוף אני רעבה. טוב זה לא שיכולתי להשאר שם עוד רגע איתה זה פשוט מרגיש לי כאילו זה מישהו זר והיא באמת מישהו זר חוץ מזה שכולם אומרים שהיא אמא שלי אין לי איתה כל קשר. וזה קשה לי לדעת שהיא אמא שלי זה כל כך מוזר.

נכנסתי למאפיה.מתענגת על כל רגע של הריח המדהים. המאפיה הייתה ממוקמת די קרוב לביה"ס שזה המרכז בערך. לקחתי כמה בורקסים וקפה. וחיכיתי בתור לקופה. אחת הבנות שהייתה מלפני הסתובבה אליי.

"את החדשה?" היא שאלה אותי חייכתי בעייפות.
"כן" עניתי לה ביובש יחסית. "אחותי לומדת איתך." היא אמרה הרמתי את הגבות למעלה.
והנהנתי. למה שזה יעניין אותי??? אלוהים מה הבעיה של האנשים פה?.. שילמתי ויצאתי. הגשם התחיל לטפטף ואם המזל שלי כמובן ששכחתי את המטרייה על השולחן בבית. המשכתי ללכת עם הקור בעצמאותיי והגשם רק התחזק.
מכונית נעצרה מולי בהפתעה. "כנסי." הוא אמר. לא נכנסתי ועמדתי שם מולו.
"נו.. את כולך רטובה. אז כנסי כבר."
הוא אמר מאבד את הסבלנות
"או שאת מעדיפה ללכת ברגל." הוא אמר משלב את ידו. עשיתי סיבוב ופתחתי את הדלת מתיישבת לידו.
"אוחחח לא פה את רטובה!" הוא אמר אבל כבר היה מאוחר מדי. "קחי." הוא אמר לי. הסתכלתי עליו הוא החזיק מגבת והושיט לי. "לא. אני בסדר." אמרתי מתנגדת לו. אני לא רוצה שום קשר אליו. הוא נאנח ועטף אותי עם המגבת ואני התנגדתי מעיפה אותו. אבל הוא לא הפסיק. אני הפסקתי את הריב המטופש הזה.
"עקשנית." הוא אמר. התחיל לנסוע.
"שנייה. אייך ידעת שאני פה?" שאלתי אותו. "הרגשתי אותך." הוא אפילו לא הסתכל עליי. יואו זה כזה מוזר. הרגשת אותי??טוב בטח קטע של ערפדים. "למה הרגשת אותי?" שאלתי והרגשתי כל כך סתומה.
"כהה. אוף כמה שאלות." הסתכלתי עליו שוב בוחנת אותו.
היה לו פנס בעין השמאלית. "אני עדיין מרגיש אותך." הוא אמר מדגיש את המילה השנייה. הסטתי את המבט. "מה קרה לעין שלך? מי עשה לך את זה? " היה שקט לכמה זמן. "מה קרה לשיער שלך? מי עשה לו את זה ?" הוא שאל צוחק. "זה בגלל הגשם" אמרתי מתלוננת . הוא זרק עוד מגבת לראשי. "טוב מה נהיה מה אתה אספן מגבות?" "ששש שתקי ותייבשי את השיער שלך. " יופי חשבתי שהוא יגיד לי שתקי ותהיי יפה.
הוא החנה את המכונית ליד מכונית אחת שכל החבורה שלו הצטופפה מסביבה ביחד כמו אתמול. הוא החזיק את ידיי "אני מצטער על אתמול." הוא אמר.
יצאתי מהמכונית. הוא כזה מוזר. כולם הסתכלו עליי. טוב בסדר זה דווקא הגיוני יצאתי מהמכונית של הילד הכי חתיך ומקובל בביה"ס!!! עברתי אותם את כל החבורה והרגשתי את המבטים של כולם עליי והייתי בטוחה שאם אסתובב אראה את הניבים של כולם.

התנגשתי במישהו. הרמתי את ראשי אליו . הוא חיבק אותי. אלוהים מה יש לכולם. "אני שמח לראות אותך." הוא אמר מחייך. "לא ידעתי שלערפדים יש נימוסים." אמרתי. "תגידי מה את עושה היום בערב?" הוא שאל. "ישנה." "ומחר? "הוא שאל מגחך." ישנה". "אוקיי אני מבין." "סורי אבל אין מצב שאני נשארת עם ערפד לבד. " "אה אוקיי. כי פשוט אתמול זה לא הפריע לך. "
" זה הפריע לי! " " מה הבעיה שלך?! " " מה הבעיה שלי??! ברצינות? " הוא הסתכל עליי מסתובב ללכת ואז מסתובב אליי. "וזה ממש לא הפריע לך להיות עכשיו עם זאק לבד. " הוא אמר מצביע לכיוונו שדרך הגב שמתי לב שהוא מסתכל עלינו. "את פשוט יכולה להגיד שאת לא רוצה או משהו. רק לא את הסיבה הזאת כי זה מי שאני אני לא בחרתי להיות כזה." עצמתי את עניי לשנייה ופתחתי אותם כשפחדתי שאני הולכת להירדם. "שמע זה פשוט בגלל שאני לא מוכנה לכל הקטע הזה. אני פשוט צריכה עדיין להתרגל להכל, למציאות, למקום, לחיים, לאנשים ואני צריכה להתקדם לאט לאט עם זה." הוא מחייך חיוך מזויף. "זה יותר טוב. את רואה את יכולה ליותר." הוא הסתובב והלך. ושמתי לב שהוא טיפה צולע. אלוהים עוד משהו היום? הצילצול נשמע. אחלה תגובה....

סיוון נופפה לי מתיישבת לידיי בקפיטריה. "את יוצאת עם זאק?" היא הנחיתה את השאלה ואני שהייתי באמצע שתית הפחית שלי חטפתי התקף שיעול רציני. "לא." עניתי לה כשנרגעתי ."ועם שון ? "היא שאלה." גם לא. "עניתי."טוב שניהם מסתכלים עלייך בצורה מפחידה. " היא אמרה פותחת את בקבוק הקולה שלה. "וראיתי אותך ואת זאק מדברים היום. אני לא אציק לך אבל אני ירצה להיות הראשונה שתדע שאתם חברים." "זה לא יקרה."אמרתי לה " טוב אז תגידי לו את זה כי המבט שלו מתחיל ממש להטריד הוא מסתכל עלייך כאילו את ממתק. "
" אה. ואני רוצה שתדעי שזה מוזר שהיום הוא לא נסע עם כל החבורה. עם תמיד נוסעים ביחד. והוא אף פעם לא מדבר עם ילדים שהם לא מהחבורה שלו. הוא כאילו באד בוי כזה. "אני אוהב באד בוי." מייקל אמר בצחוק והתיישב לידנו." במי מדובר? "הוא שאל. " בזאק ניוטון. " סייון אמרה." אה מה בגלל המכות? " איזה מכות?.?" שאלתי. "שזאק ושון רבים. עכשיו."
.