פעימות

פרק 8:

פרק 8:

"המורה הפריד ביניהם ושניהם במזכירות אצל המנהלת נראה אייך זה ייגמר "
סיוון עידכנה אותנו כשנפגשנו בסיום הלימודים.
" אייך את יודעת מזה?" מייקל שאל אותה. "יש לי את המקורות שלי." היא אמרה בחיוך.

"מה?
אני לא מבינה זה תמיד כהה ביניהם?"שאלתי.
סיוון שמה יד על הכתף שלי.

"לא. האמת היא שהם לא סובלים אחד את השני אבל מסתדרים איכשהו."

מייקל שם יד על הכתף השנייה שלי. הוא כנראה הרגיש מקופח.
"הם מאוד מאופקים. ושון בכלל הוא רגיל הוא מדבר עם כולם למרות שגם לו יש את החבורה שלו."

"אבל זאק יותר חתיך." סיוון קבעה.
. "אני לא רוצה לצאת הומו או משהו אבל אני מעדיף את שון."
"עדיין לא. אבל אולי תצא מהארון מי יודע? ." סיוון אמרה.
"כן אני באמת מתלבט. בדיוק אתמול ישבתי והסתכלתי על הגוף של בראדון ." הוא אומר מחזיר לה.

אתם מבינים בראדון הוא הבחור שסיוון דלוקה עליו.
למרות שאני לא חושבת שזה יכול בכלל ללכת ביניהם.
סיוון היא חכמה והיא אוהבת ללמוד והוא... הוא ספורטאי.
אבל היא מצחיקה וחברותית.

באמת שבהתחלה חשבתי שמייקל הומו אבל הוא לא.
פשוט הם מכירים מהילדות אז הם מרגישים פתוח אחד ליד השני.

"אייך את נוסעת? רוצה טרמפ? "מייקל הציע לי. "היא נוסעת איתי. תודה מייקל." זאק אמר מאחוריי.
"תודה מייקל אני אשמח לנסוע איתך." אמרתי מתעלמת ממנו.
"לא מייקל עזוב זה אפילו לא בכיוון שלך סתם תעשה סיבוב." זאק אמר.
" לא. אני במילא כבר קבעתי עם מייקל אצלו היום זוכר העבודה שלנו?"
סיוון נתנה לי מכה לצלעות . "איי."
"אני מניח שלא יהיה אכפת לך שזה יהיה ביום אחר." הוא אמר מרים אותי ולוקח אותי. התחלתי להרביץ לו.
זה לא הזיז לו.
לערפדים כואב בכלל?
התחלתי לצרוח אולי מישהו יעזור לי?!
אבל כולם הסתכלו עלינו ולא עשו כלום!!!
מה זה כאילו נורמלי פה? זה קורה הרבה?

"אולי תסתמי כבר. אני אהיה חירש בגללך! ." הוא אמר בכעס.
הוא עוד עצבני??
"אז תוריד אותי אולי??!" עניתי לו בעצבים.
הוא הוריד אותי.
"מה אתה חושב שאתה עושה בדיוק? אני נראית לך שק שאתה לוקח אותי כך? אתה לא יכול -"
הוא חסם את הפה שלי ביד שלו. "ששששש אל תדברי יותר מידי את הורסת הכל. ואת יותר מידי כבדה בשביל שק. "
מה הוא רציני.?
"כנסי" הוא אומר מצביע על המכונית.
"לא."
הוא נאנח הרים אותי והכניס אותי בכוח למושב האחורי .
"וחסר לך לצאת ולברוח. אף פעם לא ראית ערפד רץ."
שמתי לב שהמכונית היא לא אותה אחת מהבוקר.
הוא התחיל לנסוע הוצאתי את הטלפון שולחת הודעה לסיוון.
"תודה שזרקת אותי לעזאזאל!!!"
"אל תודי לי עדיין. " היא שלחה לי בחזרה עם סמיילי.
סמיילי שעכשיו כל כך התחשק לי לשבור לו את החיוך.

" אז מה את אוהבת את המקום? " הוא שאל אותי." אה, אני עדיין לא מכירה פה."
"כך חשבתי." הוא אמר. אה טוב לדעת שהוא חושב .
"אבל קשה לאהוב את המקום כשאנשים כאן ממש מרגישים בעלות על אחרים."
"אל תדאגי. את תאהבי את המקום בזכות עצמו." הוא ענה לי מחייך. אז מה זה המשחק? "אני בספק." עניתי.
אני שמה לב שהוא לא נוסע לכיוון של הבית שלי. "לאן אנחנו נוסעים?"
"הפתעה! "הוא אמר.
" כאילו ברצינות מה אתה חושב? שאתה פשוט יכול לקחת אותי כהה? כאילו מי אתה חושב שאתה?! "
" אולי תפסיקי להגיד את זה? אני רק מנסה!!! אוקיי? אני רק הולך ומסתבך בשבילך! אז אולי תפסיקי גם את אל תהיי כמו כולם! "
הוא אמר גורם לי להשתתק לכמה שניות. טוב אבל אני לא האשמה כאן.
"אוי סורי באמת. חבל שלא הודעת לי לפני. מישהו ביקש ממך להסתבך בגללי??! כאילו מה אני האשמה כאן.?"
" את לא האשמה. אבל אל תהיי כבדה עכשיו." ....

"במה הסתבכת בגללי? "שאלתי. הוא צחק "מה זה משנה." הוא אמר.
"למה עשיית את זה?" הוא הסתכל עליי דרך המראה.
"כשנגיע אני אגיד לך." הוא אמר מחייך.
"אוקיי." אמרתי.

..
אחרי שעה וחצי נסיעה הוא עצר בצד. "צאי" הוא אמר פותח לי את הדלת . אני יוצאת מהדלת השנייה בכוונה.
"זה לא יהיה קל איתך."
הוא אמר בלחש.
אולי סתם לעצמו? או שקיווה שאשמע אותו. משני הצדדים היה רק עצים גבוהים והרבה.
מה שנקרא יער אפילו שתיים וכביש שמפריד ביניהם.
הוא משך אותי אחריו.
אלוהים הבן אדם מהיר.
הוא נעצר.
נאנח.
"אוקיי זה שם אבל בואי נסגור משהו בינינו... זה משהו אישי ואני לא יודע הרגשתי..."
הוא התחיל לגרד בעורף שלו.
הוא קימט את המצח.
למה אני עוקבת אחרי מה שהוא עושה??!

"הרגשתי שאני צריך ש... תבואי איתי ואני יודע שאני נשמע דפוק אבל.."
הוא נאנח
"רציתי לבוא לכאן לבד ואז פשוט..."
שוב אנחה
"ראיתי אותך ואז הרגשתי שאני חייב שתבואי איתי. לא חייב... כן? אבל רציתי.... אה פשוט הרגשתי את זה ואצל ערפדים זה.... משהו מיוחד הרגש הזה."
הוא אמר בלחץ.
"יאללה בואי פשוט." הוא אמר מושך אותי אחריו הוא העיף כמה ענפים ובסוף הגענו.. . הכל השתנה... היה שם אוויר כל כך נקי והכל השתנה...