פעימות

פרק 6: המיועדת...

פרק 6:

נקודת מבט של שון

יואו היא כזאת קרציה. אני לא מאמין שדווקא היא המיועדת.
אני הייתי צריך להיות. אני מגחך. לא המיועדת, המיועד. ברור.

אני מגיע הביתה והרעש מהמסיבה כמובן לא נגמר.
שוב.
נכנסתי לחדר ואת מי אני רואה..
שוב
האחד והיחיד ג'ייק והבלונדי שלו אני די אדיש למצב שלהם אבל עכשיו זה כבר יותר מדי ועוד במיטה שלי.
תפסתי את השיער של בלונדי ודפקתי לה בעיטה החוצה כשהיא עירומה.

''אחי בלי אלימות אני יוצא תירגע". הוא אמר. אני לא בטוח אם הוא קרא את המחשבות שלי או ראה את הפרצוף שלי בכל מקרה שניהם גרועים באותה המידה.
הוא יצא בשקט.
ואני נשכבתי במיטה.
קפצתי כשהבנתי מה הם עשו פה לפני שנייה במיטה.
אוחחח אני לא מאמין.
הדלת נפתחה לאט ובלונדי נכנסה מובכת. "אני יכולה את הבגדים שלי?" היא שואלת בקול הסנובי שלה.
לא משנה מה היא עוברת היא עדיין אם אותה הפוזה של הסתומה .
היא נכנסת כשהיא רואה שאני מחכה שתעוף לי כבר מהפרצוף לפעמים אני שואל את עצמי מאיפה האומץ להיות כזאת .
היא שמה את השמלה שממילא כבר חשפה יותר מידי.

"אתה יודע גם לי יש רגשות." היא אומרת. "כן אני רק שואל את עצמי אם הם שווים בכלל להתייחס אליהם"
היא עושה צליל מוזר.
שאני מבין רק בראש שלה כצליל שהיא עושה כשהיא פגועה. בעצם היא וכל החברות שלה.

היא יוצאת מהדלת ואני שמח שנפטרתי ממנה. אבל היא מכניסה שוב את ראשה הבלונדיני "ואני אשמח לדבר איתך יותר." היא אומרת מחייכת וקורצת.
"אחח.פשוט לכי! . "
אני צועק עלייה. היא נמלטת והפעם אני רק מקווה לתמיד.
היא כמו הזונה של גייק כל פעם שהוא צריך ואתם יודעים למה הכוונה היא תמיד פה בשבילו. שונא בנות כאלה.
עד כדי כך מיואשות כדי למכור את עצמן? אני שונא בנות שזורקות את עצמן על בנים! קצת כבוד .
הסתכלתי על המיטה וכבר רציתי להקיא ברור שגייק הולך להחליף לי מצעים.
טוב עם כל המצב רוח, יש עדיין מסיבה למטה אז אני יורד ואתם כנראה אמורים להבין כמה אני לא רוצה לפגוש עכשיו את זאק.
אבל העולם נגדי כי הוא הראשון שאני פוגש. הוא די אדיש ובאד בוי כזה. הוא מגעיל אותי. אנחנו לא מסתדרים. "שון." אחד מהחברים שלו אומר את שמי. "אה יופי עוד אחד שיודע אייך קוראים לי." אני אומר משדר אדישות. אני מרגיש את האנרגיה של זאק כשהוא מנסה להשתלט לי על הראש. משהו שרק הוא יודע. הכישרון שלו שליטה מלאה בגוף ובנפש אבל אני חוסם אותו אני יותר חזק ממנו זה ידוע.
אף אחד לא מודע לריב שלנו השיחה מתנהלת נורמלית מידי למרות שהם גם ערפדים אבל חלשים כל כך
. אני שם לב שהוא לא מתייאש. ואני שולח לו תמונה בראש. תמונה שאני המצאתי. שאני מנשק את המיועדת. אבל זה לא מזיז לו והוא קרוב כדי להצליח אני לא כל כך חזק ממנו. אני שולח לו תמונה חדשה תמונה שבאה אני מדמיין את תהל ערומה ואני מרביץ לה. זה עדיין לא מזיז לו ועולה לי רעיון אני מוסיף את אחותו מירב כשאני מרביץ לה
. עכשיו הוא איבד את הריכוז והוא כל כך עצבני. הוא מעיף לי אגרוף כל כך חזק שמעיף אותי לרצפה בתנוחה כל כך לא נוחה. אני מדמיין את כל המקרה מהתחלה. החברים שלו כל כך מופתעים לא יודעים מה קורה. משיחה רגילה למכות. אבל הם לא שואלים שאלות הם רק מצטרפים לחגיגה כי הם מכירים את זאק עם כל הפוזה הזאת שלו הוא רגיש ועדין הוא באד בוי זה בטוח אבל יש לו תכונה כזאת שהכל חייב להיות צודק אצלו ועם סיבה טובה. מישהו נותן לו אגרוף אני רואה את זה עם עין אחת. וזה בקושי מזיז לו והוא מחזיר ואני מרגיש מישהו מרביץ לי אני מתעצבן ומרגיש את זה בא ובבת אחת כולם מרחפים באוויר ונופלים בחזרה וכך שוב ושוב. . אני מנסה להפסיק את זה. באמת. אבל אני לא שולט בזה מתי שאני עצבני זה קורה. הרעש מפסיק הכל מפסיק אני שולט בכל האנשים שבדירה. הדלת נפתחת והשכנה הסטודנטית נכנסת היא רואה את כולם מרחפים ואני רואה אותך ועולם נופלים בבת אחת ואני כבר לא שולט בהם היא צורחת כשהיא רואה כמה אנשים עם ניבים והיא יוצאת בריצה מהדירה.