Chapter 18: Opinions

6.3K 483 76
                                    

קודם כל, אומייגאדד פרק 18! אנחנו מתקדמותתתת
ודבר שני, הוואטפד מחק לי את הקטע הארוך שכתבתי על הקליפ של הבנים ולכן אני לא אחפור ופשוא אגיד: וואו.

תהנו לכן ;)

פרק 18:
רוז מכינה לנו ארוחת בוקר. ״זה מגונה שאיש בגילו רודף אחרייך ככה,״ היא ממלמלת כשהיא מניחה שתי צלחות ענקיות של ביצה מקושקשת וצנימים על השולחן.

״סבתא, אני לא אוכלת כזה הרבה לארוחת בוקר,״ אני אומרת לה, מחזירה חצי מכמות הביצה המקושקשת לתוך המחבת. אין סיכוי שאני נותנת לה להרוס את הרגלי האוכל הבריאים שלי, עזבו את זה שליאם יהרוג אותי. ״ואדוארד לא רודף אחריי.״

רוז צונחת אל אחד משני הכיסאות במטבח הקטן שלי ונוחרת בבוז. ״הוא לוקח אותך ללב ניו יורק לקניות.״

גילגלתי את עיניי על התגובה שלה. סבתא שלי מומחית בלהפוך כל דבר לדרמטי פי עשר ממה שהוא. ומכאן הסיבה שאני לא רוצה שתגלה עליי ועל הארי. אני מוזגת לעצמי כוס מיץ תפוזים לפני שאני עונה לה.

״הוא פשוט איש זקן מתוק שעושה לנכד שלו טובה.״

״יותר לכיוון ה׳איש זקן מלוכלך׳,״ רוז מתקנת אותי. ״הוא לא האחד שדיבר עם הארי על לקבל אותך לעבודה שלו? הממ?״

בו ברגע אני מתחרטת על זה ששיתפתי איתה עוד פרטים נוספים על העבודה החדשה שלי בלילה האחרון, כמה מהם כללו איך קיבלתי את העבודה שלי בכלל. ״את באמת כועסת על זה? אם הוא לא היה מופיע רוב הסיכויים שהייתי איזה קבצנית ברחוב עכשיו!״

״אני רק אומרת,״ היא נועלת את שפתיה ולוקחת שלוק מקפה הבוקר שלה. ״אדוארד סטיילס רוצה משהו ממך. גברים לא עושים דברים כאלו מבלי לבקש משהו בתמורה.״

אם היא חושבת שאדוארד רודף אחריי, מזל שלא הזכרתי את הארי. היא הייתה מחייבת אותנו להתארס ולצפות לילד ראשון לפני שעוד סיימה את החביתה שלה.

״למה את חייבת להיות כזו חשדנית?״ אני נועצת את המזלג בחביתה שלי בעצבנות, מדמיינת את הפנים של הבוס שלי. אני עדיין פשוט לא מאמינה שהוא גרם לי להרגיש עד כדי כך אשמה כדי להגיע איתו לנשף הלילה. למרות שאני לא יכולה להגיד שאני לא קצת מתרגשת; ממזמן לא יצאתי לבילוי.

״אולי לא הייתי כזו חשדנית לולא מה שקרה לאמא שלך,״ רוז עונה בשקט. המזלג שלי נעצר בדרכו לפה שלי ואני מסתכלת על סבתא שלי בשוק. בדרך כלל, זה חוק לא מוחלט שאנחנו לא מזכירות את אמא שלי, אבל עכשיו רוז מזכירה אותה בארוחת הבוקר.

אף פעם לא הכרתי את אמא שלי כי היא מתה זמן קצר לאחר שנולדתי. רוז ובעלה, סבא שלי, הנרי, גידלו אותי כל חיי. כשהייתי בערך בת שש-עשרה רוז סוף סוף סיפרה לי את הסיפור הטרגי של הוריי. האמת, בטלו את מה שאמרתי, הוא לא כזה טרגי בכלל. אחרי ששמעתי אותו, אני דיי שמחה שאף פעם לא הכרתי את אמא שלי. היא הייתה זונה, בדיוק שסיימה את התיכון היא הצטרפה לעסק מסתבר רק כדי להרגיז את רוז והנרי. אחרי חודש שהיא עשתה... אחד מהלקוחות שלה הכניס אותה להריון, איתי. אז אף אחד לא יודע מי הוא אבא שלי, וכמה חודשים לאחר שהיא ילדה אותי, אמא שלי נורתה. זה קרה מאוד מהר ואף אחד לא באמת יודע את הפרטים.

Yes ,Sir. |H.S| HebrewWhere stories live. Discover now