Yes ,Sir. |H.S| Hebrew

Chapter 6: Epiphany

תודה על כל ההצבעות והתגובות שעולות כל הזמן בפרקים הקודמים ❤❤❤

תהנוווו

פרק 6: התגלות

"אני לוקח אותך לארוחת צהריים." הוא אמר לי, יותר משאל אותי.

גלגלתי את עיניי בעודי מרימה את הטלפון שלי לנגד אוזני וכתפי. "באמת, אתה לא חייב לעשות את זה."

"אני באמת צריך." הוא התבדח. "אני מרגיש כאילו לא ראיתי אותך מעולם. תחשיבי את זה כפיצוי."

"פיצוי? אדוארד, אם זכרוני לא מטעה אותי, אתה היית זה שהשיג לי עבודה כשרצתי ברחבי ניו יורק, בלי שום עבודה. אם כבר, אני זאת שצריכה לפצות אותך."

"אל תהיי כזאת דרמטית, מתוקה, תני לי לקנות לך ארוחה. אני אאסוף אותך עוד 10 דקות."

"אוקיי, אדוארד, תודה רבה," חייכתי לעצמי לפני שניתקתי.

סידרתי את המשרד שלי, אוספת בדרך כמה מסמכים שאני צריכה להעביר להארי לפני שאעזוב, ביחד עם הכריך שלו. הצצתי מבעד לחלון שלו; הוא משוחח עם לואי במשרד שלו שוב. אני לא יודעת איך החברה הזאת כל כך מוצלחת כשהמנכ"ל שלה יושב במשרד שלו, מרכל כל היום.

התכוונתי להביא להארי את הדברים במהירות ולרדת לחכות לאדוארד בלובי, אבל עצרתי מחוץ לדלת שלו כששמעתי את השם שלי.

"אני לא יודע גבר, אני חושב שליאה יפה," לואי אמר.

"אתה צריך בדיקת עיניים, חבר,"הארי לגלג. "אני מתכוון, מה הקטע עם החצאיות האלה שהיא לובשת כל יום? אני לא יכול להחליט אם היא מזכירה או נזירה. והתסרוקת הזאת לא מתאימה לה. "

"טוב, החצאיות שלה קצת ארוכות," לואי הסכים.

"חוץ מזה, היא העוזרת הכי חצופה שאי פעם הייתה לי. היית צריך לשמוע מה היא אמרה לי לפני כמה ימים..."

החלטתי שעכשיו זה בטח זמן טוב להפריע, אז נכנסתי למשרד, הלחיים שלי אדמדמות קלות. אם היה לי איזה ספק לשנוא את הארי קודם, עכשיו הוא נעלם.

"הנה המסמכים שלך, מר סטיילס," אמרתי "וארוחת הצהריים שלך."

נמנעתי מלהביט בעיניו, אבל הוא כן נראה קצת אשם. אני בטוחה שהוא תוהה כמה זמן עמדתי מחוץ לדלת. מספיק זמן, רציתי להגיד לו. מספיק זמן.

עזבתי את המשרד לפני שהייתי נחנקת מהמתח המביך ששרר בחדר. ברגע שהייתי לבד במסדרון, שפתיי התעוותו בזעף. הבטתי בחצאית שלי במבוכה. היא באמת עד כדי כך ארוכה? תמיד חשבתי שאהיה יותר מקצועית אם אתלבש בבגדים מקצועיים. עכשיו אני מתחילה לפקפק בתיאוריה הזאת.

אני יודעת שהסגנון שלי קצת יותר מוקפד מאשר שאר הנשים במשרד, אבל אף פעם לא חשבתי על זה כדבר רע עד עכשיו.