אלה הביטה סביב. היא הייתה לבד בחדר והדלת הייתה נעולה. מישהו היה כאן. המכתב הגיע לכאן מסבסטיאן. מישהו נכנס לחדרה ושם את המכתב על השידה בזמן שישנה. זה היה כבר מסר בפני עצמו. היא לא מוגנת כאן.
אלה פתחה את המכתב וקראה את תוכנו.
״אליאנה יקירתי,
השתעממתי מלרדוף אחרייך. הגיע הזמן שתבואי אליי.
תבואי, ואני אתן לך את הדבר שאת רוצה. הבטחה שאני לא אפגע ביקרים לך. תכננתי להרוג את כולם אחרי שברחתם ולהשאיר רק אותך עם הדם של כולם על הידיים שלך. אבל אני מוכן להתפשר. תחזרי את אליי ואני אשחרר את כולם. אני רוצה רק אותך.
בואי לבניין הישן שעל החוף, את יודעת לאיזה חוף אני מתכוון.
כמו שאת יכולה להבין אני יודע הכל, ואת לא מוגנת בבית הזה. אף אחד מכם לא מוגן.
אני מחכה לך.״
יד רועדת עלתה אל פיה וחסמה את יבבת הפאניקה שכמעט התחמקה. המכתב אמר הרבה יותר ממה שהיה כתוב בו. סבסטיאן הזמין אותה להיפגש איתו. אבל יותר מזה, היה בו איום. הוא התכוון להרוג אותם, את כולם, רק בגללה, והבית הבטוח שלהם בכלל לא בטוח.
אלה עטפה את גופה בזרועותיה כשצמרמורת קרה חלפה בגבה. הפחד עטף אותה, חוסר אונים, העובדה שלא משנה כמה יברחו, הוא תמיד ימצא אותם. היא הביטה מחוץ לחלון כשהמכתב מתקמט בידה המאוגרפת. מזג האוויר הנדיר בחוץ התחיל להתקרר ושיקף את רגשותיה. עננים אפורים המשיכו להזדחל מזרחה ורוח חזקה ניערה את העצים שבחוץ.
המכתב הוכיח שהוא יודע הרבה יותר משהם חושבים. הוא ידע איפה התגוררו, מה עשו כל הזמן הזה, איפה למצוא אותם. והוא ידע שאלה תיענה לבקשתו. הוא ידע שהיא היחידה שתסכים להצעה טיפשית כמו זו.
וזה הפתרון היחיד. זה יהיה הדבר שישנה הכל. בין אם היא תצליח לנטרל אותו, ובין אם היא זו שתמות, כך או כך, האנשים שהיא אוהבת יהיו מוגנים.
היא חשבה על מקום המפגש. זה היה בניין ישן על החוף ליד הבית שבו היו במסיבה. אלה ראתה אותו כשהיא הייתה על החוף עם ראיין, המבנה היה אתר בניה, מקום סגור, ללא עדי ראיה, ללא אפשרות לקרוא לעזרה.
דפיקות על דלת חדרה הבהילו אותה והיא זרקה את המכתב מאחורי מראת האיפור ורצה אל הדלת.
״בוקר טוב,״ אמר אביה כשהיא פתחה את הדלת. חיוך התפרס על פניו. ״בואי לאכול ארוחת בוקר. כולם פה.״
אלה חייכה, מאושרת לראות את הבעת הפנים המאושרת שלו, הוא הנהן וסגר את הדלת. היא הלבישה על עצמה חלוק בית ארוך וירדה לקומה התחתונה. כבר מהמדרגות היא שמעה את קולם של מייסר, לורה, ג׳וני והבנים.
YOU ARE READING
The Gold Dolphin
Gizem / Gerilimאלה כלואה במשך שש שנים באחוזה מפוארת. היא לא באמת הייתה כלואה והאחוזה אכן מפוארת אבל דווקא ביום שמגיע הזמן לעזוב הכל משתנה. כל חייה היא תכננה לעזוב את איטליה אבל לא היה לה מושג שביום שזה יקרה, זה לא יהיה מרצונה החופשי. זהו סיפור על ילדות מהממת שנק...
