ביליתי את הבוקר באכילת צלחת של פנקייקים עם סירופ מייפל. לא הייתה לי ארוחת בוקר גדולה וטעימה כל כך כבר הרבה זמן, ככה שאני בהחלט אנצל את ההזדמנות.
״האם תרצי עוד תה, ליה?״ (ליה זה קיצור של טליה - הערת המתרגמת) גברת בריפן הציעה בזמן שהתבוננה בי מהצד.
ניגבתי את שפתיי במפית. ״רק עוד טיפה״
השפתיים הדקות שלה התעקלו לחיוך, והיא מזגה את הנוזל החם אל תוך הכוס שלי, ממלאת אותה בפעם השלישית. ״אם תרצי אני אכין עוד פנקייקים למחר בבוקר״
״תודה לך, גברת בריפן״
היא חייכה אלי. ״איך ישנת הלילה?״
״לא הצלחתי להרדם״
ביליתי את כל הלילה בחדר האורחים, מתגלגלת מצד לצד מתחת לשמיכות. המיטה הייתה מאוד נוחה, ואפילו מפוארת, אך הפחד שהיה טמון בי עמוק לא איפשר לי לישון.
ניסיתי תנוחות שינה שונות בניסיון להסיח את דעתי מהמחשבות שלי ומהחשש הנורא של מה שיקרה בימים הקרובים, אך זה לא עזר. אהבתי את הדמיון המפותח שהיה לי, אבל אתמול בלילה רציתי שהוא פשוט יעלם.
״את מתכוונת לחזור לבית הספר מתישהו?״ שאלה גברת בריפן. למרות שסיפרתי לה כמות עצומה של מידע על חיי, היא רצתה לדעת עוד. לא הייתה לי בעיה לספר לה, היא הייתה בסך הכל אישה נחמדה שרק רצתה לדבר עם מישהו.
״אני אשמח, אבל אני לא חושבת שאוכל״ השבתי, וסובבתי במעגלים את הכפית. ״אה ודרך אגב,״
״כן?״
״הבחור הזה,״ הבטתי אל כיוון דלת הכניסה למטבח. ״למה אביו קנה לו...בייבי דול?״ הבנתי שעדיף שאדע דברים בוודאות מאשר שאאמין לשקרים שריצ׳ארד מספר.
גברת בריפן ואני דיברנו במשך זמן רב, אך אף אחת מאיתנו לא הזכירה דבר על הנער שישן שינה עמוקה על הספה בסלון. לא הייתי בטוחה אם אני מפחדת לשאול או אם רציתי להדחיק את הסיבה שאני כאן לזמן רב ככל האפשר, אבל בסופו של דבר הסקרנות גברה עלי.
״שמו הארי״ היא מילמלה. ״והוא אממ...טוב, הוא היה עם הרבה בנות, אבל הן לא נשארו ליותר מלילה אחד, ואני לא חושבת שאבא שלו אהב את זה. אה, וזה גם חלק מהמסורת המשפחתית שלהם...להיות עם בתולה לפני גיל 20. אל תשאלי אותי על זה, אין לי מושג למה.״
פי נפתח בכדי להגיב אבל לא הצלחתי למצוא את המילים הנכונות.
״אמו נפטרה כשהיה בן שלוש עשרה, והוא הפך למי שהוא עכשיו בערך בגיל הזה. אני עובדת אצל המשפחה הזאת מספיק זמן בשביל להבין שהיא הייתה האדם הכי קרוב אליו, ומותה השפיע עליו מאוד. יש לו בעיות אמון ו-״
״גברת בריפן!״ קול גברי קטע את השיחה שלנו.
״מיד באה!״ היא הגיבה לפני שפנתה אלי, נושכת את שפתה התחתונה. ״אני חושבת שסיפרתי יותר מידי״ היא לחשה ויצאה מהמטבח.
אספתי במהירות את שיערי לקוקו נמוך וקשרתי אותו בגומיה. כאשר שמעתי צעדים מתקרבים למטבח, קפצתי מהכיסא ומשכתי את שולי שמלתי נמוך יותר.
עיניי חיפשו מקום להסתתר בו, אך היה מאוחר מידי. דלת המטבח נפתחה וחשפה בפני את הבחור המתולתל שראיתי בלילה שעבר.
שיערו נשאר פרוע, וחולצתו המושבצת הייתה עכשיו מכופתרת חלקית, חושפת אוסף לא קטן של קעקועים. הוא שפשף את עיניו בזמן שצעד, ואז הביט בי. השפלתי את מבטי במהירות.
״מי זאת?״ הוא שאל.
גברת בריפן מיהרה להניח את ידייה על כתפיי. ״זאת טליה. אני בטוחה שאבא שלך סיפר לך עליה״
״זאת הנערה...?״ הוא הרים את גבותיו.
״כן״
״היא לא נראית אחת מהן״ הוא דיבר כאילו לא הייתי בחדר. ״בת כמה היא בכלל?״
״קדימה, ספרי לו יקירה״
״א-אני בת שבע עשרה״ עניתי, שומרת על ראש מושפל.
תמיד הייתי מביכה-חברתית, ותמיד התקשתי לשמור על קשר עין עם זרים. זה נבע מחוסר הבטיחון שלי. אומץ הייתה תכונה שאבי תמיד ניסה להחדיר בי לפני שהוא נפטר. ממש לפני מותו, הבטחתי לו שתמיד אעמוד על שלי ולא אתן לאף אחד לנצל אותי.
אבל תראו אותי עכשיו, אלו היו הדברים האחרונים שעשיתי.
הארי התיישב על יד דלפק המטבח וגברת בריפן שאלה אותו מה ירצה לאכול. עיניי התרוצצו בעצבנות על פני המטבח מחפשות מקום לנוח בו, אבל זה נעשה קשה כשהרגשתי את העיניים של מישהו אחר עליי.
למרות שלא הסתכלתי עליו, ידעתי שהארי צופה בי. אישה תמיד תרגיש את זה. לא העזתי אפילו לחשוב על מה שרץ במוחו כרגע.
הייתי בורחת, אם היה לי את האומץ. אבל אין לי.
YOU ARE READING
Baby Doll - H.S
Fanfictionבקהילה מושחתת שבה נערות צעירות נמכרות לגברים לצורך הנאה בלבד, והן נשמרות כל עוד הגברים רוצים בכך, הדברים מקבלים תפנית כאשר בנו המפונק של איש עסקים עשיר, שובר את כל החוקים בעולם המעוות של הבייבי דולס. ©כל זכויות התרגום שמורות לי.
