ליקקתי את שפתיי, אך למרות זאת פי היה יבש ולא הצלחתי לדבר. הייתי עיוורת כשחשבתי שהם יתנו לי לחזור הביתה. זאת הייתה סתם תקווה מטופשת. הם שילמו סכום עצום לריצ׳ארד ולמשפחתי בשביל לקבל אותי. הם לא ירפו ממני בקלות.
הנשימות שלי הפכו למהירות יותר ויותר עם כל שניה שעברה. נכנסנו אל החדר והארי נעל את הדלת. הכעס שלו לא פחת אפילו לא במעט וגבותיו היו עדיין מכווצות כאשר הוא עזב את ידי.
הוא חפר בכיס הקדמי של מכנסי הג׳ינס שלו, וזרק ברישול את המפתחות על שולחן האיפור. ליבי קפץ כאשר עיניו של הארי נחתו עלי שוב.
רק כשהרגשתי נשימות חמות על מצחי הבנתי כמה קרוב הוא היה. ״תורידי את השמלה שלך״ דרש בקול תקיף. בלעתי בעצבנות את רוקי, לא הצלחתי להוציא מילה. מה לא בסדר איתי? זה מצב שבו אני צריכה לעמוד על הדעה שלי ולהלחם חזרה.
אבל לא עשיתי זאת. לא יכולתי. מישהו מנצל אותי ולא עשיתי שום דבר.
״את מרגיזה אותי״ הוא מלמל.
מעולם לא נחשפתי למשהו...נתעב שכזה. כמו שאמי קראה לזה. סקס מעולם לא היה נושא לדיון בבית שלנו ואני לא יודעת עליו כמעט שום דבר. לימדו אותי שזה משהו מלוכלך, זה הכל. היתי מודעת רק לנקודת המבט הביולוגית הבסיסית שלו, שהייתה חלק מתוכנית הלימודים של כיתה ז׳.
״את כל כך פאקינג קשה״ הוא קילל בקול רם, מבהיל אותי.
״תסתכלי עלי״. כאשר ידיו אחזו בשלי פלטתי יבבה קטנה. ״אמרתי, תסתכלי עלי״
עשיתי כפי שאמר לי, מבוהלת מכדי להפר את פקודתו. הבטתי בעיניו בזהירות. היה קשה לדעת מה צבען מכיוון שגבותיו הטילו עליהן צל. ״למה אף אחד לא מקשיב לי? למה!״
אצבעותי החלו לרעוד ללא שליטה. הארי נרגע כאשר הבחין בכך, ושחרר את אחיזתו בידיי. משכתי אותן בכוח והבטתי בסימנים האדומים שנשארו עליהן.
הארי נראה מופתע מעוצמתי, הוא רצה להגיד משהו, אך בסופו של דבר לא אמר מילה.
הוקל לי כאשר הוא נסוג כמה צעדים ממני, מגרד את עורפו. פלטתי אנחת רווחה.
ידיו הגדולות הונחו על שולחן האיפור כאשר הביט במראה. נשארתי במקומי, חוששת שצומת ליבו של הארי תחזור אלי אם אפיק קול או תנועה כלשהי.
לאחר כמה שניות, הוא יצא בסערה מהחדר וטרק את הדלת אחריו. מעולם לא שמחתי כל כך.
לא היתי בטוחה למה הוא עזב, אבל ידעתי שמה שקרה היה רק ההתחלה. לא יכולתי לחזות שום דבר. אני פשוט צריכה לשמור על עצמי.
חיכיתי בחדר כמה דקות לפני שפתחתי בזהירות את הדלת. הצצתי דרך חריץ קטן כדי לבדוק האם המסדרון ריק. הארי לא נראה בשום מקום, לכן הלכתי אל חדרי, בקצב איטי וזהיר.
***
״הו, אני רגילה לזה כבר״ גברת בריפן אמרה, טופחת על עיניה עם מטפחת. ״עכשיו את יודעת איזה אדם עצבני הוא״
״אבא שלו מקלל אותו דיי הרבה ככה שזה צפוי״ אמרתי. ישבתי על המיטה ליד גברת בריפן, וצפיתי בה בזמן שבכתה. ״את צריכה לנוח גברת בריפן, תשכחי מזה. אם הוא הגון מספיק, הוא יתנצל במפניך״
היא פלטה כמה צחקוקים. ״טליה, הילד הזה אף פעם לא מתנצל בפני אף אחד. אבל את צודקת, אני אנוח במיטה לאחר שאשטוף את הכלים. אני כל כך שמחה שמחר אני אלך הביתה״
״את הולכת הביתה מחר?״
״אני חוזרת הביתה בכל סופי שבוע״ היא הסבירה. ״הו, שכחתי לספר לך על זה כנראה״
נעתי בעצבנות על המיטה, מעכלת את מה שהיא אמרה. אם היא הולכת הביתה, אני אשאר עם הארי לבד למשך כל הסוף שבוע. נרעדתי מהמחשבה על מה שיכול לקרות. כאשר גברת בריפן יצאה מהחדר מצאתי את עצמי הולכת לאיבוד במחשבות, ומרגישה בודדה מתמיד.
חפרתי בתוך השקית שג׳קי נתן לי, מחליפה את בגדי לסוודר וג׳ינס. ניסיתי לשמור את החדשות הרעות בחלק האחורי של מוחי. הנחתי על שולחן האיפור את המטפחת שגברת בריפן שכחה אצלי בחדר, ופיזרתי את שיערי. נכנסתי אל מתחת לשמיכה הגדולה, מוכנה להכנס אל תוך שינה עמוקה.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת. זאת בטח גברת בריפן שבאה לקחת את המטפחת שלה, חשבתי. פתחתי את הדלת, ומיד התחרטתי על כך. בפתח עמד לא אחר מאשר הארי.
האינסטינקט הראשוני שלי היה לסגור לו את הדלת בפנים, אך הוא עצר אותה בידו. ״תקשיבי״ זה נשמע כמו פקודה. ״בקשר למה שקרה מקודם,״
הסכלתי עליו, עיניי בוחנות אותו.
״כעסתי בגלל ש... אמ... טוב אני רק...״ הוא עצר לרגע, מרטיב את שפתיו בעזרת לשונו. ״תראי, אני פשוט לא רוצה שתפחדי ממני. ואני מצטער, אם יצאתי אידיוט״
״אוקיי״ אמרתי בשקט.
״ורציתי להגיד לך שאני לא סובל שזרים באים לבית שלי. אני יודע שהיה כאן מישהו. ואם אני אתפוס אותו, זה לא יהיה טוב״
YOU ARE READING
Baby Doll - H.S
Fanfictionבקהילה מושחתת שבה נערות צעירות נמכרות לגברים לצורך הנאה בלבד, והן נשמרות כל עוד הגברים רוצים בכך, הדברים מקבלים תפנית כאשר בנו המפונק של איש עסקים עשיר, שובר את כל החוקים בעולם המעוות של הבייבי דולס. ©כל זכויות התרגום שמורות לי.
