Romy & Julio

פרק 1

נקודת מבט רומי:
״רומי! יש מישהו חדש!״ קרא אליי דוריאן, אחי התאום. אני כמובן הייתי יותר גדולה בשתי דקות, והתפקיד של דוריאן היה להיות אחראי על המודיעין. חייכתי ״אוקיי תכניס אותו לחדר״ אמרתי ונכנסתי לחדר לפני שהוא יכניס את הבחור, כמובן לאחר שקלטתי את הזיק המשועשע בעיניו של דוריאן. עטיתי על פניי את המסיכה המבוהלת וישבתי על הכיסא כאילו ידי קשורות מאחורי גבי. דוריאן נכנס לחדר שבידיו בחור הנראה בן 23, שיכור בטח, ובגדיו מרופטים. כן אפשר להבין למה הוא פה. ״שב בשקט ותפסיק להיאבק!״ דוריאן צעק, והבחור הפסיק להילחם והתיישב מולי, בזמן שאני התחלתי לבכות בזיוף. דורי חייך אלי מאחורי הכתף של הבחור והחזרתי לו קריצה מהירה בלי שהבחור ישים לב. ״שבו בשקט היא עוד מעט תגיע״ הוא אמר בטון משועשע שאני אוהבת. אוי כמה שהוא צודק. הוא יצא צוחק בצחוק המרושע שאני אוהבת. ״היי למה את פה?״ הבחור שאל אותי ״למה אתה כאן? לי אמרו שהתעסקתי אם הבחור הלא נכון, הרגשתי כאב ופתאום התעוררתי פה״ אמרתי מזייפת התייפחות ״אני הייתי צריך להביא לראש מסמכים״ הוא אמר בטון רועד. אה זה הבחור שאבא דיבר עליו. הוא היה חייב לו יותר מסתם מסמכים, הוא היה חייב לו מעקב מפורט על משפחת וויט המזוויעה. אוקיי אז אני יודעת את הרמה של העינוי. זה טוב. סרקתי אותו וגיליתי שיש לו חולשה ברגל הימנית, כי הוא נכנס בצליעה, הוא מדמם, כנראה דוריאן ניסה לסחוט ממנו משהו. פתאום דוריאן נכנס, ואמר ״היא הגיעה״ בחיוך. הוא התקדם אליי ותפח על כתפי. ״מה קורה כאן?״ הבחור שאל ״איי חומד. הוא צדק. המענה באמת הגיעה.״ אמרתי בטון מרושע. לפתע שמעתי גיחוך. אוי לא. ״את? בטח. אני אמור באמת לפחד ממך ילדה קטנה?״ הוא שאל צוחק. הייתי קודם עם הגב אליו ועכשיו הסתובבתי כשעיניי בוערות כנראה, כי כשהוא הביט בהן הוא החוויר והפצע הפסיק לדמם. יופי. ״הו בחור. אתה החלטת בשנייה זו איזה דין מוות יהיה לך. חוסר מזל. אתה תמות בכל כך הרבה ייסורים״ דוריאן אמר מאחורי כשאני מתקדמת באיטיות מאיימת לכיוון הבחור השיכור. ״מה שמך חומד?״ שאלתי במתיקות מעושה כשאני מסתובבת סביבו, כמו נשר שמצפה לתקוף. ״א-ארנולד ש-שפרד״ הוא גמגם. הו משפחת שפרד היקרה. משפחת שפרד היא משפחה שמאד מחוברת עם משפחת וויט. יופי. ״הו אתה ממשפחת שפרד? אני בטוחה שמשפחת וויט ומשפחתך תשמח לדעת שיש לנו פה בוגד״ אמרתי והוא החוויר עוד יותר ״לא בבקשה לא! תהרגי אותי רק בבקשה אל תגידי להם! אני אתן לכם את המסמכים!״ הוא קרא מנסה להשתחרר. צחקקתי והסתובבתי לכיוון דוריאן, אבא אמר לו להישאר לצפות בי כדי לעשות לו כביכול הכשרה. ״אוקיי חומד אל תדאג. אני לא אגיד. אבל אני לא מבטיחה לגבי דוריאן״ אמרתי והסתכלתי לכיוון דוריאן שמשך כתפיים כמי שלא יודע. חייכתי חיוך רשע. ״אני לא אתן לכם את הדפים!״ הוא אמר ״הו אתה בחור אמיץ״ אמרתי מסתובבת אליו בתימהון. ״דורי?״ שאלתי את דורי ״כן?״ הוא החזיר לי, לא אומר את שמי. ״אתה מוכן להביא את הכלים שלי?״ שאלתי במתיקות ״ברור״ הוא אמר מחייך ונכנס עם המריצה שלי. חייכתי לנוכח המתוקים שלי וקפצתי בהתלהבות לכיוונה. ״שלום מתוקים. התגעגעתי אליכם״ אצרתי לכלים, והרגשתי את המבט של ארנולד על גבי. חיוכי גדל. הרמתי את הפטיש, ואת מסור העצמות, ואת הסכינים והפגיונות היפים שלי, את הצבטות, השוט... כל אחד בתורו וחייכתי לכל כלי וכלי. אהוביי. הסתובבתי אליו בשנית כשכל הכלים על ידי על השולחן מולו. ״אז... אתה מתכוון לספר לי איפה הדפים האלה?״ חייכתי כמו ילדה בת שלוש, ושיחקתי עם המסור בידי. ״ל-לא. אני לא מפחד ממך ילדה קטנה.״ הו זה הולך להיות כיף. חבטתי ברגל שלו עם הפטיש הגדול שלי, ושמעתי את פיצוח העצם, וראיתי את הקצה שלה. הוא צרח ושאלתי שוב ״איפה המסמכים?״ בחיוך ״אני לא אגיד לך!״ הוא צעק מכאב ״הו כמה חבל. נכון דורי?״ שאלתי בחיוך עצוב והוא חייך אליי ״כל כך חבל״ הסתובבתי חזרה אל ארנולד. הרמתי עכשיו את הסכין, ודחפתי אותה על השבר שברגל שלו. הוא צרח חזק יותר ״עכשיו אתה מוכן לשתף אותנו?״ שאלתי. הוא נענע בראשו וחיוכי גדל. ״אתה ביקשת את זה מותק״ אמרתי בחיוך, ושיחקנו ברופא מנתח וחולה מורדם. אני הרופאה, והוא לא הכי מורדם.