Romy & Julio

פרק 5

נקודת מבט יוליו:
ישבתי בספה על הצד, קורא מסמכים, בזמן שמל יושבת בין רגליי ונשענת עליי בזמן שהיא רואה ״פיניאס ופרב״, ושמה רגליים על טובי, שגם בוהה בטלוויזיה בריכוז רב. גיחחתי כשהם דיברו על מי הפייבוריט שלהם, פיניאס או פרב, וחזרתי למסמכים שלי. הבלאקים, ממנים חיילים חדשים לאימפריה, וכדאי שגם אנחנו נתחיל למנות אנשים חדשים. נאנחתי וגירדתי את המצח שלי. ״מה אח שלו? אתה נאנח ככה רק כשצריך לגייס אנשים״ טובי אמר משועשע ואני הבטתי לו בעיניים. ״הו באמת צריך לגייס אנשים״ הוא אמר במבט מבין ומל צחקה ״מה את צוחקת יגמדה!״ הוא קרא והתחיל לדגדג אותה. בואו רק נזכור... היא ישבה בין הרגליים שלי... וכשטובי מדגדג אותה היא מתפתלת.... ״טובי!!! היא יושבת בין הרגליים שלי!״ קראתי בכאבים והוא הפסיק באותה שנייה ״יואו אחי לא חשבתי על זה!״ הוא קרא מנסה להימנע מלצחוק בזמן שאני מתפתל מכאבים ״עוד שנייה והייתי מסורס!!!״ קראתי ושניהם התפרצו מצחוק ״פשוט חאר-״ ״יוליו אדוארד וייט!!״ אמא שלי קראה, קוטעת אותי ״שפה!!!״ היא קראה ואני נתתי לשניהם מבטי מוות, והם ניסו להחזיק את הצחוק שלהם. גלגלתי אליהם עיניים וקמתי מהספה, מנסה ללכת בלי לרסק לי את מקור המשפחה שלי, ואמרתי ״יאללה בוא. צריך לגייס אנשים. אנדי!!!!״ צעקתי במורד המדרגות ״מה?!״ היא החזירה ״אדרי עדיין כאן?!״ צעקתי ״כן אחי!״ הוא החזיר מאותו מקום ״בואו צריך לגייס!״ צעקתי ושניהם הופיעו, כשאנדי בחולצה המכופתרת של אדרי בלבד, ואדרי רוכס את הג׳ינס שלו. שניהם פרועים. ״אנדי למה שניכם נראים מבולגנים?״ מל שאלה בטון תמים ואנדי פערה עיניים והסמיקה את החיים שלה. החנקתי גיחוך. ״אני ואנדי בדיוק התעוררנו מלוש״ אדרי ענה לה בחיוך ״אתם ישנים באותה מיטה?! אמא אומרת שאסור!״ מל אמרה בהלם ״באמת אסור מל!״ אמר קראה ממקום המסתור שלה. לא ברור איפה היא. אוקיי... ״טוב בואו נתחיל לגייס.״ אמרתי בדרך למשרד. ישבנו ארבעתנו מסביב לשולחן, כשמולנו המון ערימות של דפים. ״אוקיי. אלא הם המועמדים. הם מתנדבים, שהחליטו להגיש בקשת גיוס. בנוגע למפקדים, אל תדאגו, יש ארבע קבוצות, שעליהם אנחנו נהיה המפקדים. אנדי את תהיי אחראית על הקבוצה הכי פחות בכושר, כדי לשפר כושר, אחר כך אדרי, ברמת כושר יותר גבוהה, לאחר מכן טובי ואז אני. התוכנית הולכת ככה: אלא עם הכושר הכי נמוך הולכים לאנדי, כל סוף שבוע יהיה מבחן, אם הם עוברים את המבחן, הם יעלו לרמה של אדרי. אדרי ייבחן חיילים, עולים שלב, לקבוצה של טובי, ומה קבוצה של טובי לקבוצה שלי. כולם נבחנו בבדיקות מאמץ. אז צריך לקבוע רף לכל קבוצה, מי שלא עובר את המינימום של הקבוצה של אנדי, מקבל מכתב ניחומים נחמד. יש שאלות?״ הסברתי וכולם הנהנו ״יופי. אז בואו נתחיל למיין״ אמרתי וניגשנו לעבודה.
כעבור שלוש שעות
״אלוהים אדירים בחיים לא מיינו כמות כזאת! אני פאקינג מותשת!״ אנדי קראה כשהיא נחתה על הספה. כולנו ישבנו זרוקים על הספה, כך שאדרי נשען על המשענת של הספה, אנדי בין רגליו, טובי יושב עם הרגליים על הספה, (הספה בצורת ח׳ גדולה) ואני נשען עם הראש על המותניים שלו, והרגליים על אנדי. ״אוי אני לא יכול לראות עט לפחות יומיים מעכשיו״ אדרי אמר. ״זה מצויין כי מחר הם באים לפה כבר״ אמרתי ״מה?!״ שלושתם צעקו עליי ״כן. מה ציפיתם? אז תשנו טוב כי מחר אתם הולכים לקרוע ת׳תחת״ אמרתי. ״טוב אז בוא נלך לישון אדרי״ אנדי נאנחה והעיפה את הרגליים שלי באגרסיביות, ומשכה ביד של אדרי. צחקתי ואמרתי ״לכי לישון כי התחת היפה שלך יזיע מחר!״ אמרתי והיא הסתובבה מביטה בי במבט שורף, שכאב לי פיזית, והסמיקה בצורה שנראתה כאילו היא זוהרת בחושך. אדרי צחק ומשך בידה של אנדי ״אל תדאג היום אני אתאפק ואני לא אהיה בתוכה״ הוא אמר ואני וטובי התפקענו בצחוק בזמן שהיא הכתה בכתפו של אדרי ומיהרה ללכת. ״טוב אני רץ להתפייס עם אישתי לעתיד. ביי גיסיי״ הוא אמר ״ביי גיסנו!״ קראנו אחרי דמותו הרצה אחריי אחותינו הזועמת. טוב יאללה אח שלו לישון מחר אנחנו הולכים לקרוע ת׳תחת השווה שלנו. לילה טוב״ אמרתי ״כן,כן״ טובי מלמל כבר נרדם על הספה. גיחחתי והוא כבר התחיל לנחור. צחקתי. דחפתי את ראשו. אין תגובה. חיוכי נהיה זומם, ומעדתי למטבח. אמא ישבה שם ושתתה תה, בזמן שהיא קוראת מגזין רכילות. כמה מתאים לאמא. מילאתי שקית עם קרח, וסגרתי אותה, בזמן שהתקדמתי למטבח. ״וואו וואו וואו, לאן זה?״ אמא שאלה ״טובי נרדם על הספה״ אמרתי ״ניסית להעיף לו את הראש?״ היא שאלה בחשד ״כן״ הנהנתי ״טוב אז לך על זה״ היא אמרה וחזרה להביט במגזין שלה. גיחחתי והתקדמתי לסלון. כשהגעתי ליד טובי, זכרתי לו לבדוק כמה חזק הוא ישן. אין תגובה. הרמתי בעדינות את המכנס והבוקסר שלו, מביט על הפנים שלו, לראות שהוא לא מתעורר. חייכתי וזרקתי בעדינות את השקית על העור החשוף והחזרתי את הבוקסר למקום ״אההההה!!!!!״ טובי צרח ורץ בכל הסלון. התפקעתי מצחוק על הספה בזמן שראיתי אותו מתחרפן. הוא בינתיים הספיק להוציא את השקית ושם את ידיו על האיזור מנסה לחמם, לפניי שהוא יינשור לו. כמעט נחנקתי מרוב צחוק. כשהוא התאושש, הוא קם מהרצפה במבט שרוצח ואני בשנייה השתתקתי. הוא התחיל להתקדם אליי כשהוא הולך בפישוק. התחלתי לרוץ והוא צעק אחריי ״ליאו!!! תחזור לפה עכשיו!!״ הוא רץ אחריי. צחקתי והמשכתי לרוץ. באמצע הריצה פתאום אבא תפס את הכתף שלי, ועצר אותי מלרוץ, ואז. הוא תפס גם את טובי ״אוקיי תינוקות בני 3 מה קרה?״ הוא אמר צוחק. ״ישנתי על הספה ולואי שם לי שקית של קרח באיזור לא הכי נעים. אני כמעט מסורס!״ הוא קרא בכעס ואבא ניסה להחניק צחוק בדיוק כמוני. ״זה לא מצחיק!״ הוא אמר ״בכלל לא טובוש״ אמרתי מנסה להפסיק לצחוק. הוא גילגל עיניים ״טוב חיבוק אחים. אתם תאומים תתגברו על זה״ אבא אמר וחיבקתי את טובי. באמצע החיבוק הוא אמר ״אני אוריד לך את הביצים כשתישן״ צחקתי וחיבקתי אותו חזק יותר ״אוהב את׳ך אח שלו״ אמרתי ״אוהב ת׳ך גם״ הוא אמר ושמעתי את החיוך. ״יופי תינוקות שלי. עכשיו טוסו למיטה שמעתי שמחר יש לכם יום ארוך״ אבא אמר מחייך אלינו. נאנחנו שנינו ביחד והתקדמנו במסדרון לכיוון המדרגות. עליתי במדרגות לחדרי, ונכנסתי למקלחת הצמודה שלי. אחרי כל סידורי הלילה, נכנסתי למיטה והתכסיתי טוב טוב. אחרי מחשבות רבות על הגיוס הרב, לפתע רומי עלתה במחשבותי. מה? למה אני חושב על הילדה הזאת? אני עומד להיות מאורס לאישה מושלמת שאוהבת אותי ואני אוהב אותה. ובמחשבות האלה נרדמתי.
בוקר - נקודת מבט רומי
אתמול בלילה, אבא הזניק את כל החיילים לישון באחוזה, בגלל שהיום אנחנו מתחילים את האימונים. אז אני, בגלל שאני חמודה ומושלמת ויפה ונסיכה ומדהימה ואחות כל כך כל כך כל כך אוהבת, (ה.ה - וחומד, בואי לא נשכח צנועה) התעוררתי בשעה חמש וחצי רעננה כמו פנתרה, והערתי את דוריאן. ליטפתי את הפנים שלו, ונישקתי אותו כל כמה שניות. אחרי בערך דקה, שאני מלטפת ומנשקת אותו, הידיים שלו התהדקו סביב המותניים שלי והוא חייך ״בוקר טוב כוסית שלי״ הוא אמר ונתן לי נשיקה על הלחי ״בוקר טוב חתיך. אתה יודע מה הנוהל. כל פעם שמעניקים חיילים יש את האזעקה. אז אני, בגלל שאני חמודה, החלטתי להעיר אותך לפני בצורה חמודה, ולא כמו שמעירים את החיילים.״ אמרתי מחייכת ״תודה אהבה שלי! יואו אלוהים אני זוכר את הפעם האחרונה! התעוררתי בקפיצה, וכמעט נתליתי על התקרה״ הוא אמר צוחק. ״יופי בייב אז בוא נלך להתארגן, ונעלה על מדים כדי לא לאחר״ אמרתי מנשקת את השפתיים שלו (ה.ה- זה נשיקת אחים לא להיבהל) נשיקה קטנה וקמה מהמיטה למקלחת. אחרי רבע שעה, הייתי עם מגבת בחדר של דוריאן, וחיפשתי את המדים שלי, אחרי שצחצחתי שיניים. ״נו איפה שמתי את המדים שלי?״ שאלתי את עצמי. ״הנה הם בייב״ דוריאן אמר כשיצא גם הוא במגבת מהמקלחת. הוא הגיש לי את השקית שלי, ומיהרתי לחפש את הסט התואם של ויקטורייס סיקרט (ה.ה- אם טעיתי פה באיות אני מצטערת, אבל אל תשפטו נ.ב- יש לי מלא הערות *~*) בצבע שחור, פשוט אבל יפה ומושך, ושמתי אותו במהירות, כי עד מעט השקמה ואין זמן. שמתי את המכנס חאקי הארוך שיושב עליי מושלם על המותניים, ואת גופיית הסבא הצמודה, שמדגישה את החזה שלי, (מידה D) ויושבת עליי מושלם. נעלתי מגפיים צבאיות, (בלנסטון) ייבשתי את השיער בזריזות, ואספתי אותו לקורו גבוהה מתוח, ושמתי על הראש משקפיי טייסים. ״וואו יא סקסית אני לא בטוח שאני יכול להרשות לך ללכת לשם ככה״ דוריאן אמר בטון דואג. הסתובבתי אליו, וסרקתי אותו. יש לו מכנס כמו שלי, שיושב עליו מהמם, הגופייה שלו נצמדת אליו, ומבליטה את השרירים המוצקים שלו, הנעליים שלו תואמות לשלי, וגם לו יש משקפי טייסים כמו שלי. ״כנ״ל חתיכי. אבל באמת, אל תדאג, אתה מודע טוב מאד למה שיקרה אם מישהו יסתכל עליי יותר ממה שהוא צריך. אל תדאג״ אמרתי מחבקת את אחי האוהב והאהוב. הוא נאנח והחזיר לי חיבוק חזק. ״אני מודע טוב מאד. אבל אם משהו קורה, מישהו מעז משהו, את יודעת טוב מאד שאת אומרת לי, ואני מפוצץ אותו מכות, לפני שאת יורה בו״ הוא הדגיש את הלפני והנהנתי. חייכתי ואמרתי לו באוזן ״תודה דורי״ ״על מה יפה שלי?״ הוא שאל ״על זה שאתה אח כזה מושלם. אני אוהבת אותך. הכי בעולם״ אמרתי ״גם אני אותך יפה שלי. את הכל בשבילי״ הוא אמר ונישק את השיער שלי. חייכתי והתנתקתי, בודקת את השעון שלי. חייכתי 5:50. בעוד עשר דקות אמורה להתחיל סירנה בכל האחוזה, שהולכת להקפיץ את כל החיילים (+דרייק). ״יאללה דורי, לחצר.״ אמרתי מחייכת, ויצאנו מהחדר, ממהרים, כי הבית בכל זאת גדול, ויוצאים לחצר. בדקתי שוב את השעון, 5:59 הסתכלתי מסביב על הגינה, ופתאום התחילה הסירנה. היה לי ביד מיקרופון, שהיה מחובר למערכת הרמקולים של כל האחוזה ״קדימה חיילים! להתעורר! תוך עשר דקות בלי איחורים אתם בחצר על מדים! זוז!״ דוריאן קרא למיקרופון ואני הפעלתי טיימר. מי שמאחר, מקבל עונש. אני ודוריאן, נעמדנו על הספסל שהיה שם בקרבת המקום. כעבור עשר דקות בדיוק, החיילים הופיעו מולנו, ערניים, אך עדיין ישנוניים מעט, ואלי ומת׳ היו בשיא העירנות. הם רגילים לקום בשעות כאלה. אלנה ומת׳יו (בכל אופן מבחינתי) היו הכי בולטים. אלנה, גבוהה ורזה, בת 16 אבל עם מידת חזייה D, והמדים, שממש מחמיאים לגזרה שלה, עומדת בשורה הראשונה, בעמידת נוח. לידה מת׳יו, אליל אמיתי, שנראה כמעט כמו דוריאן עם המדים.  אם הוא לא היה אחי, מזמן הייתי קופצת עליו.  גם על דוריאן הדוגמן שנראה כמו אל יווני שלידי. ״חיילים הקשב! אתם תתחלקו עכשיו לשתי קבוצות על פי רמת היכולת שלכם, והתוצאות שקבעתם במבחני המאמץ. לאחר מכן, כל אחד ילך עם המאמן שלו, ויעבור תוכנית אימונים. שאלות?״ שאלתי, וחייל צעיר אחד, שעמד ליד כמה בחורים צעירים הרים את ידו ״כן אתה בסוף״ אמרתי ״את פנויה בייבי? כי אם כן, יש תוכנית אימונים מסויימת שאפשר לנסות״ הוא אמר וחבריו צחקו. ירדתי מהספסל, והתקדמתי לכיוונו מחייכת בתמימות. וחיוכו גדל. ״אז החלטת?״ הוא אמר ״שם בחור?״ שאלתי ״ארנולד״ הוא ענה עם חייך מפלרטט וסקר איתי במבטו. אוי מה הייתי עושה כדי להוציא לא את העיניים האלה. ״אה, אז אתה בקבוצה שלי. תתכונן לקבל את תקופת ההתמחות הכי קשה בחיים שלך.״ אמרתי מחייכת ״אגב, אתה יודע מי אני?״ שאלתי מחייכת ״לא״ הוא אמר כבר לא מחייך ״אני רומי בלאק. ואיתי, לא מתעסקים״ עזבו את זה שהחיוך שלו נעלם, עכשיו הוא גם החוויר ״כ-כן המפקדת״ הוא אמר ״יופי. אז עכשיו את עובר לצד של הממויינים.״ אמרתי והוא הלך אחריי.  בדרך עברתי על יד אלי ומת׳יו. חייכתי אליהם והם באו אחריי גם הם. ארנולד עמד בצד הממויינים, ואלי ומת׳יו עמדו על ידי. דוריאן קרא את הרשימה שסידרנו לפי הא״ב, וכשסיימנו הכל, הלכתי ביחד עם חבריי הקבוצה שלי. ״אוקיי אז ככה. אתם, חיילים, אני מפקדת, בלי שום בלבולי מעמדות. אתם עושים מה שאני אומרת בלי וויכוחים. אם משהו לא נראה לכם, חבל. אם נראה לכם שאני עושה אפליות בין חיילים, אתם צודקים לחלוטין. אני יכולה להגיד לחייל אחד מה לעשות בזמן שהשני עושה משהו אחר. אתם לא מדברים בזמן שאני מדברת, אתם לא פונים אליי ככה סתם. יש שאלות? ארנולד?״ שאלתי מסתכלת עליו והוא מיהר להניד בראשו לשלילה. ״יופי. אז התוכנית הולכת ככה. אתם קבוצה א׳ הקבוצה המתקדמת לפי תוצאות מאמץ. החיילים מקבוצה ב׳ מתאמנים, עד שהם מגיעים לרמה ההתחלתית של רמה א׳, וכשהם מגיעים לרמה הזו, הם עוברים את איתה תוכנית כמוכם. כל סוף שבוע, יהיו מבחנים, שאם תעברו אותם, תסיימו את התוכנית, ואתם תהיו חלק מהאימפריה. ברור?״ שאלתי בסוף ״כן!״ כולם קראו ״יופי. עכשיו חימום, רוצו סביב שטח האחוזה עשר פעמים. מחוץ לגדר. אני ארוץ אחריכם לראות שאף אחד לא עוצר או משהו. זוז!״ קראתי והם התחילו לרוץ לשער. רצתי אחריהם, מאחורי השורה, כדי להסתכל על כולם. ראיתי את ההרולד הזה מתחיל להאט את הקצב בסיבוב השני, כשאני עוד לא התחלתי אפילו להתנשף. ״זוז חייל!״ קראתי והוא נבהל והגביר את הקצב. המשכתי וראיתי את מת׳יו ואלנה רצים קדימה וגם הם לא מתנשפים או בכלל מפגינים מאמץ. המשכנו לרוץ, וכשהגענו לסיבוב החמישי רוב החיילים התנשפו בכבדות והיו אדומים כמו עגבנייה. אני עוד לא התחלתי להתעייף והמשכתי לצעוק על החיילים ״קדימה נקבות! רוצו!״ הם המשיכו לרוץ ואלי ומת׳יו היו בגבול שדה הראייה שלי. חייכתי לעצמי והמשכנו לרוץ. כשסיימנו את עשרת הסיבובים ונכנסנו לרחבה, רוב החיילים קרסו על הרצפה. כשאני אומרת רוב החיילים, אני אומרת כולם חוץ מאלי ומת׳יו, שסיימו את הריצה צוחקים ומשחקים ביניהם, כשהם מתנשפים כאילו הם רצו רק מאה מטר. גם אני הייתי ככה, והסתכלתי בזלזול על החיילים ״קומו! מחר בבוקר, בגלל שהייתם עייפים כל כך, אתם הולכים לרוץ חמש עשרה סיבובים! אה ואלי ומת׳, גאווה רואים שסיבובי הריצה שאנחנו עושים בשבתות עזרו לכם שם״ אמרתי וקרצתי להם. מת׳יו אמר ״רו-זאת אומרת המפקדת אפשר לדבר איתך?״ הוא שאל והנהנתי הולכת לקראתם. הוא לקח את שינו לכיוון פינה רחוקה ״מחר אני מקווה שאתם לא מתכוונות ללבוש את המדים האלה! ראית את ההרולד הזה! כמעט התנפלתי עליו״ מת׳יו אמר וחייכתי. ״מת׳ אל תדאג אתה מכיר אותי. חוץ מזה, אני לא אתן לשום דבר לקרות לי אל תדאג״ חייכתי והוא חיבק אותי ואת אלי ביחד ״אל תדאג תינוקי שלי. הכל בסדר״ אמרת. מחייכת ״אני לא יכול, אולי את אחותי הגדולה אבל אני דואג לך, ואת מודעת טוב מאד לזה שהגוף שלי יכול בקלות להיות גוף של מישהו בן 20״ הוא אמר בטון מאיים ״אויש תירגע מת׳. אתה מודע יופי שהגוף של רומ יכול בקלות להיות גוף של בן אדם בן 25״ צחקתי וחיבקתי את שניהם ״תירגעו תינוקות שלי הכל בסדר. ובנוגע לזה שהמדים יושבים עליי טוב, אתה תסתום ת׳פה כי אלה הבגדים היחידים שאני אוהבת ומלא זמן לא לבשתי אותם! וחוץ מזה, ראיתי איך החיילת הבלונדה הסתכלה עלייך. תיזהר שאני לא אדקור אותה. ואת אלי, אם מישהו, חייל או מהקבוצה שלנו או מהקבוצה של דורי, את באה אלינו ואנחנו שוברים לו את העצמות. אל תפחדי״ אמרתי מסתכלת עליה. אולי היא בת 16, אבל היא יכולה בקלות להיראות כמו מישהי בת 18. ואני לא מוכנה שמשהו יקרה לה. היא הנהנה ״אנחנו נפרק אותו ואז את תירי בו״ מת׳יו אמר. צחקתי ואמרתי ״בואו נחזור להרוג את החיילים האלה. ההרולד הזה הולך למות, ואני אפילו אבקש אישור מאבא, אבל בינתיים נענה אותו פיזית״ אמרתי מחייכת והם חייכו והלכנו לכיוון הרחבה.
בוקר - נקודת מבט  יוליו
קמתי בשעה  חמש,  מתארגן לובש מדים, אויש אני כזה חתיך.  ירדתי והלכתי לכיוון החדר של טובי.  לקחתי איתי את הזמבורה, ושמתי. אותה ליד האוזן שלו. צחקתי וספרתי לעצמי. 3,2,1 ״ביייייפפפפפפפפפ״ הזמבורה צלצלה והוא קפץ מהמיטה ישר לעמדת קרב. נקרעתי מצחוק ונשפחתי על הרצפה.  הוא קלט אותי וקפץ עלי. ״אני ארצח אותך ליאו!! ממתי אתה מעיר אותי ככה?!״ הוא קרא ״אתה מעיר אותי רק כשישי גיוס חדש... או, יש גיוס חדש״ הוא אמר ״וואו טובי, יכולות הקליטה שלך... משהו״ אמרתי צוחק ״יאללה תעלה על מדים. אתה רוצה להעיר את אנדי?״  הוא ישר רץ לארון וחזר עם מדים. אחח... אנחנו זוג חתיכים לא נורמליים. ״יאללה בוא כוסון״ טובי אמר ויצא מהחדר. צחקתי ויצאתי אחריו. עלינו לחדר של אנדי, והוא אמר ״שנייה״ הוא פתח את הדלת וראינו את אדרי ואנדי ישנים יחד כפיות. טובי הזיז את אדרי הצידה, כי הוא ישן עמוק ייתר, ונכנס ביניהם. הוא סימן לי עם האצבעות לכסות את האוזניים, לא מהזמבורה אלא מהצעקות של אנדי. ״3,2,1...״ לחשנו ביחד והוא לחץ על הזמבורה. אנדי ישר קפצה, ונחתה בקצה החדר, ואדרי קם כאילו רק מישהו החטיף לו מכה בראש. ״טובי!!!! אני ארצח אותך!!! כדאי לך לברוח!!!״ אנדי צרחה וטובי יצא בריצה מהחדר כשאנדי מאחוריו. ״אז מה אדרי? מוכן לקרוע לאנשים ת׳תחת?״ שאלתי ״הייתי מוכן עד שאתה וטובי הגעתם״ הוא אמר בחיוך ״איכס אדרי אני לא צריך לדעת מתי אתה מזיין את אחותי!!״ קראתי וקמתי ״היי אחי תרגע אני לא מזיין את אחותך, אני מזיין את ארוסתי״ הוא אמר ״שאולי במקרה היא אחותך״ הוא אמר מחייך ״איכס. ואם עוד פעם אחת תגיד שאתה מזיין אותה אני שובר לך תפרצוף! אתה לא מזיין אותה! זיון זה כשאתה עם סתם בחורה! אנדי היא ממש לא סתם בחורה״ אמרתי ״הו אחי, אני האחרון שאתה צריך להגיד לו את זה״ הוא אמר מחייך ועם מבט אוהב בפניו. ״טוב יאללה אח שלו, לך תעלה על מדים״ אמרתי טופח על רגלו. וקם מהמיטה, יוצא מהחדר. ירדתי למטבח, וראיתי את אנדי יושבת על טובי ומרביצה לו ״אאו אוו! אנדי דיי!״ הוא קרא ודחף אותה מעליו ״מה נראה לך שאתה מעיר אותי ככה?!״ היא קראה עדיין חובטת בו ״אנדי די! תעלי על מדים!״ קראתי צוחק. היא הביטה בי בכעס ועלתה לחדר. ״בוקר טוב אמא״ אמרנו אני וטובי יחד ״בוקר טוב חמודים״ היא אמרה עדיין הגב אלינו. ״למה אתם ערים כל כך מוקד- אה. הבנתי״היא אמרה מסתובבת אלינו ומסתכלת עלינו. ״אויש חתיכים שלי. שבו לאכול עוד מעט השקמה״ היא אמרה מחייכת וישבנו שנינו לאכול. אנדי ואדרי נכנסו ולשנייה נאבקתי בדחף לכסות את אנדי. היא לבשה גופיית סבא חצי שקופה, מכנסי חאקי שישבו עליה מושלם, קוקו גבוה ומשקפיי טייסים. מדים טיפוסיים. אדרי נראה כועס, ואנדי שלחה לטובי מבטי רצח. ״טובי העיר אתכם נכון?״ אמא שאלה ואנדי הנהנה עדיין שולחת לטובי מבטים. היא נאנחה וצחקה ״טוב תאכלו חמודים, יש יום ארוך״ אמא אמרה מחייכת. אחרי ארוחת הבוקר, יצאנו לחצר, ובדיוק נשמעה סירנת ההשקמה. אדרי קרא במערכת ״קומו חיילים! יש לכם עשר דקות להיות בחצר על מדים!״ הוא קרא, ואחרי עשר דקות בדיוק, עמדו מולנו המון אנשים. ״אוקיי אז ככה! אתם מתחלקים לארבע קבוצות, לפי תוצאות מבחני המאמץ! אלה שבקבוצה ד, איתי, קבוצה ג, עם אדרי לידי, קבוצה ב, עם טובי, וקבוצה א, עם ליאו. כל סוף שבוע, יהיו מבחנים, שמעלים או מורידים בדרגות. מי שיעבור את המבחן, יעלה דרגה, ומי שייכשל ירד דרגה. מי שייכשל ברמה ד, לא יהיה חייל וילך הבייתה, ומי שמקבל ציון עובר, נשאר באותה קבוצה. מי שמצטיין בקבוצה א, יגויס להיות חייל, ויעבור את הטירונות. יש שאלות?״ אנדי אמרה ״כן בייב את פנויה? כי יש לי כושר פיזי טוב בדברים מסוימים״ אמר איזה בחור חי בסרט. שלושתינו, אדרי, טובי ואני, בדרכנו ובאנו להסתער עליו, אבל אנדי אמרה ״כן, מה שמך?״ היא שאלה ״אני ארתור״ הוא אמר בטון המגעיל שלו ״יופי אז אתה בקבוצה ג. עם אדרי, שהוא במקרה הארוס שלי, וידאג לך טוב טוב. בהצלחה״ היא אמרה מחייכת, ומנשקת את אדרי. אני וטובי עדיין היינו דרוכים. ״תרגעו. הכל בסדר״ היא אמרה וחיבקה את שנינו. חיבקנו אותה חזרה, ונעצתי מבט בארתור הזה. הוא ימות. ״אוקיי! עכשיו שסיימנו עם זה, אנחנו נמיין אתכם!״ אמרתי והתחלתי למיין לפי הרשימה. לאחר בערך רב שעה, כל קבוצה הלכה עם המאמן שלה. קבעתי עם כולם, שהיו אני אעבוד עם החיילים על סבולת לב ריאה ״אוקיי חיילים! עמדו בשורה!״ קראתי וכולם נעמדו בשורה, כשיש פה שתי בחורות, שמנסות להבליט את החזה שלהן. חייכתי. ״אוקיי היום אנחנו עובדים על סיבולת לב ריאה! אתם יודעים מה זה אומר?!  ריצות! אנחנו הולכים היום לרוץ 10 קילומטרים. מעכשיו! זוז! זוז! זוז!״ קראתי והם התחילו לרוץ. יצאנו  משטח הפנימייה, וכולם התחילו להתנשף כמו סוסים אחרי שני קילומטרים. אני בקושי התנשפתי.  אחרי עשר קילומטרים, כל החיילים נשכבו על רצפת השיש מיוזעים ואדומים, ונראים כאילו הם אחרי מקלחת. שתי החיילות, היו ספוגות זיעה, והגופייה הלבנה שלהן, התחילה להיות שקופה.  חייכתי ״אוקיי חבר׳ה עשר דקות מנוחה ואז יוצאים לעוד ריצה של עשרים קילומטרים, כי רצתם ממש לאט! עשר דקות ואתם מתייצבים פה כמו שעון!״ אמרתי והם מיהרו לברזיות, דוחפים אחד את השני, בזמן שהבנות הורידו את הגופיות שלהן, והבנים, שהיו בשוק, לא שמו לב, והבנות נדחפו בתור לברזייה. חובבנים. חייכתי ובדיוק ראיתי את הקבוצה של אנדי, אבל לא ראיתי את אנדי. נבהלתי לשנייה, ואז חיפשתי שוב, ולא ראיתי גם את ארתור.  נבהלתי ורצתי בספרינט לאיזור האימונים של אדרי ״אדרי!!״ צעקתי תוך כדי ריצה והוא לשנייה נבהל ״מה קרה?!״ הוא קרא במבט אימה ״אנדי!! אני לא יודע איפה היא! ראיתי את הקבוצה שלה, אבל היא לא הייתה שם! וגם הארתור הזה לא היה שם!״ קראתי מפחד ״קרא לטובי! עכשיו! אתם! תמשיכו להתאמן!״  הוא צרח ורץ לכיוון הקבוצה של אנדי. רצתי לקבוצה של טובי וצרחתי לו ״טובי!!!״  גם תוך כדי ריצה ״מה קרה?!״ גם הוא הגיב כמו אדרי ״אנדי!! לא יודע איפה היא! יצאתי לריצה עם החיילים, ושחזרתי ראיתי את הקבוצה של אנדי, אבל אנדי לא הייתה שם! וכשהסתכלתי שוב, גם הארתור הזה לא היה שם!!״ צעקתי בהיסטריה ״מה?! דיברת עם אדרי?!״ הוא קרא ״ברור!!״ אמרתי ״תמשיכו להתאמן לא רוצה בעיות !!״ הוא צרח והלך איתי ״בוא נרוץ לחפש אותה!!״  הוא צרח ורצנו בהיסטריה ״אדרי!!״ קראנו שמצאנו אותו רץ ומחפש בהיסטוריה ״אני לא יודע איפה היא!!! מה אם הזבל הזה עשה לה משהו?! אני ארצח אותו אני נשבע לך!!״ הוא צרח בהיסטריה והמשיך לחפש. לפתע הוא קפא ורצנו אליו.  כשהגענו קפאנו גם אנחנו. אנדי הייתה צמודה לקיר, בוכה, והוא מנשק אותה בפראות, בזמן שהיא מנסה להיאבק בו, והיא בלי מכנס וחולצה, ערומה לחלוטין, והוא בלי מכנס ובוקסר. לפתע היא מתנתקת ממנו וצורחת בשיא הכוח. הוא מיהר להשתיק אותה, ואז דקר אותה בבטן, פעמיים, ובחזה. העיניים שלי נפערו בהלם ודפקתי אליה ספרינט, וצרחתי ״לא!!!!״ בזמן  שהוצאתי את האקדח, ויורה בגב שלו. אדרי רץ בשיא כוחו ופורץ בבכי תוך כדי ״לאא!!! אנדי!!!! יפה שלי!!!! בבקשה תסתכלי עליי!! חיים שלי תסתכלי עליי!! ליאו!!! קרא לאבא שלך!!!! תסתכלי עליי בייבי״ הוא אמר בהיסטריה ואני חייכתי בזריזות לאבא, שלא לקח לו יותר מצלצול אחד לענות. ״היי ליאו איך החיילים?״ הוא שאל בטון נחמד ״אבא! בוא מהר לסמטה ליד הגינה!! עכשיו!!! ותקרא לרופא במיידי!!!״ מרחתי לטלפון ״אני בדרך ליאו מה קרה?!״ הוא שאל בפחד ושמעתי שהוא רץ תוך כדי שהוא ממלמל לאמא לבוא ״אנדי פשוט תבוא מהר!!״ צעקתי וניתקתי רץ לאנדי ״אנדי יפה שלי בבקשה תסתכלי עליי״ אדרי אמר בוכה מנסה לגרום לה להשאר איתנו. כעבור כמה שניות אבא היה שם, ולידו אמא. הם קפאו כשראו אותה באותה נקודה שאנחנו קפאנו,  ומיד רצו אלינו ״הרופא בדרך, הוא היה בדיוק בבית מרקחת מה קרה?!״ אבא אמר ״אחד החיילים ניסה לאנוס אותה, ויש מצב גדול מאד שהוא הצליח, וכשהיא ניסתה לצרוח הוא דקר אותה״ אמרתי בוכה מנסה לחסום מהפצעים לדמם יותר ״אנדי!! אנדי תסתכלי עליי!!! אנדי יפה שלי תישארי איתי!!! אנדי!!״ אדרי קרא בהיסטריה בוכה את החיים שלו ״אני פה! אני פה!״ הרופא קרא ״הוא מהר!!״ אדרי צרח ״היא פצועה ממש קשה, והיא אבדה כמות גדולה מאד של דם. אני צריך לתפור אותה, ולחבוש. אתם צריכים לזוז קצת.״ הוא אמר מנסה להיות רגוע. ״אני לא זז״ אדרי אמר והרופא הנהן. זזנו קצת הצידה, אך עדיין קרובים, ויכולנו לראות הכל. כעבור כמה דקות, הוא סיים לתפור אותה, והתחלי לחבוש, שפתאום היא התחילה לפרפר. ״אוי לא״ הרופא מלמל והתחיל להחיות אותה. ״לא, לא לא!!!! אנדי!!!!! יפה שלי תישארי איתי!!!! תסתכלי עליי!!!! יפה של תפתחי את העיניים!!! אני פה!!!!״ אדרי צרח מחזיק אותה. היא הפסיקה לפרפר, והרופא בדק כת הדופק שלה. ״היא חיה, אבל לא לעוד הרבה זמן, הסכין חדר את הלב שלה, אני אצטרך להזעיק אמבולנס״  הוא אמר ואני הנהנתי בזריזות. ״אני לא עוזב אותה!״ אדרי אמר כולו ספוג דמעות. הרופא הנהן והתקשר לאמבולנס. כעבור חמש דקות האמבולנס היה לידנו, והעמיס את אנדי. אדרי הלך איתה ואני טובי וההורים מיהרנו ללכת לאוטו. נסענו לאמבולנס, אחרי שהודענו לחיילים שיש להם חופש במשך היום. נכנסנו לבית החולים, ואדרי כבר היה בחדר ההמתנה, כולו שבור. ״היא בניתוח. הרופא אמר שהסכין פגעה בה קשה. אני לא אשדוד אם יקרה לה משהו״ הוא אמר והרים אלינו מבט שבור ומרוסק. מבט של מישהו ששברו לו את הלב. אמא גם התחילה לבכות, ואני וטובי בכינו כבר ממזמן. ישבנו, אני וטובי משני צדדיו של אדרי, וחיבקנו את הכתפיים שלו. שלושתינו בוכים. כעבור ארבע שעות אחר כך, שעות של סבל, רופא אחד יצא מאיזור חדרי הניתוח ואמר ״אני מצטער, אבל היא לא שרדה״. ברגע זה העיניים שלי ראו רק שחור, ונפלתי על הברכיים שלי. אדרי התרסק על הרצפה והתייפח. ״לא!!!! זה לא יכול להיות!!!״ הוא צרח ובכה. ״אנדי!!!! אהבה שלי את לא יכולה ללכת לי ככה!!״ הוא צרח ואחז בחזה שלו. התכופפתי לכיוונו וחיבקתי את הכתפיים שלו. הוא העיף אות ממנו וקם לכיוון הרופא ״אני רוצה לראות אותה. אני חייב לראות אותה״ הוא אמר ואחז ברופא. הרופא הנהן במהירות והתקדם לכיוון מן חדר כזה. היה שם שולחן, ועליו הייתה מונחת גופה, עם סדין מעליה. אדרי הסיר את הסדין מעל הראש של הגופה ואדרי היה בהלם. ״אדרי? מה קרה?״ שאלתי עדיין סחוט בדמעות. לפתע עלה לו חיוך. מה? אחותי עכשיו מתה, ארוסתו מתה. והוא מחייך?! ״אנדי״ הוא אמר והתקרב אליה. מה?! התקרבתי אליה, וראיתי שהעיניים שלה פתוחות, והיא נושמת. אדרי חיבק אותה ודמעות חדשות התחילו לזרום להן. הוא ליטף את הראש שלה והיא חייכה אליו חיוך מזויף ודמעות הציפו את עיניה. ״אדרי... אני... הוא...״ היא פרצה בבכי. ״ששש בייבי אני כאן. הוא לא יעשה לך כלום. אני נשבע לך שאני ארצח אותו במו ידיי! אבל את חייה. את פה. את נושמת. יפה שלי אני פה״ הוא אמר בוכה וחיוך על פניו. הרופא שעמד שם עדיין, ניחם את אמא שלי. תפסתי אותו מצווארון החולצה. ״זה נראה לך מצחיק שאתה פה מנחם את אמא שלי ואחותי חיה בחדר השני?!״ צרחתי עליו ״מה?! אבל לא היה לה דופק!״ הוא אמר ״אתה בעצם אומר שהבת שלי חיה?!״ אבא שלי אמר ואמא שלי רצה לחדר איפה שאנדי ואדרי, ביחד עם טובי. ״כדאי לך מאד, שיוציאו אותה מהחדר הזה, וישימו אותה בחדר פרטי״ אבא שלי אמר בטון מאיים והרופא מיהר להנהן ״כן אדוני״ הוא מיהר להגיד ושחררתי אותו. הסתכלתי עליו במבט מאיים והלכתי לכיוון החדר של אנדי. אדרי עדיין היה על הברכיים ליד הראש שלה ובכה יחד איתה. טובי גם הוא בכה ואנא שלי גם היא, כולם בכו. אבא שלי גם הגיע אחריי. וכולנו בכינו יחד עם אנדי. הרופאים הגיעו כמה דקות לאחר מכן, וחיברו אותה לעירוי, ולמד דופק. הם העבירו אותה חדר, וכל הדרך לחדר, אדרי החזיק לה את היד. נכנסנו לחדר, וישבנו עם אנדי, שפשוט שתקה, בזמן שאדרי ישב מאחוריה, כך שהיא נשענת על החזה שלו, והוא מלטף אותה. היא בהתה בנקודה מסוימת, ודמעות זלגו מהעיניים שלה בדממה מוחלטת. כאב לי לראות אותה ככה. שבורה ומתוסכלת. גם לאדריאן היה קשה עם זה. זה בגללי. כל המצב הזה. בגלל שאני קפאתי שם, היא נאנסה. בגלל שאני קפאתי שם ולא הגעתי אליה, היא נדקרה עד סף מוות. בגלל שאני לא הייתי שם, לא ראיתי שהוא חטף אותה. בגלל שלא הייתי שם לירות בו במקום, היא במצב כזה. השפלתי את מבטי ודמעה ירדה מעיניי. ״ליאו?״ אנדי שאלה בקול רועד ומיהרתי להרים את מבטי ״מה יפה שלי?״ שאלתי בחיוך ״למה אתה בוכה?״ היא שאלה בזמן שדמעות זורמות מהעיניים שלה. ״אני בסדר יפה שלי.״ אמרתי ״לא. תגיד לי מה קרה״ היא אמרה ״פשוט... בגללי את במצב הזה. בגלל שאני קפאתי שם, את נדקרת עד סף מוות. בגלל שאני לא הייתי שם לעצור אותו, את נחטפת. בגלל שלא הייתי שם לירות בו במקום את כאן. בגלל שאני קפאתי את...״ השפלתי את מבטי והיא אמרה ״היי! זאת לא אשמתך! אתה היית שם! ועשית מה שיכולת! זה לא אשמתך! זאת אך ורק אשמתי!״ היא אמרה ודמעות המשיכו לזרום. ״הוא לא חטף אותי! הוא פשוט אמר לי שהוא רוצה לדבר איתי, הלכתי איתו מעט הצידה, ואז הוא התנפל עליי והתחלתי להיאבק אז הוא הכה איתי. הוא תפס אותי, והתחיל להפשיט אותי. ואז הוא...״ היא אמרה והדמעות זרמו. ראיתי את השנאה יוקדת בעיניים של אדרי והיא כנראה השקיפה את השנאה בעיניים שלי ובעיניים של טובי.  אדרי נישק את ראשה וחיבק אותה בעדינות, כדי לא לפתוח את התפרים ״אני פה עכשיו בייב. אני לא אתן לכלום לקרות לך״ הוא אמר והיא עצמה את העיניים בחיוך קטן. מה הייתי עושה בשביל שלי תהיה אהבה כזאת. לורן, היא פחות פתוחה כמוני, זה לא בדיוק אותו הדבר. אני רוצה גם אהבה כזאת. אני הולך ללורן. ״בייבי שלי, אני הולך ואני אחזור עוד בערך שעה. טוב?״ שאלתי אותה והיא הביטה בי מוזר ״לאן אתה הולך?״ היא שאלה ״ללורן״ אמרתי והיא חייכה. ״בהצלחה״  חייכתי ונישקתי את ראשה ״אני אחזור להיות איתך היום. אני מבטיח״ אמרתי לה, והיא החזירה לי הנהון עם חיוך קטן. יצאתי מבית החולים והלכתי לכיוון המכונית שלי. נסעתי לכיוון הבית של לורן. חניתי את האוטו, והלכתי לכיוון הדלת הגדולה,  דופק עליה מחויך. לורן פתחה את הדלת עם חלוק רחצה ועיניה היו המומות ״ל-ליאו מה אתה עושה פה?״ היא שאלה בהלם. ״כלום באתי לראות את החברה היפה שלי אסור?״ שאלי מחויך ונישקתי אותה ״ליאו כדאי שתלך״ היא אמה ודחפה אותי לכיוון הדלת ״לא לורן! תקשיבי רציתי לשאול אותך משהו!״ אמרתי לה והיא עצרה לחוצה. ״לורן תקשיבי לי. אני אוהב אותך. כמו שלא אהבתי בן אדם בחיים שלי. מה שאני מרגיש כלפייך... זה משהו שאי אפשר לתאר. את אהובתי היחידה. ואני אוהב אותך. רציתי לשאול אותך אם את רוצה את לתת לי את הכבוד להיות בעלך?״ שאלתי וכרעתי על הברך (ה.ה- זאת הצעת הנישואין הכי מעפנה שיכולה להיות אבל זרמו) מוציא את הקופסא מהכיס. היא שמה יד על פיה ״ל-ליאו! אתה צריך ללכת!״ היא קראה ודחפה אותי לכיוון היציאה ״למה לורן מה ק-״ קפאתי. במעלה המדרגות, עמד לו בחור לבוש רק בבוקסר. הסתכלתי על לורן, והיא השפילה מבט. ״את... את בוגדת בי?!״ שאלתי המום ״ליאו..״ היא נאנחה ״לא אל תגידי לי ליאו! אני באתי פאקינג להציע לך נישואין, ואת בוגדת בי עם מישהו אחר! לכי להזדיין! או בעצם את כבר עושה את זה!״ צעקתי עליה ומשכתי בשירותיי בתסכול ״ליאו חכה!״ היא אמרה ותפסה בזרועי ״אל תגעי בי! תחזרי לבחור שלך!״ צעקתי ולקחתי את הקופסא עם הטבעת,  ויצאתי מהבית שלה במהירות. נכנסתי לאוטו וישבתי בוהה בהגה. היא בוגדת בי. היא בגדה בי. היא ממשיכה בטח לבגוד בי. דמעות זלגו מהעיניים שלי. ישבתי שם בערך חצי שעה, והתחלתי לנסוע בהלם לבית החולים. חניתי את המכונית, והלכתי כמו זומבי לכיוון הכניסה לבית החולים.  הלכתי לחדר של אנדי וכשנכנסתי ישר אדרי תקף, כי אנדי ישנה כבר, עם דמעות שעדיין זורמות מעיניה. ״נו איך היה?״ הוא שאל בחיוך, טיפה מזויף, ואני מבין את זה, ארוסתו עכשיו שוכבת בבית חולים אחרי שהיא נאנסה ונדקרה. ״לא רוצה לדבר על זה אדרי״ אמרתי לו ״אוווו למה היא אמרה לך לא?״ טובי שאל ״לא, ואני לא רוצה לדבר על זה״ אמרתי ״נו בחייך! תן לנו משהו!״ טובי המשיך ״היא בגדה בי!״ צעקתי ושניהם השתתקו. השפלתי את מבטי לרצפה. ״היא בגדה בי״ חזרתי שוב בטון חלש יותר. אחרי כמה דקות של שתיקה, אדרי אמר ״אני מצטער אחי״ הנהנתי וטובי תפח על הכתף שלי. ״אתה צריך לצאת. גם אני, היום הזה היה הרבה יותר מדי ארוך״ טובי אמר. ״תצאו אתם אני נשאר פה. אני לא עוזב אותה״ אדרי אמר. הנהנתי ואני וטובי הלכנו לכיוון המכונית. חזרנו הבייתה, התקלחנו והחלפנו בגדים. ירדתי במדרגות ״פשיי איזה חתיך!״ טובי אמר אבל לא הייתי במצב רוח בכלל. לבשתי חולצה מכופתרת שחורה, שהשרוולים מקופלים עד המרפק, ומבליטים לי את השרירים, עם שלושה כפתורים עליונים פתוחים, וג׳ינס קרעים בהיר, עם אולסטאר לבנות. טובי לבש חולצה אפורה בהירה, ומכנס שחור משופשף, גם עם אולסטאר לבנות. יצאנו למכונית וטובי אמר ״תשתה אתה, אתה צריך את זה יותר ממני״ חייכתי והמשכתי לבהות בחלון. הגענו לבר, והשומר הכניס אותנו, חבר של אבא. הלכתי ישר לבר, מוריד שלוש שוטים ויושב שם עדיין. פתאום קלטתי אותה מזווית העין. היא לבשה שמלה לבנה, שהכתפיות מתחת לכתפיים, והחלק התחתון בצורת עיפרון רופפת, עד אמצע הירך, עם גימורים בתחרה בצבע אפור פנינה בהיר. היא הילה עקבים שחורים, והשיער האדום שלה, התנועע בפראות מצד לצד ביחד עם המוזיקה. היא קלטה את מבטי על עורה וכשראתה אותי היא רקדה לאט ובחושניות יותר. זו בהחלט רומי. לפתע נצמד אליה איזה בחור והיא חייכה ורקדה איתו. קמתי גם אני והתקדמתי לכיוונה. דחפתי ממנה את הבחור והחלפתי את מקומו. ״אז... מה בחורה כמוך עושה במקום כזה?״ שאלתי ״מה שבחור כמוך עושה במקום כזה. משתחררת״ היא המשיכה לרקוד. ״הו וממה את צריכה להשתחרר?״ שאלתי אותה ״יום ארוך, אתה יודע״ היא אמרה בחיוך והסתובבה אליי וכרכה את ידיה סביב צווארי. ״בהחלט יודע״ החזרתי. לפתע משום מקום היא נשקה אותי, חזק. למשך בערך דקה, ואז כשהתנתקנו ממני היא חייכה בזדוניות והלכה משם. מה נסגר עם הבחורה הזאת?!

היוש!
אני די תקועה עם הסיפורים האחרים שלי, ובגלל שזה הסיפור הכי חדש שלי, אז הרעיונות זורמים לי אז אני פשוט ממשיכה להעלות פה. אם אתן /אתם קראתם/קראתן את הסיפורים האחרים שלי, אני אשמח לחוות דעת, ולרעיונות. אגב, אל תשכחו להצביע ולהגיב ;) אוהבת ומעריכה
לירון;)