Romy & Julio

פרק 13

רומי:
לבסוף קלטתי את הסיטואציה, וניגבתי את פניי. קמתי על רגליי והבטתי בו בכעס. ״לך״ לחשתי בכעס והוא הביט בי בכאב ״רומי בבקשה תני לי להסביר״ הוא התחנן. ״מה בדיוק יש לך להסביר?! אני באתי אתמול להגיד לך שאני מצטערת ושאני רוצה שנחזור! אני לא מאמינה שאתה האמנת לי בכלל מההתחלה!! אני נפרדתי ממך רק בגלל שלא רציתי שאבא שלי יפגע בך! וכל היומיים האלה אני לא הפסקתי לבכות! אני הייתי שבורה וחשבתי שגם אתה! אבל כשאני באה אלייך הבייתה במיוחד, אתה שוכב עם איזה זונה! אין לך שום דבר להסביר לי ליאו!״ צרחתי והדמעות זלגו שוב. ״את נפרדת ממני רק כי לא רצית לפגוע בי? את יודעת כמה סבלתי במשך סך כל היומיים האלה?! אני לא בכיתי ככה בחיים שלי! כשגיליתי שלורן בגדה בי לא בכיתי ככה! הכאבת לי בצורה שאף אחד לא פגע בי! אני הייתי צריך לשתות יותר מעשרים שוטים כדי לשכוח את הפנים שלך ואת הכאב! רק רציתי להשתחרר מהכל ואני אפילו לא זוכר מה קרה אתמול הדבר האחרון שאני זוכר זה את המועדון, ואז בבוקר את אחי אומר לי שהוא ראה אותך אתמול! רומי אני כל כך מצטער״ הוא אמר לי ואני ניגבתי את דמעותי. אני לא יכולה לסלוח לו אני צריכה זמן. ״לך אני אחשוב על זה״ אמרתי ולא הבטתי בפניו. הוא נאנח בהקלה ונעמד על רגליו. הוא משך אותי לחיבוק ואני נמסתי לתוך זרועותיו. ״רומי אני כל כך מצטער. אני לא התכוונתי לגרום לך לכאב.״ הוא אמר בטון מתנצל ושבור. ״אני אוהב אותך״ הוא לחש וחיבוקו התחזק עליי. קפאתי. הפעם הראשונה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי זה יום אחרי שהוא שוכב עם מישהי אחרת?! הדמעות שלי התחזקו וחיזקתי את חיבוקי בו. הוא גם התייפח והחביא את פניו בצווארי. ״אני אוהב אותך רומי, אני כל כך מצטער. בבקשה תסלחי לי״ הוא התייפח וחיבוקו התחזק עליי עוד יותר. לא יכולתי לשחרר אותו. אם כמה שנפגעתי ממנו, אני אוהבת אותו. ״ליאו... אני.. אני...״ לחשתי מנסה להגיד לו, להגיד לו מה שאני מרגישה, כל כך רוצה להגיד לו. הוא הביט בי בשאלה ועם דמעות בעיניים. ״ליאו אני.... אני צריכה עוד זמן לחשוב על זה״ אמרתי ופספסתי פעימת לב. פניו התקווצו בכאב והוא הנהן לאט. ״אני מבין. אבל בבקשה, בבקשה תחשבי על זה רומי. אין לך מושג כמה אני מצטער על זה. אני.... אני לא יכול לדמיין אפילו כמה פגעתי בך. אני כל כך, כל כך מצטער. אני פשוט.... אני אוהב אותך. אני לא יכול להפסיק להגיד את זה רומי. אני אוהב אותך״ הוא אמר ותפס בפניי ומושך את פניי לכיוונו. ״ליאו...״ לחשתי והתנתקתי מאחיזתו. ״בבקשה תלך. אני אחזיר לך תשובה אבל בבקשה תלך עכשיו״ התחננתי על סף בכי. הוא הנהן באיטיות והלך אחורה, לא מנתק את עיניו מעיניי. ״אני אוהב אותך רומי. אל תשכחי.״ הוא לחש פעם אחרונה בתחינה וירד מהמרפסת. הלכתי לראות אותו נכנס למכוניתו, ומצמיד את ראשו להגה. דמעות זלגו מעיניו והוא התייפח, ולפתע התחיל להכות בתסכול את ההגה. דמעות זלגו גם מעיניי והנחתי את ידי על חזי, מנסה להתעלם מהכאב. אני אוהבת אותו. אבל אני לא יכולה להיות איתו עכשיו. אני פשוט לא יכולה להיות איתו במחשבה שרק אתמול, יומיים לאחר שנפרדנו, הוא הלך למישהי אחרת. אם יומיים אחרי שנפרדנו הוא הולך עם מישהי אחרת, מה מונע ממנו להיות עם מישהי אחרת כשאנחנו ביחד? אני לא יכולה להיות איתו במחשבה שהוא נתן מעצמו, מגופו, למישהי אחרת, יומיים לאחר שנפרד ממני. ישבתי על הספה במרפסת וחיבקתי את הכרית אל חזי, מנסה למלא את הכאב. התייפחתי וזעקתי מכאב ומעלבון, עלבון מכך שכנראה לא הייתי חשובה לו אם הוא התגבר עליי תוך יומיים. נשארתי שם, יושבת ומביטה מבעד למסך הדמעות בליאו שבכה כשמצחו צמודה להגה, למשך משהו כמו עשר דקות ואז הוא הרים את ראשו, ניגב את עיניו והטניע את מכוניתו. ניגבתי גם אני את דמעותיי ונכנסתי לחדרי. ישבתי על מיטתי, ולקחתי את ציור הקנבס שציירתי בשבילו של שנינו לידיי, והבטתי בנו, מחויכים ונראים מאושרים. כאב לי. כאב לי הלב במחשבה שליאו אולי ויתר עליי למרות מה שהוא אומר. כואב לי הלב על המחשבה שמישהי אחרת נגעה בו. פשוט כואב לי. לפתע אלי נכנסה מבעד לדלת בשקט והתחילה להתקדם אליי. התייפחתי בשקט והיא הצמידה אותי אליה. ״את ציירת אתכם ביחד?״ היא שאלה ויכולתי לשמוע את החיוך בקולה. התייפחתי חזק יותר והיא הצמידה אותי אליה יותר ״ששש... הכל בסדר יפה שלי. אני פה״ היא אמרה ״מה קרה מה הוא אמר?״ היא שאלה בדאגה ״הוא... הוא אמר שהוא אוהב אותי״ התייפחתי. היא נאנחה ״אוי יפה שלי אני אני כל כך מצטערת. אם רק הייתי יכולה לעזור לך להעלים את הכאב שלך... בואי ננסה לחשוב על משהו אחר. יש לנו הופעה עוד יומיים! בואי נלך להשכיח ממך את הבחור הזה״ היא אמרה בעדינות ומשכה אותי לכיוון חדרו של מת׳יו.