Romy & Julio

פרק 2

ישבתי על יד דוריאן כשאינדיגו מונח על הרצפה של הלימוזינה. סימסתי לאבא שאנחנו בדרך, כשאינדיגו בידנו. חמש דקות מאוחר יותר, כשנכנסנו בשער הכניסה לאחוזה, אבא חיכה לנו עם 5 שומרי ראש בכניסה. ״תקשרו אותו ליד הבן שלו. אני רוצה שהם יראו אחד את השני״ אמרתי לשומרים והם מיהרו לגרור את אינדיגו לחדר. ״אני גאה בכם. מתי בערך הוא יתעורר?״ הוא שאל בחיוך גאה ״עוד בערך רבע שעה״ אמרתי ״הוא אמור להתעורר בערך באותו זמן עם הילד אדוני״ השומר שאמרתי לו לשמור על ארנולד אמר ״יופי״ אמרתי. לפתע נשמעה צעקה ״מת׳יו! תחזור לפה מיד!״ ומולי נגלו האחים הקטנים שלי, כשמת׳יו רץ ומתחמק בצחקוקים מאלנה האדומה בוערת. ״וואו מה קורה פה?!״ שאלתי את זוג בני הנוער הדפוקים האלה ״רומ! מה קורה?״ מת׳יו רץ אליי ומחבק אותי. הוא מנסה כבר בערך חצי שנה להתחנף אליי כדי שאני אבקש מאבא שהוא יעשה אצלי התמחות. ״הכל בסדר מת׳. אמרתי לך כבר, אתה לא עושה אצלי התמחות עד שתהיה לפחות בן 18. עכשיו, מה עשית לאלי?״ שאלתי אותו ואבא גיחך מאחורי. הוא נאנח ואז ענה בחיוך מרושע ״חיטטתי לה בשיחות וגיליתי על החבר הסודי שלה״ ״איזה חבר סודי?!״ אבא אמר באימה. צחקתי ולפתע ראיתי את מת׳יו עף לרצפה כשהוא אוחז בלסת שלו ואלנה מעליו ״אמרתי לך שאם תספר אני ארצח אותך!״ היא צרחה והמשיכה לחבוט בו. לפתע היא נעצרה וראיתי את הפנים המדממות שלו. ״היי רומ. מה קורה? זה לא חבר סודי, זה דרייק. את מכירה אותו. פשוט המטומטם הזה בדק לי את השיחות״ היא אמרה. היא צודקת ידעתי על דרייק.״וואו וואו וואו אני לא זוכר שאישרתי את זה!״ אבא אמר בבלבול והלם ״טוב אני משאירה את דורי לעזור לך לפרק את מת׳, לי יש עבודה לעשות. וטוב לראות אותך בייב״ אמרתי מנשקת את הלחי שלה. היא חייכה וענתה ״לא אני מסתדרת עם המפגר לבד. טוב לראות גם אותך״ היא חזרה לחבוט בו ואני חייכתי כשראיתי שדורי מנסה להפריד. אלי הייתה שנה בפנימייה צבאית בהכנה לעבודה עם המאפייה שלנו, ומת׳יו היה ביחד איתה. חייכתי לנוכח המשפחה השרוטה שלי והתקדמתי לכיוון החדר ״אתם באים לבדוק את החקירה?״ שאלתי את אבא שלי ״כן, אני והשומרים נהיה בחדר התבוננות, ודוריאן יהיה איתך״ אבי אמר  עדיין בהלם מהשיחה שהלכה עכשיו והלכנו לכיוון המדרגות. נכנסתי לחדר, ושוב, שיחקתי אותה קשורה ומסכנה. זה החלק שאני הכי אוהבת. החלק שהם חושבים שאני חסרת ישע, ואז אני פוצעת אותם בדרך הכי קשה. באגו. אינדיגו התעורר וכמובן שחש את הכאב בעורף. בשלב הזה כבר היו לי דמעות מזויפות על הפנים. ״אלנה? מה את עושה פה? מה אני עושה פה? איפה אנחנו?״ הוא שאל. וואו תירגע ״אנחנו באחוזת בלאק. אני לא יודעת הייתי במסיבה, פתאום הרגשתי כאב בעורף ואז התעוררתי פה. איתך״ אמרתי מזייפת התייפחויות. הוא סרק את החדר ואז מבטו נח על ארנולד הישן ״ארנולד? ארנולד ילד שלי דבר אליי! מה קרה לך?״ הוא שאל בהיסטריה וארנולד התעורר. שיט הוא יהרוס לי. ״אבא?״ הוא שאל, ואז ניצוץ של הבנה ניצט בעיניו. ״אבא ברח! רוץ מכאן! תברח כל עוד אתה יכול!״ הוא אמר לו ״אנחנו חייבים לברוח! מה קרה לך? אנחנו חייבים לצאת מכאן. שלושתינו״ הוא אמר מסתכל עלינו ״שלושתינו על מ- אבא ברח!״ הוא התחיל לא מבין, ואז כשקלט אותי הוא נקטע ״ארנולד מה עובר עלייך?! אנחנו כולנו אסירים כאן! אנחנו נברח שלושתינו!״ הוא קרא לא מבין מה נכנס בבן שלו ״אתה לא מבין! אתה צריך לברוח! אני אהיה בסדר הם רוצים אותי חי אבל אותך לא! תברח! אסור לך להישאר בחדר הזה!״ הוא קרא ״אני לא משאיר אותך כאן!״ אינדיגו אמר ״אתה חייב! אני אהיה בסדר! תברח אתה לבד!״ ״אלנה בואי!״ הוא אמר ״אנחנו חייבים לחשוב על תוכנית לברוח״ אינדיגו אמר ״אלנה? מי זאת אל- אבא לא! תרוץ! תתרחקי ממנה!״ הוא קרא לעברי ״מה עובר עלייך?!״ אינדיגו צעק על בנו ״איזה אלנה?! זאת לא אלנה! היא המענה!״ הוא קרא ״בן אתה מדבר שטויות היא חטופה בדיוק כמונו!״ הוא צעק עליו ״אמ... את האמת אינדיגו... הוא צודק״ כל הריב הזה השפלתי את מבטי כי לא יכולתי לשמוע אותם. אבל עכשיו, כשהצטרפתי לשיחה, הרמתי את מבטי עם חיוך מרושע. ״אויש זה סתם שטויות. את בסך הכל ילדה״ אינדיגו אמר. ״אבא לא!״ ארנולד אמר מנסה לקום ״הו ארנולד תירגע אנחנו לא רוצים שייפתחו התפרים לא?״ שאלתי ״איזה תפרים?״ אינדיגו שאל והסתכל על הבטן של בנו, עם התפרים המקצועיים שלי. ״מה קרה לך?״ אינדיגו שאל מזועזע ״אני״ אמרתי בחיוך. ״עכשיו בואו נעזוב את הנושא הזה בסדר? אוף נמאס לי לשמוע את האיחוד המרגש הזה. עכשיו לחלק המעניין. אני צריכה את הלוח זמנים של ווייט. אני יודעת שהוא ברשותכם. ואני צריכה אותו לרשותי״ אמרתי בטון רגוע ״ברור מותק. רוצה גם אולי את העולם על מצע של עלי חסה?״ אינדיגו שאל בזלזול ״הו לא חומד אתה לא הבנת את המעמדים.״ אמרתי מתקרבת אליו ״התפקיד שלי בחדר הזה, הוא לסחוט ממך את המידע על משפחת ווייט בכל מחיר. והמחיר שלך די נמוך אם אתה שואל אותי. איפה לוח הזמנים של ווייט?״ שאלתי ״על גופתי המתה״ אינדיגו ענה ״אני יכולה לארגן את זה״ אמרתי בחיוך. ״אתה אולי מעדיף שאני אפתח את התפרים של ארנולד? נראה לי שכחתי לטפל שם בכמה עניינים״ אמרתי ניגשת לשולחן שלי, עם הסכין עליו, ומתקרבת לארנולד. ״אל תגעי בו״ אינדיגו אמר בטון מזהיר ״אתה עדיין לא מבין מעמדות חומד. אתה לא אומר לי מה לעשות עכשיו. זה החדר שלי ואני מחליטה בו מה לעשות. אבל בגלל שהתעקשת כל כך יפה...״ אמרתי והתרחקתי את הסכין מארנולד, שומעת את אנחת ההקלה של שניהם, ושנייה מאוחר יותר, הסכין מוצאת את דרכה לרגלו של אינדיגו. ישר בתוך העצם כך שיש לו שבר ממש רציני. חייכתי. עכשיו אתה רוצה אולי להגיד לי איפה אני יכולה למצוא אותו?״ שאלתי והוא הביט בי במבט קר ומלא כאב. ״לא״. כעבור בערך חצי שעה גם הוא היה פתוח על השולחן שלי, כשאני מתעסקת עם האיברים שלו ״איפה. הלוח. זמנים?״ שאלתי ״אני לא אגיד לך!״ הוא ענה. תפסתי את הסרעפת שלו ומעכתי אותה כך שהוא נחנק. ״איפה היא?״ שאלתי ״אני לא אגיד לך!״ אוקיי שלב הבא. ״אז אולי ארנולד יודע. ארנולד חומד. איפה המערכת של ווייט?״ שאלתי, והוא הצמיד את שפתיו אחת לשנייה. נאנחתי ופתחתי את תפריו של ארנולד גם כן. ״איפה. זה?״ שאלתי מתחילה להתעצבן שקירבתי את השולחנות שלהם. שוב כעבור עשר דקות של צרחות ותחנונים להפסיק, אך שום מילה על המערכת. ״טוב ארנולד תיפרד מהעולם כבר העברת את המסר. אני הולכת לקצור לך איברים ואז למצוא דרך מעניינת לשלוח את הגופה שלך למשפחת ווייט.״ אמרתי מתקרב אליי ״רגע!״ אינדיגו אמר ״כן?״ שאלתי מסתובבת לכיוונו ״את יכולה ללכת למפגש במקומי ביום שני עם מר ווייט ואז תחטפי אותו או מה שאת רוצה. רק תעזבי את ארנולד.״ הוא אמר. ״אוקיי. זה עזר לי מאד. ולך יש עותק של כל מערכת השעות של ווייט נכון?״ שאלתי והוא הנהן. ״זה אצלי במשרד״ ״אוקיי יופי תודה על המידע השימושי. אתה רוצה להיפרד מאבא שלך ארנולד?״ אמרתי ״למה? סיפרתי לך!״ אינדיגו מיהר להגן על עצמו ״זה על זה שבגלל הברית המטופשת שלך עם ווייט אמא שלי עכשיו בקומה״ אמרתי ״אבל לא הכנסנו אף אחד לקומה חוץ מאת אשתו של- רגע את הבת של- לא נכון!״ אינדיגו ענה ומצאתי כפיים בציניות ״כל הכבוד! חשבתי שתעלה על זה בשלב מאוחר יותר! אז הקיצר מילים אחרונות״ אמרתי מסדרת את הכלים שלי על השולחן. ״אני עדיין לא מפחד ממך בלאק״ הוא אמר בחשש טיפה רועד ״כדאי לך״ דוריאן אמר מאחורי ״לא ששש דורי. בוא נשמע מה יש לו להגיד. בוא נשמע, למה אתה לא מפחד ממני?״ ״את ילדה קטנה חומד. אבא שלך בטח עדיין מנסה להכשיר אותך ושאת תהיי החימום לפני שהמענה שלי תבוא״ הוא אמר יותר בטוח בעצמו ״אוי אני שמחה שזה מה שאתה חושב חומד. אבל אני המענה. ואני כל כך לא בהכשרה. תשאל את הבן שלך. יש לו מזל שהוא בחיים״ אמרתי מצביעה עם הגרזן שלי על ארנולד. ״עכשיו שסיימנו עם הנקודה הזאת. בוא נתחיל. איפה בדיוק במשרד שלך?״ שאלתי ״אני לא אגיד לך״ הוא אמר. חתכתי עם הגרזן את הבטן והחזה שלו. הוא צרח בכאבים ״ועכשיו איפה זה?״ שאלתי בחיוך ״לא, לא יעזור לך!״ הוא צרח. הכנסתי את היד ומעכתי את הסרעפת שלו. ״ועכשיו?״. הוא נחנק ואני שחררתי את הסרעפת עוברת לכבד שלו, קורעת אותו לאט ומייסר. ממשיכה ככה עד שהגעתי לזוג הכליות שלו. ״איפה זה חומד?״ שאלתי ״זה במגירות של שידת המחשב.״ הוא אמר ״באיזה מגירה?״ ״אני לא יכול להגיד לך. את תצטרכי להרוג אותי״ הוא אמר ״הו חומד אני אהרוג אותך בכל מקרה. עכשיו באיזה מגירה?״ ״השלישית!״ הוא צרח ונאנח בהקלה שהוצאתי ממנו את הידיים שלי בחיוך. ״תודה חומד. עכשיו אני צריכה שתחליטו שניכם. מחר אני אביא גם את אמא שלך. אני רוצה לענות אתכם בכך שתראו כמה שהיא סובלת בגללכם. בסדר?״ שאלתי בחיוך ״לא! בבקשה לא! אני אעשה הכל רק תשאירי אותה מחוץ לזה!״ אינדיגו קרא מפחד ״או חומד זה מה שהייתי צריכה לדעת. יש לך נקודת תורפה מהממת. ומחר היא הולכת ליפול מול העיניים שלך.״ אמרתי מחייכת בזדון. תפרתי אותו והשארתי את שניהם שם. יצאתי וישר התקדמתי לחדר הצפייה. ״תשלח אנשים למשרד של אינדיגו, אני חוזרת למסיבה.״ אמרתי והסתכלתי על עצמי. יופי לא הייתי מלוכלכת אפילו לא קצת. והאיפור שלי נשאר בסדר. מפתיע. שתפתח ידיים טוב טוב וחזרנו למסיבה. ראיתי שוב את הבחור הזה עם החליפה האפורה. נכנסתי והתקדמתי לבר לוקחת שוט וכשבאתי להתקרב לרחבה נתקלתי בחזה קשיח. ״את הבטחת לי ריקוד״ הוא אמר כמובן מאליו, וחייכתי חיוך ביישן. ״אני אשמח לרקוד איתך עכשיו״ אמרתי והוא משך בידי לרחבה. רקדנו לצלילי שיר פופ מוכר אבל לא מוכר גם יחד, וצחקנו. לפתע הוא נצמד אליי, ולא יכולתי למנוע את צליל התדהמה שלי. הרגשתי את החיוך שלו ועיניי נפגשו עם בעיניי של דוריאן. היה מוות בעיניים שלו, למרות שהן כוונו לבחור. הבטתי בו בשאלה ואז הסתובבתי עם הפנים אל הבחור. הוא חייך חיוך מושלם ואמר ״אז? אני מכיר אותך? קרובת משפחה?״ הוא שאל ״כנראה שהייתי זוכרת אותך״ אמרתי בחיוך ״כן, אז אני מכיר אותך? אני לא זוכר שראיתי אותך אף פעם?״ מאיפה הביטחון הזה? כאילו העולם של אבא שלו. ״למה הביטחון? מאיפה אתה כל כך בטוח שאתה מכיר את כולם?״ שאלתי בחיוך תוהה ״אני ווייט. אני בטוח שאני די מכיר את כולם״ הוא אמר מחייך וקפאתי. ווייט?! אני פה רוקדת עם ווייט?! ״אממ... אני צריכה ללכת.״ אמרתי ומיהרתי להתרחק, עד שיד שרירית תפסה אותי ״רגע למה?״ הוא שאל לא מבין. ״אני.. פשוט... עזוב״ אמרתי והשתחררתי מאחיזתו. מיהרתי לברוח מהאחיזה שלו לכיוון דוריאן ״מה זה היה לעזאזל?״ הוא שאל אותי כועס ״אני לא יודעת. רקדנו״ אמרתי מנסה להבין ״מי זה בכלל?״ הוא שאל מסתכל לכיוונו ״זה לא משנה. הוא ווייט״ אמרתי בשנאה ועיניו התרחבו. ״הוא מתקרב אנחנו צריכים ללכת״ אמר דוריאן והלכנו לכיוון היציאה. הסתובבתי לראות כמה קרוב הווייט הזה אלינו, וראיתי שראש אירטמיס, זה שדיבר עם אבי מוקדם יותר, עם 3 מלווים מדברים עם הווייט הזה. הסתכלתי עלהם עוד שנייה ופתאום הוא נבהל ניסה לברוח, ואז הם עילפו אותו וגררו אותו החוצה. ״בוא מהר הם חטפו אותו!״ אמרתי לדוריאן ״הוא ווייט רומ״ הוא אמר לא מבין ״הם יתחילו איתנו מלחמה דור. לא עם אירטמיס. איתנו״ אמרתי והוא הנהן מובס. ״בואי״ הוא אמר ורצנו לכיוון היציאה. לקח לנו כל כך הרבה זמן להידחס בין כל האנשים, שכשהגענו ווייט היה ער. ״מה הסיפור שלכם?״ הווייט שאל. ״אוי חמודי אתה לא רוצה להתעסק איתנו״ אמר לו אירטמיס. כן אצלנו אין שמות פרטיים. כי אי אפשר לזהות. אז השמות משפחה הם הזיהוי. כמובן שאותנו כולם מכירים גם לפי המראה אבל... ״אתם בלאק?״ שאל הווייט. זה טוב הוא מפחד. אוקיי ״לא חומד. אנחנו יותר גרועים״ אוי לא... דורי גיחך ואז יצא מאחורי המכונית. אני לא יצאתי כי הווייט יזהה אותי. ״הו אתה בטוח?״ דורי שאל ואירטמיס הסיט את מבטו בהתחלה בזלזול ושהוא הבחין בדוריאן הוא החוויר ״אמ... לא אני... אני אה...״ הוא גמגם ״ככה חשבתי״ הוא אמר צוחק מתקרב לאט ״א-אחותך פה?״ הוא שאל רועד. זה גם טוב. ״לא. אבל אני תמיד יכול להתקשר אלייה אם אתה מתגעגע אליה״ הוא אמר שואל ״לא אני בסדר״ אירטמיס מיהר להגיד. ״אוקיי. אבל אם אתם חוטפים ווייט, אני אצטרך להגיד לה אתם יודעים״ הוא אמר תוהה ״הו לא אנחנו לא חטפנו אותו. אנחנו רק משוחחים איתו״ הוא אמר. ״אז תשחררו אותו״ דוריאן אמר כמובן מאליו ״אממ... אנחנו לא יכולים לעשות את זה״ אמר אירטמיס ״ולמה זה?״ שאל דוריאן. בדרך כלל אף אחד לא מסרב לנו, משפחה ישרים של בלאק. ״כי אבא שלי ביקש לדבר עם ווייט הצעיר״ הוא אמר מושך בכתפיו. ״אה אז נראה לי אני אתקשר לאחותי לשאול מה היא אומרת על זה״ הוא אמר מוציא את הטלפון. ישר העברתי את הטלפון לשקט, והתרחקתי קצת מהמקום, אבל עדיין יכולתי לשמוע אותם. ״לא! אני מתכוון... אני יכול להתקשר לאבא שלי לשאול אותו״ הוא אמר ״אוקיי זה יהיה בסדר״ דוריאן אמר והטלפון צלצל, כנראה לאבא שלו. ״נו דארן השגת את הבחור?״ ענה בחור מבוגר. ״היי אירטמיס״ ענה דוריאן ״ב-בלאק? איפה הבן שלי?״ הוא שאל מפוחד ״הו הוא פה לידי. אבל רק שאלה קטנה, אתם רציתם לחטוף את ווייט?״ שאל בתמימות ״אממ... מה פתאום״ הוא אמר ״אני אצטרך להתקשר לאחותי?״ שאל דוריאן ״ל-לא! הכל טוב״ הוא אמר. ״אוקיי אם אתה אומר״ דוריאן אמר ״בן, אתה בסדר?״ שאל אירטמיס ״כן אבא. אני בסדר״ הם אמרו מדגישים את הבסדר. חשוד. הסתכלתי עליהם וראיתי שהם ניתקו. אירטמיס והבחור הסתכלו אחד על השני ואז הסתערו על דוריאן. ישר יצאתי מהמחבוא והתקדמתי רואה את דוריאן כבר מעל בחור אחד, וכשאחד מהבחורים מעולף על הרצפה. שתי דקות כן? ״אוי אירטמיס... רמה כל כך נמוכה?״ שאלתי והם קפאו כולם. הם הרימו אליי את העיניים, למרות שעדיין הייתי עם המסיכה הזאת. בכל זאת ווייט פה.  הוא הסתכל עליי מוזר ״מ-מה את עושה פה?״ הם ידעו שלא מזכירים את השם שלי. בשום צורה. חייכתי ״מה שאני אפספס מסיבה? מה פתאום״ אמרתי מובן מאליו. הם קמו על הרגליים, ועמדו מולי, רועדים. חייכתי. ״אז? מה אבא שלך רצה מווייט?״ שאלתי מסיטה את ראשי על הצד ושואלת בטון תמים. ״א-אני לא יכול להגיד״ הוא אמר ״אתה רוצה שנדבר על זה בבית?״ שאלתי בחיוך והוא החוויר רועד ״ל-לא״ ״אז מה אבא שלך רצה?״ שאלתי ״ל-לסחוט את ו-ווייט״ הוא גמגם. ״תודה חומד. זה עזר לי מאד״ אמרתי. אחד הבחורים תפס אומץ מאד גדול, או שהוא חדש בכל הסיפור הזה, והתקדם מנסה להעיף לי אגרוף. תפסתי את היד שלו, וחייכתי אליו ״הו חומד. מי אתה? אתה חדש?״ שאלתי ״א-אני אלן. אני חדש״ הוא אמר ״ככה חשבתי. אתה יודע מי אני חומד?״ שאלתי. הוא ניכנע את ראשו. צחקקתי ובמהירות תפסתי את האקדח מהחגורה שלו. ״יש לך משפחה אלן?״ שאלתי ״א-אני נשוי. אשתי בהריון״ הוא אמר רועד. ״הו איזה יופי! אתה רוצה להכיר את המשפחה שלך אלן?״ שאלתי. אבא שלי צריך מישהו חדש, לצי שלו, אז הוא צריך כוח וחזית מאיימת. נראה לי הוא מתאים. אלן לא התמעמע והנהן. ״יופי חומד. אז ברוכים הבאים לכנופיית בלאק. תעמוד מאחורי רגע״ אמרתי והוא עשה כדברי ונעמד מאחוריי, ליד דוריאן, שלחץ את ידו. הסתכלתי עליהם, ואז החזרתי את מבטי לכיוון השלישיית בנים הלחוצים, והמבט הלא מבין של ווייט. ״אז... אתם מתכוונים לשחרר אותו? או שנדבר על זה בבית שלי?״ שאלתי ״א-אני צריך לדבר עם א-אבא שלי״ הוא אמר מפחד מהתגובה שלי. הנהנתי בחיוך והוא הוציא את הטלפון מחייג שוב. ״בן? פעלת לפי התוכנית?״ אירטמיס ענה ״הו כן אירטמיס. רק היא קצת סוכלה״ אמרתי מחייכת ״מ-מה? איפה הבן שלי?״ הוא שאל בלחץ ״הו אל תדאג. הוא בסדר, אבל לא להרבה זמן. אם אתה רוצה איתו שלם, תגיד לו לשחרר את ווייט. אנחנו לא רוצים שתיהרס התדמית״ אמרתי. ״כ-כן. דארן תעזוב את הקפולט הזה״ הוא אמר לבן שלו והבחורים שחררו אותו. ״יופי. עכשיו אתה תקבל את הבן שלך.״ אמרתי ״עמוד מאחורי״ יריתי לעבר הווייט. הסתובבתי לראות שהוא נעמד, וכשהחזרתי את מבטי לכיוון אירטמיס. שמעתי צליל של 3 יריות. חשתי כאב חד בבטן ובאיזור החזה ונפלתי על הברכיים שהכל נהיה מטושטש. יריתי מבט רצחני לכיוון אירטמיס ואז כתמים שחורים קישטו את שדה הראייה שלי, וזוג זרועות תפסו את ראשי לפני שנתקל ברצפה. הדבר האחרון שאני זוכרת זה את ודארן יורה, ומבט מודאג בעיניים כחולות אפורות.