Romy & Julio

פרק 3

נקודת מבט יוליו:
מה אני עושה? מה אני עושה? מה אני עושה? לישון איתה, או בחדר האורחים? מצד אחד, זה החדר שלי, מצד שני לא נעים לי היא עכשיו חטפה שלושה כדורים. טוב נו אני עייף מת ואין לי כוח לסדר את החדר למטה. נכנסתי למיטה מסתכל על הפנים השלוות שלה, מלטף אותן ותוך שניה נרדם.

נקודת מבט רומי:
קמתי מקרן אור שלא אמורה להיות על הפנים שלי לפי המבנה של החדר שלי, כשאני לא זוכרת כלום מאתמול, וכאב בטן רוצח בבטן התחתונה. היה לי חם בצורה לא טבעית באיזור הגב, וכשהסתובבתי ראיתי גוף זר שוכב לידי. קפאתי והסתכלתי על עצמי. אני לובשת חולצה גדולה של גבר. אוי שיט! אני איבדתי את הביתולים שלי?! שיט! אוי לא נו אני לא מאמינה! לא הייתי שיכורה או משהו! רגע מה אני זוכרת... רקדתי עם הבחור, הוא אמר לי שהוא ווייט, ניסו לחטוף אותו, ומאז כלום. איו נו. הסתכלתי שנית על הבחור. שיט זה הוא! אני לא מאמינה! שכבתי עם ווייט?! שיט! אבא שלי יהרוג את כולם ואז יהרוג אותי! או יותר גרוע! הוא ייקח לי את הציוד! שיט שיט מה אני עושה?! ראיתי אקדח על השידה וישר הטענתי אותו וכיווני לראש שלו. הוא התעורר והביט בי בפחד ״איפה אני לעזאזל?! למה אני לובשת את הבגדים שלך?! מה קרה אתמול?!״ צעקתי לו ״תירגעי! את בבית שלי! את דיממת כמעט למוות כשאירטמיס ירו בך!״ הוא אמר לחוץ מרים ידיים. הבטתי בו מצירה עיניים והכאב החד בבטני הכניע אותי והייתי חייבת לשכב חזרה. ״את בסדר?״ הוא שאל דואג. הנהנתי. רגע אני בבית שלו?! שיט דוריאן! ״אני חייבת ללכת״ אמרתי וקמתי בזהירות, מתקדמת לכיוון הדלת ״רגע! את לא יכולה פשוט ללכת ככה! את לא תמצאי את היציאה!״ הוא אמר מרוצה מעצמו. נאנחתי ״אני חייבת ללכת! עכשיו!״ אמרתי נחושה ״ברור! רק קודם אני אתקשר לרופא שיבדוק את מצבך״ הוא אמר מרים את הטלפון מהשידה שלו. ״לא!״ קראתי והעפתי את הטלפון מידו. ״היי! מה עובר עלייך?!״ הוא אמר והלך להביא את הטלפון שלו. אני לא יכולה להרשות לכל רופא לטפל בי. יש רופאים שיכולים לפגוע בי. ״אני אבדק בבית שלי. עכשיו, איפה היציאה״ אמרתי. הוא נאנח והתקדם לכיווני. ״לפחות אני אביא לך בגדים של אחותי״ הוא אמר מובס. הנהנתי. הוא ליווה אותי במסדרון ארוך, כמעט כמו בבית שלי. הגענו לדלת גדולה חומה מזכירה מעט את הדלת שלי, רק ששלי הרבה יותר מרשימה. הוא פתח אותה בלי לדפוק ופתאום נשמעה צרחה ״מה לעזאזל?!״ ״וואו רוגע! אני צריך בגדים נורמליים שלך! היי אדרי״ הוא אמר את הסוף צוחק. ״מה קורה אחי?״ החזיר קול גברי. התקדמתי קצת לכיוון הדלת וראיתי חדר לבן עם תכלת כשמיטה לבנה במידת קינג סייז, כשעליה יש בחורה יפה עם שיער בלונדיני ועיניים חומות בהמון גוונים, שעכשיו מלאות חרדה, כשהצמידה את השמיכה אליה בהיסטריה. לידה שכב בחור חתיך עם שיער שחור ועיניים ירוקות ממש זוהרות בסוג של רדיואקטיביות. העיניים שלו היו משועשעות וגם הוא לא היה נראה לי לבוש. ״מי זאת? סחטן אחי״ אמר לו הבחור. כנראה זה אדרי. ״ליאו. צא. מכאן. עכשיו.״ אמרה הקטנה הזאת. ליאו. ווייט?! אוי אלוהים במה הסתבכתי?! הוא אמור ממש לרשת את כל אבא שלו! אוי ואבוי לי אסור לו לדעת מי אני. כנראה קפאתי והוא ישר נדרך ״את בסדר?״ הנהנתי. ״ליאו! טוס מפה אני אביא לך! רק עוף החוצה!״ היא צרחה. ליאו מסתבר צחק וסגר את הדלת. כעבור דקה בערך הבחורה החמודה פתחה את הדלת בפיג׳מה קצרה כשהשיער שלה עדיין פרוע ובגדים בידיים שלה. היא חייכה אליי והגישה לי את הבגדים. חייכתי אליה חיוך מעט מזויף ואמרתי לה ״תודה״ ״אין בעד מה״ היא חייכה שוב, ואז העבירה את מבטה הכועס לליאו ״תדפוק בדלת פעם הבאה! אלוהים ישמור!״ היא אמרה בכעס טהור. חייכתי והרמתי גבה לכיוונו. ״היי אנדי! אני אח שלך תכבדי! מותר לי לבוא! פשוט תגידי לי מתי אדריאן בא נכון אחי?!״ הוא צעק מעבר לכתף שלה ״תגיד לי אתה נורמלי?! אם אבא ישמע?!״ היא דחפה אותו מהחזה. אוי אבא שלו פה! אני צריכה לעוף מפה. ״טוב אני אלך להתלבש״ אמרתי ״ביי...״ אמרתי בטון שואל לכיוון הבחורה ״אנדי״ היא אמרה לוחצת את ידי בחיוך. החזרתי לה חיוך קטן ומזוייף, והסתכלתי על ליאו שסקר אותי ובלע כל תנועה קטנה שלי. מה עובר עליו הוא לא יודע מי אני? אה הוא לא יודע... אופס? טוב נו. עדיף שישאר ככה. הלכתי בחזרה במסדרון ופתחתי את הדלת הראשונה שראיתי. בתוכה היה פסנתר כנף שחור מדהים ביופיו, ולידו היה ספסל שחור מעור מדהים. נכנסתי לחדר והעברתי את ידי על הקלידים של הפסנתר. פתאום עלו בי זכרונות.
פלאשבק - רומי בת 14
ישבתי על האי במטבח אוכלת תפוח לפני שדוד ארווין מביא את הקורבן הבא שלי. דוריאן התיישב לידי לפתע ותפס תפוח משל עצמו. בשלב הזה הוא כבר בשלב מתקדם של עיצוב השרירים שלו, והקעקוע המשפחתי כבר הופיע על אמתו. ״מה רומ? התחלנו לזרוק? אין לך עבודה או משהו?״ הוא שאל צוחק ״ת׳אמת דורי, אני לא כמוך כל היום מול המחשב. שלחתי את דוד ארווין להביא לי את הבחור הזה שסימנת לי... מה שמו? טוב נו לא משנה״ אמרתי מושכת בכתפיים באגביות. הוא גיחך ואמר ״כן אני אולי כל היום מול המחשב אבל אני מסמן לך את הבחורים האלה אולי...״ הוא אמר צוחק. ״חומד אני זה שאחראי על העבודה שלך״ הוא אמר בטוח. ״אוי חמודון אני יכולה לדאוג לעצמי. עובדה, אבא אמר שאתה עושה אצלי התמחות, ואני עושה אצלך.״ אמרתי ״כן אבל את עושה התמחות קודם״ הוא אמר שוב גאה בעצמו ״כן כי כדי לפצוע אתה צריך להיכנס לכושר וזה ייקח הרבה זמן״ עקצתי ״אאוץ׳ בייב״ הוא אמר ושם יד על החזה וזייף פגיעה. צחקתי, ולפתע אלנה ומת׳יו הקטנים רצו למטבח ושיחקו תופסת. ״תפסתי תורך! היי דורי! היי רומ!״ מת׳יו קרא והמשיך לרוץ אבל לכיוון שונה עכשיו כשאפנה צוחקת ורצה אחריו ״ביי דורי! ביי רומי!״ והם רצו במדרגות, לפי הרעש עד הקומה השלישית. צחקנו אני ודוריאן ופתאום נשמעה מנגינת פסנתר מדהימה. חייכתי לדוריאן וישר קפצנו מהשיש, הזנחנו את התפוחים ורצנו לכיוון חדר המוזיקה הצמוד. נכנסנו מתנשפים ומחויכים לחדר, וגילינו את אמא, אישה יפהפיה עם שיער אדום בוער טבעי, ועיניים כחולות בצבע ים עמוק. היא חייכה אלינו והמשיכה לנגן. ישבנו על הספה המונחת די קרוב לפסנתר ובהינו באצבעותיה שעוברות בלא יותר מרפרוף על הקלידים, ומביעים מוזיקה מופלאה. לפתע נשמעו צעקות מהסלון, אבל זה היה ממש זניח, כי בכל זאת, הבית הרשמי של משפחת בלאק, המון צעקות נשמעות כל הזמן מהסלון. אמא המשיכה לנגן ולפתע נשמעה צעקה ממש קרוב לדלת ואמא לא הספיקה לעשות דבר, הכל קרה כל כך מהר. נשמעו יריות, ושהיה מאוחר יותר, אמא נפלה על הפסנתר שיש חור בצוואר שלה. העיניים הכל כך אוהבות וחמות שהביטו בי בכל כך הרבה אהבה נראו חלולות ומרוחקות. נשמעו עוד יריות, ודוריאן לידי נדרך, ושוב שנייה אחרי הוא נפל לידי, כשהוא מדמם מהחזה ומהבטן ומסתכל עליי, שעד שלא הנמכתי את מבטי לא שמתי לב לחור המדמם בבטן, בכתף ובחזה שלי. לפתע שמעתי את הצרחות האיומות של אבי ״איילין! דוריאן רומי!״ הוא נשמע המום ואז נשמעו יריות רחוקות והכל נהיה שחור.
סוף פלאשבק
כעס בעבע בתוכי לנוכך הזיכרון הזה. אימי נכנסה לקומה באותו היום. ואבי החליט שלא להרוג את הבחור שירה בה, והשאיר אותו לי. זה היה המוות הכי מייסר והכי רע שגרמתי לו בחיי. תלשתי לו את האוזניים, תלשתי לו את המעיים ישר מהבטן, שברתי לו עצמות, תלשתי לו את העיניים ניסרתי לו את הגפיים, בקיצור... אאוץ׳. ״את מנגנת?״ קול נשמע מאחורי. ״לא״ אמרתי מאחורי כתפי. הסתובבתי וראיתי אותו נשען על צידו על המשקוף, כשגופו המפוסל נחשף לפניי בצורה ממש סקסית, והשיער שלו נופל על מצחו בבלאגן ומכסה חלק מעיניו. הוא חתיך. רגע מה? לא. ״אז יש לך עבר עם פסנתרים?״ הוא שאל ולשנייה נרעדתי. ״מה זאת אומרת עבר עם פסנתרים?״ שאלתי כאילו באומץ ותוך כדי גיחוך. ״לא יודע... זה נראה כאילו העלית נוסטלגיה לשנייה״ הוא אמר סוקר אותי. ״לא, לא. הבגדים אצלך?״ העברתי נושא בקלילות והוא נענע בראשו ״כן. הנה״ הוא הושיט לי שורט ג׳ינס לבן וחולצת בטן שחורה שמעוצבת כאילו יש קשר מסביב לטבור שכתוב עליה ״kiss״ בפייטים לבנים. ״תודה״ אמרתי בחיוך והלכתי חזרה במסדרון הארוך לכיוון החדר שלו. הוא חיכה בחדר ואני בינתיים התלבשתי במקלחת. יצאתי אחרי דקה, והוא חיכה שוכב על המיטה עם הידיים מאחורי הראש וסקר את כולי. הרמתי גבה בשעשוע וזעם ״נהנה מהנוף?״ שאלתי ״את האמת? כן״ הוא אמר ממשיך לסקור אותי ״אז חבל כי האתר נסגר. להתראות״ אמרתי בחיוך ציני ויצאתי מהחדר מתקדמת במסדרון מחפשת את היציאה, או לפחות את המדרגות. אחרי לפחות עשר דקות שאני מחפשת את היציאה נשמע הקול שלו ״את מודעת לזה שאת הולכת במעגלים ולכיוון הלא נכון כן?״ גילגלתי עיניים והסתובבתי אליו כשעל פניו הבעה משועשעת. ״אז תראה לי את הדרך״ אמרתי והושטתי את ידי כלפי כיוון כלשהו. ״בתנאי״ הוא אמר וגלגלתי עיניים ״שאת תעני לי על שאלות״ הוא אמר ״תגיד אני נראית לך בת 3?״ שאלתי ושילבתי את ידיי על חזי. עיניו עקבו אחרי ידיי והתקבעו על חזי, שהיה נראה ממש מושך עם החולצה הזאת אני חייבת להודות. ״העיניים שלי פה״ אמרתי והרמתי אצבע אחת לכיוון הפנים שלי ״כן. אז כתשובה לשאלתך, לא את לא נראית בת 3 אבל את לא נראית כל כך רחוקה מהגיל הזה״ הוא אמר משועשע ופניי הביעו תדהמה. חצוף! ״הו אז ככה? ובתשובה לתנאי שלך לא! אני לא אענה על שום שאלה שלך!״ אמרתי כועסת ״אז כנראה שתצטרכי למצוא את הדרך לבדך״ הוא אמר והחווה בידו לאותו כיוון שאני החוויתי את ידי אליו קודם לכן. חייכתי בציניות והתחלתי להתקדם כשהוא בעקבותיי. אחרי רבע שעה שבה כנראה גם הלכתי במעגלים, הסתובבתי אליו ״3 שאלות״ אמרתי והוא חייך ״15״ הוא אמר ״4״ החזרתי ״10״ הוא אמר ״5 או שאין עסקה״ אמרתי. הוא נאנח ״בסדר״ וחייכתי בניצחון ״מה אתה רוצה לדעת?״ שאלתי בגלגול עיניים. ״גיל?״ הוא התחיל והתקדם במסדרון ״19״ אמרתי והוא נעצר מסתובב אליי ״את? 19? את לא נראית״ הוא אמר וסקר אותי מכף רגל ועד ראש ״אה כן? אז כמה אני נראית?״ שאלתי ״הכי גבוהה שאני יכול לתת לך זה 17״ חייכתי ״תודה״ אמרתי והוא הסתובב חזרה ״את הכרת את הבחור מאתמול?״ הוא שאל ולפתע הוא התקשח ״מי מהם?״ שאלתי מבולבלת ״הבלאק הזה״ הוא אמר ועברה בו צמרמורת... נראה לי גועל. ״אמ... כן״ אמרתי ״למה? הוא חבר שלך או משהו?״ הוא שאל רציני ״לא... אמ... ידיד״ אמרתי והוא נרגע. מה? ״למה הבחורים פחדו ממך כל כך אתמול?״ הוא שאל. וואו מה זה השאלות האלה? ״אמ... קשרים טובים״ אמרתי מקווה שהוא יבלע את זה. הוא הנהן. הוא לא קנה את זה. ״שם?״ וואו קפאתי. ״רומי״ אמרתי מנסה להתחמק ״שם משפחה?״ הוא שאל ״זאת כבר שאלה מספר 6״ אמרתי וכבר היינו ליד דלת היציאה. ״אבל זה חלק מהשם שלך! את חייבת לענות לי על השאלה״ הוא אמר ״אממ...-״ ״ליאו!״ נשמע קול חמוד ״חיים שלי התגעגעתי אלייך! מה קורה בייב״ אמרה בחורה ג׳ינג׳ית עם עיניים אפורות כהות מוזרות ויפות. הבחורה הייתה יפה אני חייבת להגיד אבל היא עצבנה אותי ״היי לו״ הוא אמר והבחורה נישקה אותו, מה זה נשקה עוד שנייה בלעה אותו חי. ״טוב אני אלך ביי״ אמרתי והוא מיהר להתנתק מהבחורה ואמר ״שנייה! הטלפון שלך!״ הוא אמר והושיט לי אותו. פתחתי אותו והדבר הראשון שראיתי זה את המספר שלו עם הכותרת ״ליאו המציל שלי ❤️״ הבטתי בו בהלם והוא חייך וקרץ לי. גילגלתי עיניים ״ליאו מי זאת?״ שאלה הבחורה ״לורן זו רומי, רומי זו לורן, החברה שלי״ הוא אמר. וואו מה?! לא יודעת למה אבל התפתחה בי שנאה מוזר. לבחורה הזאת באותה שנייה. אז לא יודעת למה אמרתי את הדברים הבאים ״אה זו החברה שלך?! אז נעים להכיר אותך לורן אני רומי, היזיזה של ליאו. אגב, שתדעי שחבר שלך מה זה טוב במיטה! כל פעם שהוא נכנס לתוכי... וואו! וליאו בייב נכון אתמול שבאתי אלייך אחרי שהתקשרת אליי ואמרת ׳אני לא יכול יותר! כל פעם שאני בתוכה אני מדמיין אותך׳? אחר כך אתה הרבה יותר טוב ואני הייתי חרמנית מתה!״ (סליחה אם הרסתי ילדות של מישהי -ה.ה) אמרתי בחיוך ציני וחיוכה ירד. ״ביי ליאו, כשמשעמם לך תתקשר אליי. היית טוב אתמול״ אמרתי בחיוך וקרצתי לו והוא בינתיים קיבל כאפה. חיוכי גדל כשהמוזרה הזאת רצה לפניי לכיוון מכונית כשהיא סחוטה בדמעות, והוא רץ אחריה ״בייבי זה לא נכון! אני אוהב אותך תתקשרי אליי כשתרגעי״ הוא אמר והיא טרקה עליו את הדלת. המכונית נסעה בשיא המהירות והוא משך בשערות שלו. חייכתי והוא התקרב אליי ״בשביל מה זה היה?! היא בטוחה שבגדתי בה!״ הוא אמר רותח ״אויש תירגע הצלתי אותך! אני מבינה שלא ממש הסתכלת על הפרצוף שלה! היא הייתה ממש מכוערת!״ שיקרתי והתקדמתי לכיוון מכונית שכנראה חיכתה לי. הוא הלך אחריי ותפס בידי ״את לפחות מוכנה לענות על השאלה שלי?!״ הוא שאל ״כן. עשיתי את זה כי זה מה שחשבתי שקרה!״ אמרתי ״אבל אמרתי לך שנורית!״ הוא צעק חזרה ״אוי נכון! אופס״ אמרתי בחיוך תמים ונכנסתי למכונית ״אז לפחות את יכולה להגיד לי איך קוראים לך?!״ הוא אמר כועס מתמיד ״כן. נעים להכיר. רומי בלאק״ אמרתי וסגרתי עליו את הדלת כשהוא המום והנהג נסע, ויצא משטח הארמון של ווייט.