Romy & Julio

פרק 10

נקודת מבט יוליו:
כל הדרך הבייתה הקשבתי לקול שלה. כן, הקלטתי איתה מהמרפסת, אבל לא יכולתי לעמוד בפיתוי. היא הסכימה. אני אראה אותה שוב, ואני מתאהב בה יותר ויותר מכל שנייה שעוברת, ומעל נשיקה שאני נותן לשפתיים המהממות שלה. היא הייתה כל כך חופשייה ליד המיקרופון הזה, היא הייתה כל כך היא. היא הייתה פשוט רומי, ולא רומי בלאק. זה היה כל כך מהפנט לראות איך היא מתחברת למילים ולמוזיקה. חניתי את המכונית בחנייה בהיסח דעת, לא שם לב לכמה זמן נסעתי. נכנסתי הבייתה בחיוך גדול, וטובי ישב ליד שולחן האוכל כשהוא עוזר למל בשיעורים. שניהם הרימו אליי את מבטם והרימו גבות באחת. ״מה?״ שאלתי לא מבין, כשהחיוך שלי עדיין על הפנים, ואפילו גדול יותר. הם הרימו עוד יותר את הגבות וטובי פתח את פיו ראשון ״מה קרה?״ הוא שאל בחשד ״כלום. צריך לקרות משהו כדי שאני אהיה שמח?״ שאלתי והנחתי את מפתחות המכונית על השידה ליד הדלת, הורדתי את הג׳קט והנעליים, והתקדמתי לכיוונם. ״לא... אבל צריך לקרות משהו כדי שתהיה שמח ברמה כזאת.״ טובי אמר וכיווץ את גבותיו בחשד. משכתי בכתפיי ונשענתי אחורה בכיסאי, עם החיוך הדפוק על הפרצוף. נתפסו לי הלחיים.

לאחר בערך עשר דקות, מל סגרה את החוברת, ושניהם הביטו בי כשידיהם משולבות על חזם. ״מה?״ שאלתי שוב. ״אתה שמח. מה קרה?״ מל שאלה ״כלום. הייתי אצל מישהי ו-״ ״עצור!!! הבנתי!!״ טובי קרא בחיוך ומל חייכה גם. ״מה?״ שאלתי לא מבין ״תהיה לי גיסה!!״ הוא קרא ומל הביטה בו בשאלה ״מה זה גיסה?״ ״זה כשאח או אחות שלך מתחתנים, אז הבעל או האישה שלהם זה הגיס שלך״ טובי הסביר לה בחיוך וחיוכה גדל והתחיל לקרון ״יייייאאאאאיייייי!!!!״ היא צעקה וקפצה עליי בחיבוק. היא התנתקה ממני וקיפצצה ליד טובי כשהיא מוחאת כפיים. ״וואו וואו וואו! עצרו! פשוט דיברנו!״ אמרתי ממהר לקטוע את המחשבות שלהם. ״כן ככה זה מתחיל! כשתבוא אליי עוד חודש כשתכיר אותה לאמא ואבא, אז נדבר״ הוא גילגל עיניים בחיוך והרים את מל על ידיו כשהוא צועד לכיוון הסלון כשמל צוחקת. נענתי בראשי וגיחחתי. חמודים.

יום למחרת:
בשבוע הבא אנדי משתחררת, אז אני מתכנן לה מסיבה. הודעתי לה על כך, כדי שהיא לא תיבהל כי הלב שלה עדיין חלש. הזמנתי קייטרינג, ברמן, מלא מלא משקאות חריפים וקלים, קישוטים לבריכה כמו מנורות עמידות במים קטנות, ומלצרים. הזמנתי גם המון אנשים, מהאימפריה, חברים, משפחה, עסקים ועוד כמה אקראיים, שלא היה לי אכפת להזמין.
לאחר כמה זמן, מצאתי בעיה עם המוזיקה. התקשרתי כבר לאיזה חמישה דיג׳יים, וכולם תפוסים. אז אין לי מוזיקה.
לפתע עלה לי הרעיון הכי מושלם שיכולתי לחשוב עליו בכל החיים שלי. רומי. אני אזמין אותם בתור להקה חיה כי אני יודע שיש להם המון המון המון שירים, וככה יהיה להם קהל.
הרמתי מהר את הטלפון, וחיפשתי את האיש קשר במהירות האור. חייגתי, ולאחר שני צלצולים בלבד היא ענתה. ״מי שזה לא יהיה אני באמצע אימון, וזה צריך להיות ממש ממש חשוב״ היא אמרה מתנשפת, וכנראה לא בדקה את השם לפני שענתה. אם היא מתנשפת אני לא רוצה לדעת מה עובר על החיילים... ״לא שמת לב מי מתקשר אה?״ שאלתי משועשע ״הו! ליאו היי!״ היא אמרה מתרגשת קצת והיא כבר נשמה רגיל. ״רצית משהו?״ היא שאלה בנחמדות ״א. רציתי לדבר עם חברה שלי ב. אני צריך ממך טובה...״ אמרתי בביטחון ואת החלק השני אמרתי בכמעט לחש ״א. ששששש!!! ב. מה אתה צריך?״ היא שאלה בלחש כעוס. גיחחתי ומייקי לאט גווע ״אמממ... אני עושה מסיבה שבוע הבא, ואין לי מוזיקה...״ אמרתי משאיר את המשפט תלוי באוויר כדי שהיא תבין לבד, מה שלא לקח יותר משתי שניות ״הו לא! אני ממש אבל ממש לא מביאה את אחים שלי למסיבה של וויייט, ועוד בשביל מוזיקה!! ליאו שכח מזה!״ היא אמרה ״רומי זה רק להקה, אני לא חושב שמישהו ישים לב לפנים שלכם, חוץ מזה, אתם יכולים לשים מסיכות. ואני בטוח שאנשים יתלהבו מכם מאד!״ אמרתי מנסה לשכנע אותה ״ליאו אני ממש לא מסכנת את המשפחה שלי בשביל שטות כזאת! אתה יודע מה יקרה לנו אם ניתפס?!״ היא שאלה ושמעתי חשש בקולה. ״אני לא אתן לאף אחד לפגוע לא בך, ולא במשפחה שלך! רומי אף אחד לא יעלה עליכם, אני בטוח!״ אמרתי לה והיא נאנחה ״ליאו אני לא אני לא יכולה לעשות את זה. אני גם צריכה אישור מיוחד מאבא שלי כי זה נחשב ריגול, ואני לא יכולה או רוצה להביא ולסכן את האחים שלי.״ היא אמרה וליבי עצר לשנייה. היא פשוט מושלמת ״רומי את יודעת שאת מושלמת?״ שאלתי בתמימות ויכולתי לראות אותה מסמיקה ופוערת את העיניים שלה. ״מ-מה?״ היא גמגמה ״את מושלמת רומ. בבקשה בבקשה תבואו״ אמרתי והייתה לשנייה דממה. ״אני אבדוק אם זה אפשרי. אבל! אתה מארגן לנו כלים, מגבר, רמקולים, מערכת שמע ובמה! אני ממש לא מופיעה על הרצפה״ היא אמרה ומכל מילה שהיא הוציאה מהפה חיוכי גדל, ככה שכשהיא סיימה לדבר, היה לי על הפרצוף חיוך ממש ממש גדול ומפחיד וכל כך דבילי. ״כן כן! רק תגידי שתבואו!״ אמרתי ויכולתי לשמוע את האושר בקולי ״אני אשאל ואחזיר לך תשובה.״ היא אמרה ״אוקיי ביי נשיקה״ אמרתי והמשכתי כמו דפוק. שמעתי אותה צוחקת וכשהיא נרגעה היא אמרה ״ביי נשיקות״ היא עדיין צחקה וניתקתי בחיוך. בחיים לא חשבתי שאני אפול כל כך חזק. אני מרגיש אליה משהו כל כך חזק שאני פשוט לא מצליח להכיל אותו בתוכי. יש לי פרפרים כל פעם שאני רואה אותה, או שומע את הקול שלה, ושלא נדבר עליה כשהיא שרה. ובכלל שהשפתיים שלה על שלי... אני מרגיש מרחף, ואז שכל העולם נשרף ורק אני והיא עומדים שם. כנראה שבהיתי בתקרה בחיוך כי כשחזרתי להכרה טובי עמד מעליי עם פרצוף חושד. ״מה קרה לך?״ הוא שאל ואני חייכתי ונישקתי את הלחי שלו, קם לכיוון הדלת בכמעט דילוגים. ״מה נסגר איתך?״ הוא שאל המום. ״אני יוצא, תשמור על מלוש״ זימרתי, ולקחתי את המפתחות של המכונית, וכשהגעתי לדלת, ראיתי את הפרצוף ההמום של טובי, שלאט לאט נהפך לחיוך הכי מלחיץ שהאנושות אי פעם ראתה. ״ליאו מאוהב!!!!!!!! וואו!!!!! אמא!!!!!!״ הוא צרח ואמא ואבא הופיעו בהליכה, כשהם מרימים גבה. טובי הצביע עליי עדיין עם החיוך המלחיץ ״ליאו!!!! מאוהב!!!! הוא כמו בן שלוש!!!!״ הוא אמר וחייך ״ליאו בייבי!!״ אמא קראה ומיהרה לחבק אותי. חייכתי ואמרתי ״טוב... אני אלך עכשיו״ אמרתי שהתנתקתי ממנה במבוכה, ויצאתי במהירות מהבית, כשאני נראה כמו עגבנייה. התנעתי את האוטו, והרגשתי שלא יכולתי לנסוע מהר יותר.
נכנסתי מכניסה סודית, התקדמתי בשביל הגישה הארוך, וכשהגעתי, חניתי במקום המוכר, וחייכתי למראהה יושבת ומציירת על המרפסת. הלכתי בשקט, וטיפסתי כמו גנב, על המרפסת שלה. עליתי מאחוריה, והיא לא הבחינה בי, ממשיכה לצייר בריכוז, אך עם חיוך קטן. עמדתי בשקט לידה, למשך שנייה ואז הצמדתי את שפתיי לשפתיים במהירות. היא קפאה לשנייה, ואז פתחה את עיניה, רואה אותי, ואז היא החזירה לי נשיקה בחיוך. היא תפסה בעורפי ומשכה אותי קרוב יותר אליה, ישבתי על יד רגלייה ותפסתי במותניה מושיב אותה על ברכיי. חיוכה גדל והיא התנתקה ממני כדי לנשום. היא חייכה ואמרה לי ״שלום״ ״שלום גם לך״ אמרתי ונישקתי אותה שוב. היא זזה קצת מהמשענת ואני ישבתי מאחוריה מחבק את מותניה, בזמן שהיא נשענת על חזי ואני מלטף את הזרוע שלה. ״מה אתה עושה פה?״ היא שאלה מנשקת את ידי. ״לא יודע, החלטתי לבוא לביקור של החברה היפה שלי״ אמרתי וראיתי שהיא הסמיקה קצת מבין לשיער. חייכתי ונישקתי את הראש שלה ומשעין את הלחי על ראשה. ״מה את מציירת?״ שאלתי אחרי שתיקה קצרה והצבעתי על המחברת. ״כלום זה סתם. הציורים אפילו לא טובים״ היא אמרה ותפסה את מחברתה, מצמידה אותה לחיקה. ״תראי לי״ ביקשתי ממנה. היא נענעה בראשה לשלילה. ״היי, זה בסדר זה רק אני. את יכולה להראות לי״ אמרתי. היא היססה אך לבסוף הגישה לי את המחברת. פתחתי אותה ונפעמתי. ראיתי ציור מדהים של סוס דוהר, שהיה מצויר בתלת מימד. העברתי דף, ולמולי ראיתי חוף ים. עוד ציור, דיוקן של דוריאן, אחיה התיאום, עוד תמונה, של זוג האחים שלה, מחייכים ומחובקים... המשכתי להעביר דפים, עד שהגעתי לדף האחרון. חייכתי חיוך מעריץ, והעברתי את עיניי ממנה לדף. מולי, נגלה ציור שלי. כשאני מחייך חיוך חושף שיניים, והפוני שלי מכסה קצת את עיניי. ידיי היו משולבות על חזי, ועיניי הביעו אושר. הסתכלתי עליה וראיתי איך היא מסמיקה לאיטה. ״זה מדהים רומי״ אמרתי לה נפעם. היא חייכה ואמרה ״אתה אוהב את זה? אני יכולה לצייר לך עוד ציור״ היא אמרה ואני חייכתי והנהנתי בהתלהבות. היא צחקה ולי פתאום עלה רעיון מדהים. ״אולי תציירי אותנו מתנשקים?״ שאלתי אותה בחיוך. ״אני לא יודעת...״ היא אמרה והסמיקה. חייכתי ואני לקחתי את הטלפון שלי. צילמתי את שנינו כשאני מנשק את הלחי שלה חיוך  והיא צוחקת. התמונה יצאה אחת המושלמות שראיתי. הוספתי אותה למועדפים ושלחתי לה אותה. היא כבר הפכה לשומר מסך שלי ממזמן. היא חייכה ואני אמרתי לה ״תתחילי לצייר״ היא גלגלה עיניים בחיוך, וחזרה לתנוחה הקודמת שלנו. היא נשענה על חזי בנוחיות ופתחה עוד דף במחברת שלה. הבטתי בה מהופנט. איך שהיא העבירה במקצועיות את העיפרון על הדף, עושה את הסרטוט הכללי. לאחר חמש דקות בערך היא בוחנת את הגבולות הכלליים, ומוחקת מה שהיא לא אהבה. ״אתה לוקח את הציור נכון?״ היא שאלה ואני הנהנתי בלי לחשוב אפילו. היא צחקקה ואמרה ״אוקיי אז אני אכין לך את הציור על קנבס, ואני אשאר עם הציור הזה. אוקיי?״ היא שאלה ואני הנהנתי. היא חייכה והמשיכה לצייר. היא ציירה בעיפרון פחם את הגבולות, ועכשיו היא מציירת בצבע עיפרון את כל השאר. לאחר בערך עשרים דקות היא סיימה את הציור. בחיים שלי לא ראיתי עבודה כזאת מהירה. בתוך חצי שעה, היא ציירה ציור בתלת מימד צבעוני, שנראה כמו תמונה. ״זה נשאר אצלי. אני אכין את שלך עכשיו, זה ייקח לי יותר זמן כי זה יהיה על קנבס. בינתיים אתה יכול להישאר, או שתלך ואני אביא לך את הציור מחר״ היא אמרה ״עדיף האופציה השנייה כי עוד מעט אני הולכת עם אחי״ היא אמרה ואני הנהנתי. ״אוקיי. אל תשכחי את הציור שלי.״ אמרתי ונישקתי את שפתיה נשיקה ארוכה. היא חייכה לשפתיי והצמידה אותי אליה. חייכתי חזרה והצמדתי אותה אליי כך שאני בספק אם היא יכלה לנשום. התנתקנו והיא הביטה בעיניי, מהופנטת. ״אל תשכחי שגם יש לכם הופעה״ אמרתי נזכר למה באתי. היא חייכה והנהנה ״אני צריכה קודם לדבר עם אבא שלי, ובמידה שהוא יסכים גם את אחים שלי. זה לא בטוח ליאו אל תסתמך על זה״ היא אמרה בדאגה ואני נכנעתי בראשי ״הכל בסדר. אתם תופיעו תאמיני לי״ אמרתי לה בקריצה ונישקתי אותה שוב. היא התנתקה ממני בחיוך וקמתי לכיוון המעקה. ״ביי״ אמרתי לה ״ביי״ היא אמרה. חייכתי ועברתי את המעקה, יורד בזהירות לכיוון המכונית שלי. ראיתי אותה מביטה בי מהמרפסת בחיוך. חייכתי אליה חזרה ושלחתי לה נשיקה באוויר. היא צחקקה בשקט ושלחה לי חזרה. נכנסתי למכונית והתנעתי. מיהרתי לכבות את האורות, ונסעתי משם בחיוך דבילי על הפרצוף שלי. לאיפה נעלמה תדמית הגבר שלי? ואיך לעזאזל הצלחתי לרכך ככה את רומי בלאק?!
נקודת מבט רומי:
ישבתי במרפסת אחרי שליאו הלך. חייכתי לקנבס והתחלתי לצייר בחיוך דבילי. הפרפרים שיש לי בבטן כבר מכאיבים לי, והחיוך הדפוק לא יורד לי מהפנים. איך הוא הצליח לרכך אותי ברמה כזאת?! איך נהייתי רכיכה מאוהבת בכזאת מהירות?! אני מכירה אותו שבוע! אני לא יכולה להרגיש ככה! ועוד לווייט! אבא יהרוג אותי. דוריאן נכנס לחדר שלי, ומיהרתי להחביא את הקנבס ואת הציור שלי. התמונה הזאת היא בין התמונות היחידות שהראיתי בהן רגש. היא הייתה פשוט תמונה משוחררת וכנה. אמיתית וילדותית. היא הייתה כל מה שאני לא יכולה לעצמי להיות. קמתי אליו וחייכתי. ״רומ אני צריך אותך״ הוא אמר נואש וחיוכי נמחק בשנייה. ״מה קרה?״ שאלתי בדאגה. ״אני... אה... אני...״ הוא גמגם מסמיק. אוקיי משהו כל כך רע קרה שאני ממש מפחדת לשאול ״דורי דבר איתי מה קרה?!״ שאלתי בלחץ ״אני... יש לי דייט... ואני... לא יודע מה לעשות״ הוא אמר באנחת מבוכה. הפרצוף שלו היה תואם לשיער שלי ממש. חיוכי גדל וקפצתי עליו בחיבוק בזמן שאני צורחת ״עאעאעאעאעאעאע!!!! דורי!!!! אני כל כך שמחה בשבילך!!!״ קפצתי בהתלהבות כמו ילדה קטנה והוא הסמיק וגירד את העורף שלו ״אז.... את תעזרי לי?״ הוא שאל ואני הנהנתי בחיוך מתלהב ״כן!!! בוא נלך כבר!!!״ אמרתי ודחפתי אותו החוצה מהחדר ולכיוון החדר שלו. חפרתי בארון שלו והבטתי בו מסוקרנת. ״לאן אתה לוקח אותה?״ שאלתי ״לגבעה הישנה. פיקניק״ הוא אמר בלחץ. חייכתי חיוך מאוהב. ״אוי אני מתה זה המקום הכי רומנטי שיכול להיות! אני כל כך גאה בך תינוק חתיך שלי!״ קראתי וחיבקתי אותו. אני פשוט לא מאמינה שהוא יוצא לדייט אמיתי עם בחורה לא מטומטמת וחלולה. התאמתי לו מכנס ג׳ינס כהה עם קצת קרעים, אולסטאר אפורות בהירות, וחולצה מכופתרת פשוט אפורה בהירה שהתאימה לנעליים. קיפלתי לו את השרוולים עד המרפק, כך שהוא חושף את הקעקוע שאומר D+R בתוך לב, בנוסף לקעקוע על החזה שלו, שמתאים גם הוא לשלי, שמופיע על הכתף שלי. ומהיד השנייה, חושף את השם של אמא. הוא קיעקע על הוריד של האמה את שמה של אמא, Eileen, בכתב מסולסל ומאד אלגנטי. חייכתי ונישקתי את לחיו. ״מוכן יא חתיך״ אמרתי מחבקת אותו. ״תודה יפה שלי.״ הוא אמר נושק לחיבור בין הצוואר לכתף שלי. הידקתי את חיבוקי ולא יכולתי לשחרר. "תבטיח לי שתמיד תאהב אותי״ אמרתי נואשת לדעת. אני חייבת לדעת שהוא יאהב אותי בכל מצב. הוא צחק והידק את חיבוקו. ״תמיד יפה שלי. רק את בלב שלי. טוב, כולכם בלב שלי, אבל את תופסת הכי הרבה מקום״ הוא אמר משתיל נשיקות לכל אורך כתפי. חייכתי והבטתי בתוך עיניו ״אני אוהבת אותך. אתה החצי השני שלי״ אמרתי לו ״ואני אוהב אותך. את החצי השני שלי״ הוא אמר ואני חייכתי ונישקתי את שפתיו נשיקת אחים, ואז נישקתי את לחיו. ״יאללה לך תכבוש את הבחורה״ אמרתי והוא חייך, התיז על עצמו ריח ממכר, נישק את לחיי בחטף ויצא מהחדר. התרגשתי כמו אמא גאה ויצאתי שוב מהחדר, הפעם למשרד של אבא לדבר איתו על ההופעה.
פתחתי את הדלת ואבא היה בטלפון. הוא החווה בידו על הכיסא מולו, והמשיך לדבר. כעבור דקה הוא נפרד מאותו בחור, והביט בי בסקרנות. ״מה קרה חומד?״ הוא שאל ואני הבטתי בו בביטחון. ״שמעתי שווייט עורכים מסיבה. אין להם מוזיקה. אנחנו ננגן. נרגל. נשיג מידע״ הצבתי עובדות והוא שילב את כפות ידיו זו בזו, והשעין עליהן את סנטרו. ״אני לא יודע חומד. זה מסוכן מדי. ואת רוצה לשלוח גם את מת׳ ואלי?״ הוא שאל ואני הנהנתי בביטחון. הוא סרק את עיניי שהביטו רק אומץ, ולבסוף הנהן לאט. ״אני מסכים. אבל! אתם חוזרים הבייתה לא יותר מאוחר משלוש, אחרת אני תוקף. ואם קורה משהו, אני תוקף. מישהו עולה עליכם-״ ״אני תוקף״ השלמתי אותו והוא הנהן. ״אוקיי. אז אני ברור. אתם יוצאים מפה בתשע וחצי״ הוא אמר ואני הנהנתי לא מראה שאני מתלהבת. ״את יכולה למאת עכשיו. תודיעי לאחים שלך ויש לכם יום חופשי היום״ הוא אמר מנשק את ראשי. חייכתי מנשקת את לחיו ויוצאת אחרי שנפרדתי ממנו.
הלכתי לכיוון הסלון, וראיתי את מת׳ ואלי ישנים מחובקים מול סרט של מיקי מאוס, ואת דוריאן מכין פופקורן. לאחר דקה הוא מסתובב ומתחיל ללכת לסלון. ״אוקיי הכנתי את הפופקו- איך הם הספיקו להירדם?!״ הוא שאל המום ואני צחקתי. ״בוא שב איתי אני אראה איתך סרט״ אמרתי מתיישבת מצחקקת ״אהבתי את הרעיון. האם את, רומי בלאק, מזמינה אותי לדייט?״ הוא שאל מתרגש ואני החלטתי לזרום איתו. ״האחת והיחידה. וחתימות אחר כך״ ציינתי ורצנו בצחוק שנינו. ישבנו כשאני חצי שכובה על דורי והוא מחבק אותי.
״יש לנו הופעה״ אני מציבה עובדה משום מקום בערך באמצע הסרט. דורי קפא ואז הביט בי בחיוך ״באמת?! מתי?! מי?! מה?! איפה?!״ הוא שאל בהתלהבות והביט בעיניי ״כן, שבוע הבא, אנחנו, הופעה, בבית ווייט״ עניתי על כל השאלות ואת האחרונה לחשתי במלמול. ״איפה?״ הוא שאל ״אצל משפחת ווייט...?״ ספק שאלתי ספק אמרתי. ״מה?! ואבא אישר את זה?!״ הוא קרא בהלם מוחלט. ״כן. ואני יושבת שזה יהיה רעיון טוב גם בשביל המודיעין. אנחנו נוכל לרגל אחריהם! חוץ מזה, זה טוב בשבילנו גם, בתור להקה, או בתור משפחה.״ אמרתי והוא הביט בי. ״צריך לשאול אותם״ הוא אמר והצביע על אחיי הרדומים. חייכתי ובעטתי בהם, ככה שהם נפלו על הרצפה, ובאותה שנייה הם קפצו על הרגליים כמו נינג׳ות. צחקנו והם הביטו בי בכעס. ״מה?!״ אלנה קראה ואני אמרתי ״תרגעי! יש לנו הופעה״ אמרתי, מנסה לגרום לה להפסיק לחפש דרכים לרצוח אותי. בשנייה שניהם הופכים להיות המומים. ,"מה?!" שניהם קראו בחיוך המום. "מה עכשיו אתם גם חירשים? יש לנו הופעה" אמרתי כביכול באדישות, אבל מבפנים התרגשתי כמעט כמוהם. מאת' התחיל לקפוץ במקום ולברוח "יש!!!!!!!" ואלי קפצה עליי בחיוך גדול וגם היא קפצה במקום צועקת יש. חייכתי אליהם ״אז מה אנחנו עושים פה? בואו נלך להתכונן״ אמרתי ועלינו לחדר, אני מת׳ ואלי, כי דוריאן יצא כבר.
ניגנו למשך משהו כמו שעה ואז פתאום נשמעה האזעקה ומלא חיילים רצים. עזבנו הכל ורצנו לחדר הנשק. בתוך פחות מדקה רצנו לאותו כיוון כמו כל החיילים, וצעדנו קדימה לראות במה מדובר. קפאתי בשנייה שראיתי מה קורה. משפחת ווייט עמדה מולנו. נשארתי מאחור וצפיתי באבא של ליאו עומד בגאווה עם רובה טעון מול אבא שלי. ״מה העניין וויט?!״ אבא צעק להם. ״אוי בלאק זה אותו העניין! אני רוצה שתסגירו לפני את המענה כבר!״ הוא צעק. אוחחח שוב?! פעם בחודש הם מגיעים לכאן ומבקשים מאיתנו להסגיר אותה. זאת אומרת אותי. ״לא יקרה ווייט! נתראה חודש הבא!״ אבא אמר. המשכנו לעמוד שם, כמו תמיד ואז בסוף הם הורידו את כל הרובים. ״זה לא נגמר אנחנו עוד נחזור!״ הוא אמר את אותו המשפט כמו בכל פעם וכולם הסתובבו ללכת. נאנחתי והסתובבנו גם אנחנו.
טוב זה היה מיותר.
מה הם מצפים, אם כל חודש הם יבואו ויבקשו, אנחנו נגיד להם ״בטח בואו בכיף הנה היא?!״ נו באמת תחשבו קצת!
החזרנו את הנשק לחדר הנשק, ועלינו שוב למעלה. אויש זה היה מיותר.
המשכנו להתאמן כאילו לא קרה כלום, עד שליאו שלח לי הודעה.
אני במרפסת שלך
״אהה... אני צריכה ללכת שנייה״ אמרתי בעודי מסתכלת בטלפון. ״אהה... אוקיי?״ דוריאן אמר לי ואני נשקתי לכל אחד מהם בתורו והתקדמתי לכיוון חדרי. נכנסתי לחדר וסגרתי אחריי את הדלת. כשהסתובבתי כדי להתקדם למרפסת שפתיי נצמדו לזוג שפתיים אחרות. קפאתי ואז פתחתי את עיניי וראיתי את ליאו, אז חייכתי והחזרתי לו נשיקה. יש לו מן קטע מוזר לנשק אותי בהפתעה. ליטפתי את זרועותיי סביב צווארו, והורדתי את ראשו אלי. הוא אחז במותניי והצמיד אותי אליו עוד יותר.
כשהתנתקנו לאחר חמש דקות בגלל אוויר, הבטתי בעיניו היפות של ליאו, ולחשתי ״היי״ כשאני מצמידה את מצחי למצחו בחיוך. ״היי״ הוא לחש חזרה. הבטתי בעיניו וצחקקתי. ״מה אתה עושה פה? ראית אותי לפני שעה״ אמרתי ״יותר מדי״ הוא אמר וליטף את פניי. ״אוי דביקי יכולת לחיות בלעדיי יופי לפני שהכרנו. עובדה שהיית עם... נו איך קראו למכוערת הזאת? אוי שכחתי...״ מלמלתי מנסה להיזכר איך קראו למכוערת המגעילה הזאת... ״לורן״ הוא ענה מצחקק ״כן זאת! דרך אגב, אתם נפרדתם נכון?״ שאלתי, מקווה שהם כבר לא ביחד ואני עוזרת לו לבגוד בה... ״לא... היא... בגדה בי״ הוא ענה והשפיל מבט. ליבי החסיר פעימה. איך מישהי כל כך שפלה, מגעילה, נבזית, וחסרת אחריות יכולה לבגוד בו ככה?! מי יכול לעשות דבר כזה?! בשנייה השפתיים שלי הוצמדו בכוח לשלו, מנסה כמה שיותר להשכיח את מה שהוא אמר לי. ממני וממנו. הוא חייך והצמיד אותי אליו עוד יותר, ככה שבקושי יכולתי לנשום. מנקודת מבט שלישית נראינו כל כך יפים ביחד, כל כך מתאימים, כל כך אחד. ואנחנו מכירים בסך הכל שבועיים. הרגשתי נאהבת ואוהבת יחד. הרגשתי שלמה. פתאום נשמע רעש מהמסדרון ״נו רומ איפה את אנחנו רוצים להמש-״ ״מה קורה כאן?!״ נשמעה צרחה ואני וליאו התנתקנו והבאנו במי שעומד לפנינו.
שיט!!!

סליחה שלא העליתי מלא זמן אני כל כך מצטערת!!!! אני ממש מקווה שנהניתם מהפרק!!
אני ממש מקווה שתגיבו ותצביעו זה עושה טוב בלב לדעת מה אנשים חושבים ולא שסתם כותבים!
תגיבו
תצביעו
אוהבת לירון❤️