Romy & Julio

פרק 14 + 15

נקודת מבט רומי :
"רומי!!!!!!!" נשמעה צרחה ליד האוזן שלי. קפצתי מהמיטה ונחתתי על הרצפה. שמעתי צחוקים חלושים שלאט לאט מתגברים ולבסוף נהפכים לצחוק היסטרי. הבטתי בשלושת אחיי בכעס. "יש לי שלושה דברים להגיד לכם. 1. אתם שוכחים מה התפקיד שלי באימפריה," אמרתי והם השתתקו באותה שנייה. יופי. "2. למה לעזאזל אתם מעירים אותי בפאגינג 4 בבוקר?! ו-3. למה לעזאזל אתם בחדר שלי?!" אני שואלת בכעס והם מסתכלים עליי בחיוך משועשע. "יש לנו הופעה היום." מת'יו ענה לי כאילו זה הגיוני. "אז?! 4 לפנות בוקר עכשיו!!" צעקתי ועמדתי על רגליי, מוכנה לתקוף אותם. הם החלו לרוץ אך אלי נשארה במקום. "אנחנו נקום עכשיו, נלך לאימון בחדר כושר' כדי שתוציאי עצבים, עד שנצטרך ללכת לאימון עם החיילים, שזה ב-6 אגב, נשחרר אותם, אותנו כאילו, בערך ב-3, נעשה חזרות עד בערך 5 נאכל ארוחה גדולה שמרתה תכין, אגב כבר ידענו אותה מה להכין, נסיים לאכול בערך ב-6, נעלה להתארגן מבראיין להעמיס את הכלים לאוטו, אני ואת נתלבש ואז נריב עם מת'יו ודורי כדי שנחליף בגדים, לבסוף אחרי איומים רבים אחד מאיתנו יוותר בערך ב-7, נלך למסיבה, נוריד את כל הכלים, נחבר אותם שם, בערך ב-8 הכל יהיה מוכן, והמסיבה מתחילה ב-9. את רואה? יש סיבה." היא אמרה בביטחון את לוח הזמנים של היום. הנהנתי בסיפוק והבטתי בשני אחיי. "אני מקווה שלפחות שטפתם פנים, כי אני המאמנת כושר להיום. זה תורי" אמרתי מחייכת בשטניות יתרה. הם נאנחו והביטו בי בפחד לאחר שהנהנו בתבוסה.

"חיילים! אפ על הרגליים! צאו לחימום! אני רוצה 20 סיבובי ריצה בתוך המתחם, אחר כך תרגילים לחימום, מתיחות, ונעבוד על אימוני טווח! תזכרו שאני רואה אתכם, מי שאני רואה שמתחיל ללכת רץ עוד חמישה סיבובים! זוז, זוז, זוז!" צעקתי והם הצדיעו לי "כן המפקדת! 6 סיבובי ריצה, המפקדת!" הם צעקו והתחילו לרוץ. הבטתי בהם רצים ואז הבטתי בקבוצה של דורי מתחילה לרוץ גם היא. נאנחתי וצעקתי "כל קבוצה רצה בגוש! לא רוצה בלבולים, ולרוץ באותו קצב!" צעקתי וכל החיילים שלי הצדיעו וקבעו קצב מסוים. "הקבוצה שלי, כנ''ל!" דורי צעק והם עשו כמו שאמרתי. שתי הגושים רצו במרחק מסוים אחד מהשני, ואני ספרתי סיבובים. "אז מה קורה רומ?" דורי שאל בחיוך ואני החזרתי לו אחד "מה זאת אומרת? אתה איתי כל היום אתה אמור לדעת בדיוק מה עובר עליי" החזרתי בחיוך מתגרה "אני יודע, אבל בזמן האחרון את נראית יותר... לא יודע... שמחה כזה. כאילו את קורנת. רציתי לדעת מה קורה" הוא אמר בטון רגוע, בזמן שליבי החסיר פעימה. אני עד כדי כך שקופה? "אני בסדר דורי, אני שמחה מזה שבזמן האחרון היה פחות עומס, בגלל כל האימונים של החיילים. אני בסדר" אמרתי עם חיוך מזויף. כל העסק הזה נהיה מסובך ממש. אני יודעת, אני לא יכולה פשוט להסתכן ככה, או לסכן את ליאו. אני צריכה לגמור עם כל העסק, עוד היום. כשראיתי שאחד מהחיילים שלי מתחיל להאט צעקתי "רודני! קצב!" צעקתי והוא הגביר את הקצב במהירות, לפני שאני אכריח אותו לעשות עוד סיבובים. "את בטוחה?" הוא כיווץ גבות לכיווני. "אני בטוחה" החזרתי לו בחיוך. "19..." ספרתי את הסיבוב בקול כדי שגם החיילים ישמעו. שמעתי גם אנחות ההקלה של הקבוצה. "18..." דוריאן קרא לקבוצה שלו. "ו...20! חיילים בואו לכאן! ביי דורי אני חייבת לעוף" אמרתי ונשקתי ללחיו. הוא חייך והמשיך להביט בחיילים.