אהבה בתיכון

פרק 2

~נקודת מבט עומר~
אני לא מאמין שהיא עוזבת. אני אוהב אותה כל כך היא לא יכולה לעשות לי את זה. הלוואי שזה רק חלום רע הלוואי שזה רק חלום רע!
צבטתי את עצמי ביד כדי לראות אם זה חלום, וזה לא חלום. היא עוזבת אותי. אנחנו נשמור על קשר זה בטוח. אני רק מקווה שהיא לא תהיה עם מישהו אחר ושהיא תישאר שלי.
~נקודת מבט ים~
אני צריכה לאסוף את כל הקיבוץ. הגיע הזמן לעזוב. לתמיד. אני לא מאמינה שאשכרה אחרי 11 שנים בערך אני עוזבת את הבית שלי. כל כך אהבתי את הקיבוץ הזה.. כולם פה זה כמו משפחה, אפשר לסמוך על כולם. פה זה הבית. וזה לעולם לא ישתנה.
~נקודת מבט כללי~
כל הקיבוץ מתאסף.. לא בטוחים אם החדשות הפעם טובות, או שוב רעות. כולם רועדים מרוב לחץ. בעיקר עומר.
"אז כפי שכולכם יודעים, אנחנו אמורים לעבור לתל אביב מחר. אנחנו יודעים שזה עצוב אבל זה חלק מהחיים וברור שנבוא לבקר!! אבל, אתם יודעים כמה אנחנו רחוקים מתל אביב. אנחנו עוברים היום במקום מחר כי רק היום אנחנו יכולים להיכנס לדירה. אנחנו אוהבים אתכם משפחה יקרה!!!"
וכך נגמרה הישיבה. כולם עם ראש מורקן, בוכים ורוצים שזה יהיה רק עוד חלום רע. כמו עומר, כמו ים, וכמו כולם.
~נקודת מבט טל ( אמא של ים )~
אני מרגישה כל כך רע שעוברים בגללי. בגלל העבודה שלי. אני פגעתי בים מכל הכיוונים. איך יכולתי לעשות את זה לבת שלי?! אני לא מאמינה. אין איך לתקן את זה. אני חייבת להתנצל!!! וגם, לתת מתנת ניחומים!!! אוף למה עשיתי את זה לעצמי?!
~נקודת מבט ים~
"ימצ'וק, מתוקה שלי. אני ממש מצטערת שאנחנו עוברים דירה בגלל העבודה שלי, ואני אפילו אתן לך מתנת ניחומים שאת תבחרי" אמא שלי אמרה לי. אוף מה נראה לה?! למה בגללה אנחנו עוזבים? זה לא פיירררר אבל ממש באלי מתנת ניחומים אז אני צריכה להתחיל לחשוב על משהווווווו! אוף אני עייפה.. אני אלך לישון שנצ לילט