"מיס סמית,את צריכה עזרה?" ברני השומר שאל כשעליתי במדרגות לקומה השניה וכל מדרגה לקחה לי לפחות שתי דקות לעלות.
אני באמת לא מבינה למה אני עולה במדרגות ולא במעלית? העניין של המשקל מפריע לי יותר מדי שאני חושבת שמדרגות יעזרו לי להוריד כמה קילו.
"לא ברני זה בסדר,תודה" אמרתי בנעימות והוא הנהנן בראשי והביט בי כמה שניות איך אני עולה באיטיות במדרגות ואז הלך לדרכו.
במה הוא כבר יכול לעזור לי? להחזיק לי את היד כמו איזה זקנה ? ממש לא.
השעה כבר 5 בערב,איידן אמר לי שהוא יסיים מוקדם היום ונלך לקנות בגדים אבל הוא עדיין לא סיים לעבוד וכשבאתי למשרד שלו הוא גם לא היה שם.
מעניין איפה הוא אם הוא אמר שהוא לא עובד בחברה היום?מוזר.
נכנסתי לחדר שינה והתיישבתי במיטה,הכפות רגליים שלי כואבות ברמה מפחידה שאני אפילו לא יכולה ללכת מרוב הכאב העצום הזה.
התחלתי לעסות את הכפות רגליים שלי עד שהדלת של החדר נפתחה ואיידן נכנס לחדר,בחנתי את ההבעת פנים שלו ככל שהוא התקרב למיטה ויכולתי לראות שהיא לא מזהירה במיוחד ויש בה קצת תסכול.
"הכל בסדר איידן?" שאלתי בניסיון להבין מה אומרת ההבעת פנים שלי,לא מוסברת בכלל.
הוא התיישב בקצה המיטה,מוריד את נעליו ונשכב על הברכיים שלי כשרגליי פשוטות קדימה וגבי נשענן על גב המיטה.
ליטפתי את הפנים שלו ,בוהה בפניו שהיו ממוקדות בתקרה.
הוא לא ענה לי על השאלה,משהו לא נכון קורה כאן.
"איידן.." קראתי והמשכתי ללטף את הפנים שלו,הוא סובב את פניו לבטן שלי והחל לנשק את בטני הגדולה.
"אה קטנה?",שאלתי אותו שאלה לפני רגע.
הוא לגמרי סוטה מהשאלה שלי,מה יש לו?
"אתה בסדר? אתה נראה עצבני," שאלתי שוב והוא המשיך לנשק את הבטן שלי ולא ענה על השאלה שלי,שוב פעם.
אני שונאת שהוא עושה את זה,פשוט שונאת.
"אכלת?" הוא השתחרר סוף סוף מהבטן שלי והתרוממם משכיבה על הברכיים שלי.
"כן אכלתי," בסדר ליאה,הוא לא רוצה לדבר על מה שעובר עליו,אל תתעקשי.
לא,את חייבת להתעקש פשוט חייבת.
"איידן למה אתה לא עונה על השאלה שלי?" שאלתי שוב ,מקווה בשבילו שהפעם הוא יענה כי אז אני באמת אתעצבן וההורמונים שלי יפרצו החוצה,משהו שלא כל כך בא לי כרגע.
"אני בסדר ליאה,מה אכלת?" איידן ענה ושאל בו זמנית,פתח את הכפתורים בחולצה שלו והוריד אותה ממנו,קם מהמיטה וזרק את החולצה לצד השני של המיטה.
מה אכלתי ? אל תשאל איידן,אתה לא רוצה לדעת.
יכול לגרום לך לצאת מדעתך אם תדע.
"אכלתי...אכלתי.." אמרתי בניסיון לחשוב על משהו אכיל אחר חוץ מ...
"שוקולדים?" הוא ענה במקומי ואני השפלתי מבט לרגליים שלי.לא מלפפונים חמוצים עם ריבת חלב ,הנה זה בא ליאה הנה זה בא.
"ליאה,אני צריך לאסור להכניס את החרא הזה לבית ? מה נסגר איתך? רק כשאני בבית את נזכרת לאכול כמו שצריך וכשאני לא את עושה מה שבא לך! אני באמת אוציא את השטויות האלה מהמטבח." הוא אמר בעצבים ואני הקשבתי לכל מילה שלו,ממש כמו בת לאבא,מדמיינת את איידן צועק על הבת העתידית שלי שהיא תאכל מתוק כל יום בדיוק כמוני.
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
