אני לא מצליחה לנשום.אני מרגישה קושי כבד בלב שלי.
אני מסתכלת על כולם.עניי מלאות בדמעות.אני מנסה לנשום,פעם אחר פעם,ולא מצליחה.זה כבד עלי,הרצון לנשום כבד עלי.
"ליאה?ליאה?"אני שומעת את שמי באוזניי,שוב ושוב.אני לא מצליחה להגיב לשם הזה,אני מרגישה הכל שחור.
הכל תהום אחד גדול.
אני מתעוררת.אל עניי ארבע קירות בצבע לבן.אני שכובה על מיטה,מיטה לבנה.
אני מנסה לקום,להתעורר מהסיוט הזה.אבל אני חסרת כוחות לקום,אני לא מצליחה להרים את עצמי ולקום מהמיטה הזאת שלוקחת את כל הכוחות שלי.
"איפה איידן?איפה בעלי?"אני מחפשת אותו,אני מחפשת את איידן בין כל האנשים שעומדים מולי,אני לא מוצאת אותו.
"ליאה.."קול,קול גברי נשמע,אני מצליחה לזהות את הקול הזה.
זה דמיאן.
"איפה איידן דמיאן?איפה הוא?"
אני צועקת.הלב שלי חרד,אני מנסה לזכור את מה ששמעתי לפני שהתעלפתי.ועניי ננעצצות בדמיאן ברגע שאני נזכרת.ברגע שהלב שלי נשבר לרסיסים.
"איידן מת."
אני נזכרת.במה שעלול להרוג את הלב שלי.במה שכבר הורג את הלב שלי.
"לא..לא..זה לא נכון.."אני צועקת,עניי מלאות בדמעות.אני קמה מהמיטה,מנסה לחפש אותו.אולי כל זה בדמיון שלי,אולי כל זה לא נכון,אולי הוא חי.זה לא יכול להיות נכון,זה לא יכול להיות שאלוהים כל כך אכזרי כלפי.כלפי הילדים שלי.
כלפי בעלי.
אני בוכה.הלב שלי בוכה.אני לא מצליחה לקלוט.לא מצליחה להבין.שמשהו מכל הסיוט הזה נכון.
זה באמת נכון?
אני מנסה לברוח.לברוח מהארבע קירות שמחזיקים אותי כאן ומונעים ממני לחפש את בעלי.אני מרגישה את ידיו של דמיאן תופסות אותי.לא נותנות לי לצאת מהדלת הזאת,ללכת לחפש את בעלי.
"תעזוב אותי.אני רוצה לאיידן.הוא לא מת,אתם משקרים.הרופאים האלה משקרים דמיאן!"אני צועקת עליו,צועקת מלאה בדמעות,אני לא מצליחה לעכל את זה,אני אף פעם לא אעכל את זה.כי זה לא נכון.
"ליאה,אני מתחנן,אני יודע שזה קשה,אבל הוא.."דמיאן מדבר,קולו רועד,אני מסתובבת בין הידיים שלו.שימשיך לדבר,שיגיד לי מה הוא,אני רוצה לשמוע.
"הוא מה?הוא מה דמיאן?"אני מרביצה בחזה שלו,כל כך חזק שאני מכאיבה לידיים שלי.אבל דמיאן עוצר אותי,ומסתכל בעניים שלי.הוא יגיד לי את האמת?הוא יגיד לי שזה סתם מתיחה והם שיקרו עלי?
"הוא מת ליאה.הוא באמת מת."
המילים האלה.המילים האלה משגעות אותי.אני מרגישה שאני משתגעת.זה לא יכול להיות נכון.
ואז אני נשברת.הכוחות שלי להחזיק את עצמי אזלו.אני נשפכת לרצפה.נופלת ונשברת מכאב.
הבכי עצום,האכזבה גדולה.ואני מתמוטטת.
זה לא יכול לקרות לי,העולם לא יכול להיות כל כך אכזר כלפי.אני לא מוכנה להבין את זה.
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
