אנשים חכמים אומרים שכל אדם מגיע לעולם כדי לתקן את עצמו.לכל אחד יש תכלית שלשמע הוא הגיע לעולם.
אני לא יודעת מה התיקון שלי,אולי להתגבר על הפחדים שלי ,אבל אני יודעת שבמשך שלוש שנים הפסקתי להאמין באלוהים.הייתי בטוחה שהוא לא קיים כשאיידן נלקח ממני.אבל היום אני יודעת שהוא כן קיים,היום אני יודעת שאני מוכנה להלחם למען אנשים שאני אוהבת.
היום אני יודעת שעיניי לא מסתתרות יותר.היום אני נחושה לגלות דברים.היום אני רואה אמת.
היום אני מסוכנת יותר.אני חזקה יותר.וכל זה בין לילה.אז מי אמר שאנשים לא משתנים בדקה?אני כן.כי ברגע שמרגישים שהחיים של האנשים שחשובים לך בסכנה,כשהם בין חיים למוות אתה נהפך לזאב.לא משנה כמה הזמן הוא קצר,הידיעה שהחיים של הילדים שלך בסכנה גורמת לך להתנהג כמו לביאה ללא גבולות במטרה להגן על הגורים שלה וזה מה שאני אעשה.
בשעה שלוש בצהריים אנחנו אמורים להיות בשדה תעופה.
השעה 8 בבוקר,אמרתי לילדים שלא ילכו לגן היום ונבלה ביחד.עוד לא אמרתי להם שאנחנו אמורים לעזוב.בבית הכל מתנהל כרגיל.אף אחד לא שם לב למשהו מוזר ולא הודעתי לאף אחד שדמיאן רוצה שנעזוב.
כל הלילה חיפשתי פתרונות,אני לא יודעת עד כמה הם יעבדו.אבל אני צריכה להעיז,למען הילדים שלי.כבר לא אכפת לי מעצמי. אני רוצה שהילדים שלי יהיו מוגנים.אף אחד לא יצליח להגן עליהם חוץ ממני אם יקרה לי משהו,ואני כבר לא סומכת על אף אחד.
אני הולכת לחדר של מיה.היא עדיין ישנה.אני מעירה אותה בעדינות כשאני מטלטלת את גבה עם ידי ואז היא מתמתחת ומרימה את ראשה מהכרית.״מה השעה?״ היא שואלת בקול ישנוני.
״בוקר טוב.8 בבוקר.״ אני עונה והיא מחזירה את ראשה לכרית בחוסר חשק ועוצמת את עינייה בחזרה.״8 בבוקר לייה ואת מעירה אותי?״ היא מתלוננת ואני מהדקת את שפתיי.
״את יכולה לחזור לישון,אבל אני צריכה את הטלפון שלך קודם.״
אני אומרת והיא פותחת את עינייה ומסתכלת עלי בבלבול.״את הטלפון שלי?״ היא חוזרת על מילותיי ואני מהנהנת בראשי.
היא מתרוממת משכיבה ואז מתיישבת במיטה ומסתכלת עלי מבולבלת וחסרת הבנה.
״מה קרה לטלפון שלך?״ היא שואלת ואני מנידה בראשי.
״לא קרה לו כלום.״ אני מסבירה והיא מרימה גבה,״אז מה את צריכה את הטלפון שלי?״ היא חוקרת ואני מתנשפת עמוק.מישהו אחר היה אומר שזה מוזר שהיא מתחקרת אותי רק בגלל טלפון.אבל היא אחות של איידן,ויש לה חושים כמו שלו.משהו כמו חוש שישי להרגיש אנשים,אבל איידן היה מיוחד.הוא ידע כל דבר.
״אני צריכה את שון.ואני לא יכולה לדבר איתו מהטלפון שלי.״
אני מסבירה בשקט,לוחשת כיאלו מישהו עלול לשמוע אותי.היא מקמטת את מצחה,פותחת את פיה כדי להגיד משהו אבל אז היא עוצרת ושותקת.היא מוציאה את הטלפון שלה מהמטען ומושיטה לי אותו.אני מהנהנת בראשי כתודה ואז מחייגת את המספר שלו.
הוא עונה אחרי דקה,אני זזה מהמיטה שלה והולכת לחדר ארונות שלה.
״מיה בוקר טוב,קרה משהו שאת מתקשרת בשעה כזאת?״
קולו לחוץ מעצם העובדה שהוא רואה שיחה טלפון בשעה כזאת ממיה.אני משתתקת.
״מיה?״ הוא קורא בשמה שוב ואני מכחכחת בגרוני.
״זאת לייה.״
אני לוחשת,אני יכולה להרגיש את הבלבול שלו.
״לייה הכל בסדר?״
הוא שואל בדאגה ואני מושכת את אפי.
״אתה תוכל לקחת את הילדים אלייך?״
אני שואלת בקול רציני והוא נשתק.נראה שהוא לא מבין.הוא בשמחה יקח את הילדים.אבל גם הוא..קולט הכל.
״האמת שאני מאוד עמוס היום.אבל אני אקח אותם אם תגידי לי מה קרה.״
הוא מציב תנאי ואני חורקת שינים ומשפשפת את פניי עם ידי.
״אתה תדע כשתקח את הילדים.אני אקח אותם לגן.תמצא דרך להוציא אותם מהגן בלי שאף אחד ישים לב שמשהו חשוד.״
אני מסבירה והוא מכחכח בגרונו.
״לייה מה קורה?״
״בבקשה שון,אני מתחננת בפנייך.זה חשוב.״
״בסדר.מתי להגיע לקחת אותם?״
״אני יוצאת מהבית עוד רבע שעה.אני אהיה עם החיילים של דמיאן.הם שלושה.אני אכניס את הילדים לגן.תמצא פתרון להוציא אותם.אתה יכול להביא בחורה שתקח אותם וזה לא יראה חשוד.אני אודיע לגננת שאמורה להגיע אישה שתהיה דודה שלי לקחת אותם.תחפש מישהי ותגיד לי את השם שלה.״
״באיזה שעה לקחת אותם?״
״עוד שעתיים.״
״סגור.אני מקווה שיש הסבר טוב לזה.״
״תאמין לי שיש.״
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
