אני מסתכלת על הדף בספר דליל הדפים אחרי שאני מרימה אותו מהרצפה.דף שעליו כתובים בכתב יד שמות של אנשים מתחת לכותרת,רשימה שחורה.
עיניי רואות שחור גם הן.רשומים כאן אנשים שנרצחו היום ואתמול.ששמעתי עליהם בחדשות.כריסטופר ווליסון נרצח לפני יומיים.סנטו הגדול,סנטייגו,מארלי,ועוד נרצחו היום ואתמול.
זה כתב היד של איידן.
הלב שלי הולם בחוזקה,בועט עשרות אלפי בעיטות קדימה.ידיי רועדות.
אצבעותיי משקשקות רק לגעת בדיו של העט על הדף,הכתב יד של איידן.האנשים האלה נרצחו.חלקם עדיין לא או אולי כן ואף אחד לא יודע.ודמיאן.דמיאן כתוב כאן.איידן רוצה להרוג את דמיאן?
אני מבולבלת.אני לא מצליחה לאכול את זה.אני לא מצליחה להבין מה קורה כאן.
אני מתיישבת עם הספר באחד הספות.מניחה אותו על הברכיים שלי ומסתכלת על השמות האלה דקות ארוכות.
הספר כאן.בחדר שינה שלי.לא במשרד של דמיאן.שהיה פעם של איידן.איידן רצה להסתיר את זה.כי דמיאן רשום שם.איידן רצה להרוג את דמיאן.אבל איך?הוא חבר שלו.חבר הכי טוב שלו.איידן תמיד דיבר עליו רק דברים טובים.שהוא חבר נפש שלו.שאין חברים ומכרים בעולם.אבל יש את דמיאן.הוא תמיד אמר את זה.
הוא תמיד אמר שהוא לא סומך על אף אחד,כולם אוייבים בשבילו.
אבל דמיאן קרוב ללב שלו,אז איך יכול להיות?
אני מנסה להבין את פשר העניינים.האם זאת רשימה שרק איידן ידע עליה?אף אחד לא יודע עליה?אם כן,מי הרג את כל האנשים האלה?
ודמיאן,מה קורה איתו?למה הוא רשום כאן?
אני שומעת את הדלת נפתחת ואני משתנקת ומיד מכניסה את הספר מתחת לספה.
אני מסתובבת ורואה את מיאל פותחת את הדלת עם הדובי שלה ועדיין ישנונית.מכנסייה רטובים והיא עדיין בוכה מתוך שינה.
״אמא,עשיתי פיפי במכנסיים.״
היא אומרת לי במבוכה בקול מיילל מבכי ואני קמה אליה ומחבקת אותה.מנשקת את פנייה בעדינות ומנגבת את הדמעות שלה.
״לא נורא יפה שלי,עכשיו אמא תוריד לך את המכנסיים תנקה אותך ותחזירי לישון.״קולי מלא בנחמה וחום ואני מלטפת את שערותייה הארוכים.
״אני יכולה לישון איתך?״היא מבקשת בקולה המתוק והעדין ואני מהנהנת בראשי כתשובה חיובית.
״בוודאי נסיכה שלי,בואי אני רק אקלח אותך ונלך לישון.״
אני מרגיעה אותה והיא מחבקת את הדובי שלה,אני אוחזת בידה ולוקחת אותה לחדר מקלחת בחדר שלי.אני מפשיטה ממנה את הפיגמה והמכנס הרטוב שלה ואז שואלת,״חלמת משהו?״
היא מהנהנת בראשי ומכווצת את שפתייה אנה ואנה,אני מרימה אליה מבט ורואה שעינייה הכחולות והגדולות נודדות בעולם אחר.
״חלמתי שאני בעולם המרשמלו ושאני נדבקתי למרשמלו ולא יכולתי לקום.ואז דובי הארנבי בא להציל אותי אבל מישהו חתך לו את הראש.״
היא מדברת ממש מהר ואז מדגימה על צווארה מישהו שחותך ואני מורידה את ידה ומסמנת לה לא לעשות ככה.
״זה סתם חלום רע.״ אני משכינה בה נחת והיא נאחזת בכתפיים שלי כשאני מורידה ממנה את התחתונים הרטובים שלה.
היא מביטה עלי עם עינייה הגדולות ואני מתרוממת מעט ונשענת על קצות כפות רגליי.
״אמא איתך,זוכרת?״אני מנשקת את ידה הקטנה ואז שתינו עושות את הקוד הסודי שלנו שמיאל המציאה והיא סוף סוף מחייכת,גורמת לי לחייך.אני רואה את החיוך של הילדים שלי,הכל נהפך להרבה יותר טוב,החיים הארורים והאכזרים האלה נהיים הרבה יותר טובים.
היום אני מבינה את אמא שלי,שתמיד אמרה שאהבה לילדים,לפרי בטנך,עולה על כל האהבות האחרות.
YOU ARE READING
קללה של אושר
General Fictionקללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16
