קללה של אושר

פרק 8 חלק ב'.

"את תמיד תשארי שלי,את תמיד תשארי אישתי." הוא אמר בקול רציני ולא הוריד לרגע את העניים שלו משלי.
העניים הכחולות ים שלו,שיכולות להיות גם מאוד מפחידות.כיאלו זה לא איידן שאני מכירה נמצא שם.זה איידן שאנשים רבים אחרים הכירו.אבל לא אני,ואני כל כך לא רוצה להמשיך את ההכרות הזאת איתו.

"אז למה אתה מתנהג אלי ככה איידן?"ניסיתי לשחרר את האחיזה שלו מהידיים שלי,הוא לא הביא לי והמשיך להסתכל בעניים שלי ולבחון את הפנים שלי.

"תתארגני."הוא סטה מהשאלה שלי שוב פעם,קם ממני וירד מהמיטה.
אני שונאת שהוא כזה אטום וחסר כל רגש,זה פשוט פוגע בי בצורה כל כך כואבת.

"איידן.."קראתי לו כשהוא כבר היה קרוב לדלת,הוא סיבב חצי פנים אלי והביט בשעון יד היוקרתי שלו,שיש לו גם עוד 30 כאלה שונים.

"יש לך 40 דקות ליאה,מעניין מה תספיקי ב40 דקות."הוא אמר בקול קר ויצא מהחדר שינה,משאיר אותי המומה לאור ההתנהגות המוזרה שלו.

התיישבתי בקצה המיטה,מנסה לעקל את כל מה שעובר עלי ביומיים האלה.
מהרגע שבו גיליתי את כל האמת על אבא עד לרגע שבעלי מחליט להתעלל בי נפשית.
אני לא יודעת מה הוא מנסה להשיג מזה,אבל כרגע הוא עושה את זה מאוד טוב,להפוך אותי לאישה הכי עצובה שקיימת בעולם הזה.

"נגמרו 40 דקות."איידן נכנס לחדר ארונות בדיוק אחרי 40 דקות,מהרגע שנכנסתי למקלחת ספרתי את הזמן כי אני יודעת כשאיידן יכול להיות מאוד דייקן,גם אם הוא עושה את זה בכוונה.

"עוד לא..אני..לא סיימתי.."ישבתי על הברכיים שלי ברצפה,כבר לבושה ומאורגנת אבל המזוודה שלי לא מוכנה וכל מה שיש שם זה רק שתי חולצות ושתי גינסים.

"אמרתי לך 40 דקות,בואי."הוא הושיט לי את ידו ואני גילגלתי את עני למזוודה הריקה שלי ולגוף של איידן שעמד מולי.

"אבל אין לי כלום.."הנדתי את ראשי והוא התכופף ורכן את ראשו לעברי,החזיק את הסנטר שלי עם היד שלו והרים את המבט שלי אליו,בלעתי רוק אולי עשר פעם רק מאיך שהוא הסתכל עלי.
הוא תפס את שתי ידיי והרים אותי מהרצפה,העמיד על רגליי והזיז את המזוודה לצד עם הרגל שלו,משך אותי אליו והצמיד את גופו לגופי.

הוא ליטף את השפתיים שלי עם אגודלו,לא מוריד את העניים שלו מהשפתיים שלי ואז מצמיד את האף שלו לשלי.
"יש לך אותי,את לא צריכה שום דבר אחר."הוא אמר בקול שקט וליטף את הצוואר שלי,משהו בקול שלו כשהוא אומר את זה מרגיע אותי,אבל גם מבלבל באותה נקודה.

"זהו אתם נוסעים?"לואיסה שאלה כשראתה אותנו יוצאים מהמעלית,הלכתי לעגלה של מיאל ודיאן ונישקתי את שתיהם מלא נשיקות.

"כן אמא,את תסתדרי איתם?"איידן שאל ובפתאומיות הרגשתי את ידו מלטפת את הגב שלי,הזדקפתי לעמידה ישירה והוא הביט בי וסימן עם העניים שאני לא אתחיל לבכות שוב פעם.
זה הכל תודות לך איידן,אתה והחוסר התחשבות המעצבנת שלך.
"ברור בני,אלו היו חמישה ימים מדהימים עבורי."היא חייכה חיוך רחב והוסיפה,"ואני בטוחה שגם חמישה ימים מדהימים בשבילכם."
אני מאוד מקווה שאלו יהיו חמישה ימים מדהימים כמו שלה יהיו עם הילדים שלי.
אני אפילו לא יודעת אם לקרוא לזה חופשה,הייתי בכל כך הרבה חופשות עם איידן בשנה הזאת שאנחנו נשואים ובחיים לא הרגשתי כמו שאני מרגישה עכשיו.
אפילו טיפת שמחה או התרגשות אין בי,אין לי מזוודה מלאה בבגדים שהייתי רוצה לקחת איתי,אבל כן..יש לי מערכת יחסים שברירה עם בעלי.